על הצגות הנוער בפסטיבל עכו לתיאטרון אחר, 2019

מאת: אירית ראב

כמדי שנה, חג הסוכות מגיע כשבתרמיל שעל גבו אינספור פסטיבלים מסוגים וממינים שונים, וביניהם פסטיבלי תיאטרון שמציעים בריחה אסקפיסטית מהמציאות, או נקודת מבט חדשנית על החיים עצמם. אחד האירועים הגדולים ביותר המתרחשים מדי סוכות, כמו גם אחד האירועים התרבותיים החשובים ביותר בלוח השנה התיאטרלי, הוא פסטיבל עכו לתיאטרון אחר.  השנה, הפסטיבל חוגג 40 שנות קיום, הישג משמעותי ביותר לאור הסערות השונות שפקדו עליו בדרך. כמו כל שנה, הוא מציע מספר הצגות תחרות (עליהן נכתוב בכתבה אחרת), הצגות אורחות מחו"ל, מיצגים מרהיבים והצגות נוער. עם כל העושר והשפע האלו, הצגות הנוער קצת נחבאות אל הכלים, אז בחרנו השנה לעשות עליהן Zoom-In ולהכיר אותן קצת יותר מקרוב.

מתוך "מנדרגולה" | צילום: ג'וש שגיא

השנה, פרויקט "נוער יוצר לעכו" מנוהל אמנותית על ידי הבמאי, השחקן והמדריך ג'וש שגיא אשר ליקט שלוש הצגות יפות ומעניינות במיוחד: "המלך נוטה למות" (בית הספר "היובל" בהרצליה), "מונופילוס" (אנסמבל אתי הילסיים בתל אביב-יפו) ו-"מנדרגולה" (בית הספר אמנויות באשקלון).

"המלך נוטה למות" מאת אז'ן יונסקו בבימויה של עלמה דלאל, תלמידת המגמה לתיאטרון בבית הספר "היובל" בהרצליה, מבקשת להתמקד בדמותו של המלך בראנז'ה הראשון הנאלץ להתמודד עם העובדה שגרגירי החול בשעון חייו עומדים להיגמר. דלאל שגם משתתפת בהצגה, לצד רועי דרור, זהר שירן, נועה לוי, אלינה קלר ומאיה ברכה, הונחתה על ידי המורים יוסף שמן רובין ואורלי שפריר. ההצגה זכתה בפרס בתחרות עבודות מצטיינות במגמות תיאטרון של משרד החינוך.

"מונופילוס", מאת רונן סדיס ועמרי כהן, ובבימויו של רונן סדיס, מגוללת את המתרחש בעיירה הנמצאת אי שם בארץ רחוקה ובתושביה הנאלצים להתחרות ביניהם, כמו גם בינם לבין עצמם, על הזכות לחבוש את כובע "מונופילוס", כובע שמציע את הידע של כלל הכובעים בעולם, על כל האחריות והכוח שבכך. קבוצת השחקנים, הפועלת במסגרת אנסמבל אתי הילסיים בתל אביב-יפו, כוללת את אמג'ד שווא, סופיה רבינוביץ', רון מוז, סלים סאבה, אלינור מנסור, אלכס חריפיאן, אריאל פרידלנד, רים חמדאן, וסיליסה קולומנסקי ונור קואסמה.

"מנדרגולה" מאת יעקב שבתאי (שעיבד על פי המקור מאת ניקולו מקיאוולי) ובבימויה של שיר בויטום, תלמידת המגמה לתיאטרון בבית הספר לאמנויות באשקלון, מגוללת את קורותיו של קלימקו אליל הנשים המעוניין בלוקרציה היפה, שנשואה לבעל זקן ועשיר. בעזרתו של ליגוריו, השניים טווים מזימה שתאפשר להם להשיג את שלבם חפץ. כל זאת, בעזרתו של צמח מסתורי ועלום בשם "מנדרגולה". בהצגה, שנוצרה בהנחייתם של מורי המגמה ברכה ארנן ומיכל גפנר, משתתפים רותם סוויסה, שלו בוסקילה, עדי סלהוב, זיו יוספי, עומר הרצל, אבלין גרשמן ועומרי טורקו דרשר. ההצגה זכתה בפרס בתחרות עבודות מצטיינות במגמות תיאטרון של משרד החינוך.

