מאת: עינב מילוא
לבושתי, לא הכרתי את שמירה אימבר. בתחילה, לא זיהיתי את שמה והייתי צריכה לצלול ולקרוא מעט כדי להבין על מי מדובר. לבסוף, האזנתי לאחת ההקלטות שלה ומיד היה לי ברור במי מדובר. קול מוכר מהרדיו המנגן באוטו בטיולים המשפחתיים. ההצגה "מפי שמירה אימבר" יצקה אישיות לאותו קול. תוך פחות משעה הייתי מלאה לגמרי בדמות הצבעונית הזו, יכולתי להריח את ההשראה והמרדנות, ורציתי להיות היא.
ההצגה מגוללת את יומה האחרון של שמירה אימבר, שדרנית רדיו בעלת 'פה גדול' שהייתה ידועה בהתעלמותה כליל מן הצנזורה, מן הממלכתיות ומן המיליטריזם. יחידה על הבמה, השחקנית מירב גרובר, המגלמת את אימבר, מוליכה את הצופים בתחנות חייה של השדרנית הוותיקה; מילדותה המרדנית, דרך שירותה הצבאי, מסעותיה בארה"ב הפרועה של הסיקסטיז ובישראל השמרנית של אותו עשור ועד ימיה כשדרנית רדיו ללא פילטר. "פילטרים שאין מאחוריהם סיגריות הם מיותרים לחלוטין". סלחו לי אם הציטוט מן ההצגה אינו מדייק מילה במילה, אבל זהו ציטוט חשוב משום שהוא מתמצת את הדמות שנגלתה לי, שבהחלט שווה הצגה.
אתחיל מן המתבקש, מירב גרובר היא ללא ספק ליהוק מבריק לתפקיד. היא פרועה, מחויבת ואייקונית לא פחות מהדמות אותה גילמה. ראיתי פתאום משחק מדור אחר, משחק לא מתנצל ולא מתנחמד, של אישה שלא מעניין אותה להיות יפה וענוגה, וכל מה שהיא רואה לנגד עיניה הוא החסד שתעשה עם הדמות אותה היא מגלמת.
כבר בסצנה הראשונה הייתה גרובר מחויבת לחלוטין. היא שיחקה לסירוגין גם את אימבר הצעירה וגם את אמה. איני יודעת אם הסצנה הזו לקוחה מחייה של אימבר, לא מצאתי אותה בשום מקור מידע. אבל היא הייתה פתיחה מדויקת; בסצנה ננזפת שמירה הצעירה על ידי אמה על ששרה שיר שבו נאמרת המילה "זין". שמירה משתוממת על האיסור חסר ההיגיון להגיד את שמו של איבר המין הגברי ונענשת. אבא של שמירה לא מופיע בסצנה אך דמותו מרחפת מעליה כשאמה מאיימת: "חכי מה אבא יעשה לך כשיחזור הביתה."
שמירה המבוגרת חוזרת לשולחן בו הקליטה את הסיפור ומבהירה שלא פחדה מאבא שלה. באותה נשימה, מספרת שאבא שלה נפטר משיברון לב משום שסולק מעבודתו על שהעז לנהוג ביושרה ולחשוף שחיתויות בתרבות העבודה "ההסתדרותית של אותם ימים." בשלב הזה אני כמעט בכיתי. פעמים רבות כל כך בחיי הרגשתי שאני נענשת על מרדנות שמקורה ביושרה וכבר אז זיהיתי ששמירה הצעירה, כנראה תלך בדרכו של אביה. וכך היה.
ההצגה מתקדמת היישר לשירותה הצבאי של שמירה, גם שם הסתבכה בשל פיה הגדול. זוכרים את העוולות החוזרות והנשנות בצבא? זוכרים כמה פעמים רציתם להגיד משהו? רציתם לזעוק ולצעוק שזה לא יתכן שכך מתנהל צבא ההגנה לישראל. איך פנטזתם לחשוף את אי הצדק הזה? אז הנה, לנגד עיני מימשה שמירה אימבר את הפנטזיה ההיא מימיי כחיילת.
את אותו הדבר היא עושה כמעט בכל תחנה בחייה, ובכל פעם זה חדשני, זה מצחיק, זה מעניין. בשיא ההצגה, היא עומדת מול שדרן בכיר בתחנת "קול ישראל". הסצנה הזו היא נקודת שיא למה שכבר הרגשתי לאורך כל ההצגה. לשמירה אימבר היה קול. והלוואי שלכולנו יהיה קול.
בערב יום האהבה, 02:00 בלילה, מגישה אימבר את מהדורת החדשות וכשהיא נשאלת מה תוכניותיה ליום האהבה היא מבשרת ללא בושה שהיא מקווה שתוכל "להזדיין". השדרן התחרט ששאל את השאלה, הסקסולוגית שאירח באולפן נחרדה גם היא וכל מי שנותר ער להאזין לרדיו בערב יום האהבה פשוט לא יכול היה להאמין.
היא נקראת לשיחת נזיפה אצל מנהל התחנה. את הסצנה הזו מבצעת גרובר באופן מבריק. היא מחקה שדרן רדיו אייקוני באופן מופתי שהצחיק את רוב הקהל המבוגר ממני, שזיהה את מושא החיקוי. החיקוי שלה הצחיק גם אותי, למרות שלא ידעתי במי מדובר. לו היה 'הממסד' יודע לדבר, כך היה מדבר. עם הר' הגרונית והח' העמוקה, מלאת היומרה האינסופית. בכישרון רב, בהומור נוקב, מירב גרובר חיקתה את הממסד. ואז