הבחירה בשלוש הצגות אלו לא היתה קלה ולא נעשתה בכדי. בהתאם לדבריו של שגיא "השנה נבחרו שתי הצגות מצטיינות ממגמות התיאטרון בארץ וההצגה השלישית היא הצגה מקורית של אנסמבל אתי הילסיים, הפועל עם נוער בסיכון. כולם עשו עבודה מעולה". שגיא שנולד וגדל בעכו, וגילה לראשונה בתיאטרון העכואי, ובעיקר בפסטיבלים השונים, את המסלול התיאטרלי עליו ילך בעתיד, הוסיף ואמר כי "בתור נער בעכו, התיאטרון הקסים אותי ופתח לי צוהר לעולם אחר, מסעיר ומרתק. השאיפה שלי היא לאפשר לכל נער ונערה להגשים את החלום שלהם ולעמוד על הבמה".

 שלוש ההצגות מוצגות בבית היימן ונמשכות בין 45 דקות ל-70 דקות. עכשיו, כל שנותר לכם הוא לרכוש אליהן כרטיסים ולצפות במה שלדורות הבאים של התיאטרון הישראלי יש להגיד.

לפרטים ומועדים – הקליקו על דף ההצגות באתר פסטיבל עכו לתיאטרון אחר

מורים, מדריכים וחניכים במגמות וקבוצות תיאטרון – הפנייה הזו היא אליכם.  

בקרוב נשיק במרתה יודעת את מדור "השביל הזה מתחיל כאן" שנועד להתמקד בתיאטרון נוער על גווניו השונים. ולכן –

למגמת התיאטרון שלכם יש יצירה מדליקה וחשובה? רוצים לספר לעולם על הקבוצה הייחודית שלכם או על היצירה החדשה שאתם עומדים להעלות? יש לכם תלמידים שכתבו דו"ח צפייה מרתק על הצגה מעולה ותרצו לשתף את הקוראים במה שיש לתלמידים להגיד? נשמח לשמוע מכם.

הכתיבה עליכם, העריכה והפרסום עלינו 🙂

לפרטים ושליחת הצעות לכתבות – אנא כתבו למייל marthayodaat@gmail.com

ערב עיון על תיאטרון

במסגרת אירועי גיוס הכספים להעצמת המגזין ולמעבר לבית מקוון מתוחכם יותר

מתי: 24/10/19 | יום חמישי | 18:15 – 21:30

כמה: 120 ₪ לכרטיס

התשלום במזומן בלבד ונעשה במקום

ניתן לשריין כרטיסים מראש במייל marthayodaat@gmail.com

איפה: מזא"ה 9

אז מה הולך להיות? 

18:15-19:00 – מופע דיגיטלי – שילוב של טכנולוגיה ומופע חי

מרצה: מיה אופיר מגנט | אשת חינוך ואמנית פרפורמנס | מייסדת שותפה של קהילת "Intimake"

בין יצירותיה: "לבדנו, ביחד", "Need Some Body", "מתי נתממשק", "הטיהור" ו-"I Don't Want to See This".

19:15-20:15 – פאנל "איך להביא קהל?"

משתתפים:

# רותי בארלי | מנהלת שיווק, יחסי ציבור ופרסום בתיאטרון הבית בבית ניסן נתיב

# איילת השחר סיידוף | מפיקה ואשת השיווק של ההצגה "היי יפה" | מייסדת ומנהלת "Be Inspiration".

# לירן נעמן | שחקנית יוצרת ומנהלת השיווק בתיאטרון קרוב | מייסדת, מנהלת השיווק ושחקנית באנסמבל "טיקי טאקא".

שיחקה ומשחקת בין היתר בהצגות "הפרעות קשב וריכוז" ו-"פניה הבאה ימינה" (שתיהן של אנסמבל טיקי טאקא), "אחת מעשר", "חדשות אחרונות" (תיאטרון קרוב), "משוגע בעל כורחו" (בימת השחקנים) ו-"צונאמי" (הפקה עצמאית).

**בשל נסיבות אישיות, השחקן והיוצר זיו זוהר מאיר לא ישתתף בפאנל הנ"ל.

20:30-21:30 – פאנל "איך לשלוח הצגה לחו"ל?"

משתתפים:

# נועה בקר | אמנית רב תחומית | עוסקת במשחק, בובנאות, כתיבה ובימוי

בין יצירותיה ניתן למצוא את "Radio Play" (שהועלתה בפסטיבלים ותיאטראות בחו"ל) ו-"להתראות באנטרקטיקה", העכבישה והפרפר" (מופע במרחב הציבורי המשלב סריגה, תיאטרון ומחול) ו-"כשהדגים התחילו לעוף " (על חיי מארק שאגאל).

# ארז דריגס | מחזאי, שחקן ובמאי

בין יצירותיו ניתן למצוא את "אחד + אחת", (בשיתוף נועה קולר), "בזעיר אנפין" (שהועלתה במסגרת פסטיבל תיאטרון קצר), ו-"המשתמט" (שרצה בימים אלו בתיאטרון צוותא). שיחק בהצגה "תיאטרון רפרטוארי" שהועלתה מספר פעמים בפסטיבל הפרינג' הבינלאומי באדינבורו ובתיאטראות שונים בלונדון.

# כריס כריס פיירוביץ' | שחקנית ומייסדת שותפה של תיאטרון לה-פנים.

משחקת בין היתר בהצגות "אספני הבדידות", "החלום האחרון של צ'כוב" ו-"גבר, אשתו ותמונותיה". במסגרת עבודתה בתיאטרון לה-פנים, מכהנת כמפיקה וכעוזרת במאי בהצגות שונות, ביניהן "המוקיון" ו-"דומיית המלחים", שהועלו ומועלות בפסטיבלים שונים בעולם.

# הגר רענן | מנהלת המחלקה הבינתחומית בתיאטרון הקאמרי

דרמטורגית, מחזאית, לקטורית, מתרגמת, עורכת ומנחה בכתיבה אקדמית. לימדה בחוג לתיאטרון באוניברסיטת חיפה, שימשה כמומחית לתיאטרון ומקטלגת בפרויקט האוסף הלאומי הדיגיטלי בספריה הלאומית, דרמטורגית בפסטיבל Smallבמה, מתרגמת ודרמטורגית של ההצגה הזוכה בתיאטרונטו 2017,  מייסדת קטלוג מקוון למחזות שואה ישראלים (HTC) באוניברסיטת מיאמי.

צוות ההפקה:

אירית ראב, שחף מורנו ועופר שיינברג

הנחיית הפאנלים:

מיכאלה שטראוס

עיצוב ההזמנה: אור ליבנה

ההפקה רוצה להודות מכל הלב למזא"ה 9, בית הצעירים של תל אביב, אור ליבנה, קרן ידובסקי חרותי ואנשי סטודיו Move, וכמובן, לכלל הפאנליסטים והמרצים המשתתפים באירוע.

על ההצגה "האיש שחשב שאשתו היא כובע"

מאת: אירית ראב

בנסיעה חזרה הביתה מההצגה "האיש שחשב שאשתו היא כובע" של תיאטרון החאן, אחי שאל אותי "איך שחקנים לא מתבלבלים בין כל הטקסטים שהם יודעים בעל פה? כלומר, לא קורה לפעמים שבאמצע הצגה אחת, הם אומרים רפליקות מהצגה אחרת?", אמרתי לו שזה אולי יכול לקרות בחזרות, אבל כמעט ולא קורה בהצגות עצמן. תוך כדי חזרות, המוח מתרגל לנתיב טקסטואלי מסוים שתחום במקום מסוים, וכמעט ולא קורה מצב שבו הטקסט נשלף בסיטואציה בימתית לא נכונה. ניסיתי להסביר, "זה כמו שתתקלח בזמן שאתה נוהג, אילו שתי פעולות נפרדות לגמרי".

אבל, מה קורה אם מסלולי הנתיבים מצטלבים בטעות? משתלבים ומסתעפים אחד בשני? לא איזו פליטת-פה פה ושם, או איזה בלאק סורר, מה קורה אם פתאום באמצע ההצגה השחקן מתחיל להגיד טקסטים שלמים מהצגה אחרת ולא יכול להפסיק, או שהוא לא מודע לכך שהוא לא אומר את הטקסט הנכון? מה קורה אם אתה מסתכל במראה ובמקום לראות גבר בגיל העמידה אתה רואה משהו אחר לגמרי, למרות שהכל בסדר עם העיניים שלך? מה קורה אם את יוצאת מנקודת הנחה שאת מתנהלת בתוך חלום, למרות שגם אם המציאות דפוקה למדי, היא לגמרי אמיתית?

האיש שחשב שאשתו הוא כובע | צילום: יעל אלון

ההצגה "האיש שחשב שאשתו היא כובע", או יותר נכון, "האיש ש…" בהתאם לשמה המקורי, מנסה להתמודד עם שאלות נוירולוגיות-פסיכולוגיות-קיומיות דומות לנ"ל. זוהי הפעם הראשונה שההצגה, פרי עטם של פיטר ברוק ומארי-הלן אסטיין, עולה בעיבוד ישראלי בארץ. וזה רק נכון שג'יטה מונטה הבמאית ותיאטרון החאן, המאופיינים בליריקה תיאטרלית, ירימו את הכפפה ויעלו את ההצגה הזו.

רצון היוצרים לגרום לצופים להתנתק מהטכנולוגיה החדשה ולהתחבר לאמנות הוותיקה, מקבלים ערך מוסף, פוסט-מודרני משהו, כשהיצירה עולה על הבמה של תיאטרון החאן, בייחוד כשההצגה משלבת טכנולוגיה ומשחק. ההצגה עושה שילוב יפה וטוב בין אמנות וידאו איכותית (בעיצובו של גיא רומם) המציגה את מה שרואים המוח והנפש, לבין תפאורה ריאליסטית (בעיצובה של פולינה אדמוב) שמציגה את הזמן והמקום, המחלקה הנוירולוגית בבית חולים פריזאי בתחילת שנות התשעים. הבימוי המדויק של ג'יטה מונטה הפך את מגוון הסצינות, שהציגו מטופלים שונים עם בעיות נוירולוגיות שונות, מתסמונת טורט ואוטיזם עד לראייה עיוורת וחוסר יכולת לראות את צד שמאל, לכדי מקשה קוהרנטית אחת. המוסיקה הנוגה של יבגני לויטאס ליוותה את המתרחש ואפשרה למוצגים על הבמה לחדור אל נימי הלב.

צילום: יעל אלון

אבל מי שגנבו את ההצגה בהצגה הזו היו השחקנים: יואב היימן, דודו בן זאב, שחר נץ ואיתי שור. הליהוק להצגה הזו היה מדויק, כל אחד מהשחקנים הללו ביטא צד אחר של התופעות הנוירולוגיות השונות, בין אם מהצד המדעי של הרופאים המתבוננים ובין אם מהצד של המטופלים עצמם.

בדומה להצגות רבות אחרות, גם בהצגה הזו יואב היימן הפגין את הוירטואוזיות המשחקית שלו, מצד אחד גילם את הרופא הסמכותי שלא יכול שלא לחוש אמפתיה אל מטופליו, ומצד שני, גילם מטופלים שלא יכולים או מסוגלים להתמודד עם זה שהמציאות אינה כפי שהם חושבים. באחת הסצינות, היימן גילם מטופל שאינו יכול לדבר כראוי, השפה שלו משורבבת מילות ג'יבריש למרות שמבחינתו הוא אומר את המילים הנכונות. מעבר לכך שיש לשבח את היימן על זה שהצליח ללמוד טקסט מאתגר שכזה, הוא הצליח להביע את חוסר האונים בצורה כל כך משכנעת, עד שכבר לא שמעת את המילים המדוברות, אלא את השפה האוניברסלית של הלב.

צילום: יעל אלון

בין היתר, דודו בן זאב המחיש בצורה יפה את האסטרטגיות והטריקים שהמטופל שגילם צריך לעשות, רק כדי להזיז את גופו ולקום מהמיטה, או את הפאניקה והזעקה של בעל האוטיזם לאחר שנגעו בו, או את התסכול וההומור של מטופל אחר שלא הצליח לזהות את אשתו, או את הים.

איתי שור הפגין את יכולותיו הקומיות בשחקו, בין היתר, מטופל בעל תסמונת טורט. במשחק שלו היה משהו מכמיר ותזזיתי, שילוב שדי קשה ליישם ביחד, אך הוא הצליח במשימה. בין המטופלים/רופאים שגילם, שחר נץ הראה צד נוסף למחלות הנוירולוגיות – הן מאפשרות לפתוח דלת אל העבר, דלת שקשה מאוד לפתוח אבל עוד יותר קשה לסגור. בסצינה בה שמע מוזיקה באמצע הלילה, למרות שהלילה היה שקט לחלוטין, הוא נזכר באמו ובאביו שהגיעו אל מיטתו כשהיה קטן ושרו לו שיר ערש. על אף העובדה שההורים לא היו על הבמה, אלא רק שיר הערש נישא באוויר, ניתן היה לראות את ההורים ניצבים לצדו ונפרדים מבנם לשלום, לאחר שהוא בלע את התרופות. זוהי דוגמה טובה לחלל הריק של ברוק – גם כאשר עיני הצופים רואות משהו אחד, והדמות רואה משהו אחר, הדמיון הוא שמתווך בין השניים, בייחוד ביצירה שכזו.

ברוק רצה ליצור את המחזה "האיש ש…" כדי לגשר על הפער בין בני האדם, הוא חשב שלמרות כל חילוקי הדעות בין הצופים, ועל אף השוני ביניהם, הם יוכלו להזדהות עם נושא משותף  – המוח האנושי ונפלאותיו. לאורך ההצגה, הצופים הישראלים אכן רותקו אל הבמה והפגינו את הערכתם ליוצרים במחיאות כפיים סוערות. אבל לאחר שהשחקנים עזבו את הבמה והצופים פינו את האולם, חילוקי הדעות שבין הצופים שוב צפו על פני השטח. זה העיר לזו שהרעישה עם עטיפות הסוכריות שלה, וזו העירה לזה שהוא מפריע לאנשים לצאת מהאולם. ועם זאת, לאחר שהלבה האנושית פרצה מהאולם אל הלילה החם, צופים רבים שיתפו את רעיהם בנוגע למה שזה עתה ראו, ועד כמה מופלא הדבר הזה ששוכן בראשם. אז אולי, בסופו של דבר, אנחנו לא כל כך שונים אחרי הכל, גם אם לפעמים אנחנו לא מסוגלים לראות את המציאות כמו שהיא.

האיש שחשב שאשתו היא כובע

תיאטרון החאן

בהשראת ספרו של אוליבר סאקס

מחזה: פיטר ברוק ומארי-הלן אסטיין

נוסח עברי: דורי פרנס

בימוי: ג'יטה מונטה

משחק: דודו בן זאב, יואב היימן, שחר נץ ואיתי שור.

תפאורה ותלבושות: פולינה אדמוב

תאורה: רוני כהן

מוסיקה: יבגני לויטאס

וידאו ארט: גיא רומם – Studio Insight

מועדים נוספים:

3/11/19 | 20:30 | תיאטרון החאן

6/11/19 | 20:30 | תיאטרון החאן

8/12/19 | 17:30 | 20:30 | תיאטרון החאן

על ההצגה "הנסיך מפלסטלינה" וראיון עם רענן פז, מחזאי ההצגה

מאת אביבה רוזן

ההצגה "הנסיך מפלסטלינה" התקבלה בתחילת דרכה לפסטיבל הבינלאומי להצגות ילדים ונוער בחיפה וגם זכתה בפרס ההצגה הטובה ביותר. ההצגה עוסקת בנושא הקשה ביותר, השואה, אך היא מתייחסת אליו מזווית שונה לחלוטין מזו שאנו מורגלים בה. הילדה היהודייה, יסי, שמתחזה לבן, קושרת קשר של חברות אמיצה עם ילד הולנדי שמתפעל מאומץ לבה והיא שורדת בהיאחזה בדמיון. היא ממציאה לעצמה ממלכה קסומה, פלסטלינה, שבה יש גחליליות של אש שעושות קסמים ולבני האדם בה יש תכונות שונות לחלוטין מאלה שהיא רואה סביבה. שם אביה, שנלקח כבר על ידי הנאצים למחנות, הוא המלך. היא אינה מוכנה להכיר במציאות האכזרית, ונתלית באב שיבוא ויציל אותה. המחזה מבוסס על ספרו של ההולנדי הארם דה יונגה, "יסה, בלוואל צ'י".

"הנסיך מפלסטלינה" | צילום: יוסי צבקר

אנו רואים את הילדים מתגנבים על הבמה, בין הסמטאות לכיכר החיילים, אך למעשה, מה שמותיר עלינו את הרושם הרב ביותר הוא החברות שנרקמת בין הילדים, חברות שמגשרת על כל הבדל שהוא בין אנשים. הצד הרגשי של ההצגה, המשחק האמין של שני השחקנים הראשיים, כמו גם של יתר השחקנים על הבמה, ועולם הפנטזיה שהם מחיים בהצגה, מביאים לכך שכל אדם יכול להתחבר לעולם אותו ההצגה בוראת.

צילום: יוסי צבקר

ביושבי בקהל, ראיתי מסביבי ילדים בגילאים שונים עם הוריהם. ניכר כי ההורים והילדים הגדולים יותר, שהבינו היטב את הנושא, מזדהים עם חלקים מסוימים בהצגה, ומדי פעם גם מזילים דמעה, בעוד שהילדים הקטנים יותר מתחברים לעולם הפנטזיה. ולצד זאת, כולם מרותקים להצגה, כולל הקטנים, שמדי פעם שואלים את הוריהם שאלות. ניכר שהבמאי עשה עבודה טובה בהתאמת ההצגה לכל גיל, ובפרט לגילים הצעירים, והנגיש את השואה בצורה שילדים קטנים יכולים להכיל.

לאחר ההצגה, ביקשתי לשוחח מעט עם המחזאי רענן פז, שיצר את ההצגה לצד דיויד בילנקה, הבמאי. למען גילוי נאות, את רענן הכרתי כאשר שיחק בהצגה שהייתה מבוססת על מחזה שכתבתי, "השד לא נורא כל כך". בהצגה שיחק מספר רב של דמויות, חלקן הגדול קומיות, והתרשמתי מאוד מיכולותיו, כולל יכולת האלתור שלו. רענן גם סייע לי בעבודה על המחזה.

כרגע, רענן נמצא בתקופה עמוסה ויצירתית במיוחד. בעוד ההצגה שכתב, "הנסיך מפלסטלינה", רצה בתיאטרון גושן, הצגת ילדים נוספת שכתב, "אוחזת באוויר", עומדת לעלות בתיאטרון באר שבע לילדים ונוער. הוא משחק בסרט שעומד לעלות בקרוב על רצח רבין, "ימים נוראים", שם הוא מגלם את הסוכן אבישי רביד "שמפניה". כמו כן, הוא משחק בסדרה חדשה שעומדת לעלות בהוט, "הקיבוצניקים", ומצטלם בימים אלו להפקה חדשה של "כאן". אם כל אלה לא מספיקים, הרי שהוא מריץ מופע שנקרא "מרוב אהבה צוחק" יחד עם מורן רוזן ומסתובב איתה בכל הארץ.

איך נולד "הנסיך מפלסטלינה"?

"קראתי את ספרו של דה יונגה, שנקרא בעברית "ריקוד של נסיך", ומהמשפט הראשון כבר ידעתי שאני חייב לעשות מזה הצגה. כתבתי במהירות מחזה שבסופו בכיתי. כך ידעתי שיש לי משהו טוב ביד. אחר כך באה עבודה של שכתוב ואז הגעתי לחלק המורכב. למצוא מישהו שישקיע ברעיון שלך. זה כמו לחפש משקיע לסטארט אפ, וזה חוזר על עצמו עם כל מחזה מחדש. זה היה תהליך ממושך שבו רבים אמרו לי לא, עד שהגעתי לפסטיבל בחיפה והגשתי להם שתי פרזנטציות, את "הנסיך מפלסטלינה" ואת "אוחזת באוויר". הם קיבלו את "הנסיך מפלסטלינה". אז התחיל החיפוש אחרי תיאטרון ילדים ונוער שיהיה מוכן להשקיע בהצגה ולהריץ אותה גם אחרי הפסטיבל. נוצר חיבור מצוין עם תיאטרון גושן.

רענן פז | צילום: ספיר קוסה

מעניין לציין שבדיוק באותו זמן, לפני כשנתיים, נולדה בתי ענבר ואני הפכתי לאבא. יש לי תחושה שהקשר החזק עם ענבר אפשר לי ליצור מחזה רגיש

יותר. במחזה יש ילדה שאין לה הורים אבל הקשר החזק בינה לבין אביה מחזיק אותה בחיים. רגע השבר בהצגה, אותו רגע בו רוג'ר, החבר ההולנדי, אומר ליסי שאביה נלקח על ידי הגרמנים, הוא רגע המשבר הגדול בהצגה. היא לא מוכנה לקבל את המציאות, וזה הרגע שהביא אותי לדמעות. תמיד רציתי לעסוק בנושא השואה, אבל ידעתי שאני רוצה לעשות זאת בצורה אחרת. "הנסיך מפלסטלינה" מאפשר לי לעשות זאת בצורה שנכונה לי, התמודדות באמצעות הפנטזיה והממלכה הדמיונית."

אתה מביים גם את טקס "פרס הבמה לילדים ונוער" במסגרת פסטיבל "חלום של תיאטרון".

"נבחרתי לביים את הטקס ואני מנסה לעשות אותו מעניין ככל שניתן. בטקס יחלקו שחקנים שמשתתפים ב-26 הצגות התחרות את הפרסים השונים. הפסטיבל כולל הצגות נבחרות של כל תאטראות הילדים והנוער בארץ והוא קשור לעמותת אסיטאז' (Assitej), עמותה בינלאומית של תאטראות ילדים ונוער. העמותה היא שאחראית על הטקס."

בוא נדבר עליך. הקריירה שלך עולה ופורחת לאחרונה.

"אכן, אני חווה סוג של פריצה מקצועית בכל התחומים בהם אני עוסק כרגע. חשוב לי לציין שאני רואה את הפריצה מאז שענבל נולדה. נעשיתי בוגר, רציני ומדויק יותר.

אני בעיקר איש תיאטרון, והכל מעניין אותי. מעניין אותי להמשיך להתפתח בתחומים שעדיין לא נגעתי בהם. למשל, אני רואה מטרה משמעותית בכניסה לתיאטרון הרפרטוארי. אני משחק בסדרות אך גם שואף לכתוב סדרות טלוויזיה. תמיד יש עוד מטרות להתפתח אליהן."

נסיך מפלסטלינה 

מחזה: רענן פז

בימוי: דיויד בילנקה

משחק: אורן הגני, עומר יצחקי ואסף רוט.

מוזיקה: אסף רוט

תפאורה ותלבושות: מירב נתנאל דנון

עיצוב אביזרים ואיורים: ריה לידר

עיצוב תאורה: יחיאל אורגל

כדאי לעקוב באמצעי המדיה השונים אחר מועדים נוספים של ההצגה

לדף ההצגה באתר תיאטרון גושן – הקליקו על הלינק

נתחיל במדוע – מאז הקמתו, אי אז לפני יותר משש שנים, מגזין "מרתה יודעת" פועל בכדי להעצים את הסצינה התיאטרלית במרחב הווירטואלי, לכתוב על הצגות רבות ככל הניתן, מכל גווני התיאטרון, להעשיר את הקהילה התיאטרונית בישראל ולעזור לכם ולכן, היוצרות/ים, להגיע לכמה שיותר צופים. בכדי שנוכל להמשיך ולעשות את זה ולעבור לשלב הבא, אנחנו זקוקות לגייס סכום מסוים. מה לעשות, אמרו את זה קודם, אהבה לתיאטרון וחיבה יתרה למנת דרמה יומית לא מספיקות כדי לעשות קניות בסופר. אז חשבנו וחשבנו וניסינו ליצור דרך שתעזור לנו להגשים את המטרה, ועל הדרך, להמשיך לעזור גם לכם ולכן. התוצאה – סדנאות "איך לעשות פרינג' ולהישאר בחיים".

אז מה הולך להיות בסדנאות?  

שתי קבוצות, שמונה מפגשים וארגז כלים אחד, מלא בתכנים פרינג'אים משובחים במיוחד המועברים על ידי אנשי תיאטרון מנוסים.

בנוסף לכך, כלל היוצרים והיוצרות שייקחו חלק בסדנאות הפרינג' של מרתה, ישתתפו באירוע "במרתה" שיתקיים בתחילת דצמבר.

אירוע "במרתה" הוא מסורת עתיקת יומין אותה התחלנו כבר מהשנה הראשונה שלנו. בערב זה תוכלו לחשוף קטעים מיצירותיכם (בין אם זו יצירה בהתהוות, יצירה חדשה או יצירה שכבר רצה), בפני הצופים, וגם בפני קניינים פוטנציאליים.

מה בתפריט:

קבוצת פרינג'אים מתחילים SOLD OUT

12/9/19 – 31/10/19 | ימי חמישי | 10:00-12:00

קבוצת פרינג'אים מתקדמים SOLD OUT

12/9/19 – 31/10/19 | ימי חמישי | 12:00-14:00

בשל הביקוש, פתחנו קבוצה נוספת!!

19/9/19-17/10/19 | כלל המפגשים ייערכו בשעות הבוקר

מפגש 1  | 19/9/19 |

ניצני היצירה 

מרצה: חוה ירום – מחזאית וכתבת

נתחיל מההתחלה, איזה סוג יצירה לבחור – מקורית או מתורגמת? אולי מעובדת? ומה צריך לעשות בכל אחד ממסלולי היצירה הללו?

הפקה – דגשים עיקריים

מרצה: אריאל קריזופולסקי | שחקן, במאי ומורה, ממייסדי ומנהלי תיאטרון לה-פנים

הפקת פרינג' היא לא הפקת תיאטרון רפרטוארית, יש יותר פרמטרים שצריך לקחת בחשבון, ומערך אנושי ויצירתי קטן יותר שיוכל לעשות את כל זה. במפגש ננסה להבין איך מג'נגלים בין הכל, מבלי שאף כדור ייפול על הרצפה.

מפגש 2 | 26/9/19 | לו"ז הוא חברנו הטוב ביותר 

מרצה: אירית ראב | מחזאית ובמאית, מייסדת ועורכת "מרתה יודעת"

כל הפקה שהיא, ובייחוד הפקת פרינג', זקוקה לבסיס איתן כדי להישען עליו – לו"ז ריאלי. במפגש נבין איך לבנות לו"ז אפקטיבי, שיאפשר לנו לא למות מלחץ לקראת הבכורה המתקרבת, ועדיין יכלול את כל מה שצריך לעשות.

מפגש 3 | 3/10/19 | בחירת מקום להצגה

מרצה: אסף בלאו | יוצר, במאי, מנחה קבוצות תיאטרון קהילתי ומרצה

כל אולם תיאטרון יכול לאכלס כל הפקת תיאטרון. אז זהו, שלא. במפגש נבין איך לבחור את האולם המתאים להצגה בצורה הטובה ביותר, ואיך להפוך גם את הדפקט לאפקט.

מפגש 4 | 10/10/19 |

הכנת חומרים ליחסי ציבור

מרצה: עודד מזרחי | יחסי ציבור וייעוץ תקשורתי

כדי שהצופים יגיעו להצגה, הם צריכים לשמוע על ההצגה היפה שלכם. לשם כך, יש להכין חומרים ליחסי ציבור, אבל לא סתם חומרים, אלא את החומרים שהולמים את היצירה.

פרסום ההצגה ברשת

מרצה: דראל פורת | שחקנית, יוצרת ומנהלת ניו-מדיה

הדרך הטובה ביותר להגיע לצופים היא באמצעות הרשתות החברתיות, אבל, איך לעזאזל כותבים פוסט מקורי ומושך, איזו תמונה כדאי להעלות ואיך הסטורי יכול להביא לכם עוד צופים להצגה?

מפגש 5 – 17/10/19 | מימון הצגה

** שם המרצה יפורסם בהמשך

בכדי לא להרחיב את החור בכיס, ישנם כמה אפיקי מימון שיכולים לעזור להצגה העצמאית. במפגש זה, נציג את הדרכים העיקריות, המקובלות והחתרניות, לממן את ההצגה הבאה שלכם.

מפגש 6 – מפגש אישי לקראת הבמרתה – ייערך במהלך חודש נובמבר, בתיאום אישי.

המקום: סטודיו Move של קרן ידובסקי | רח' הצפירה 19 | תל אביב

לדרכי הגעה – הקליקו על הלינק

** 20 הנרשמים הראשונים יזכו להשתתף במפגשים ללא עלות! **

דמי ההשתתפות בסדנה:

240 ש"ח למפגש/פאנל אחד

או

1,500 ש"ח לשמונה מפגשים בקבוצת המתחילים או בקבוצת המתקדמים.

לפרטים נוספים ולהרשמה:

שחף | 052-7713171

אירית  | 052-5465418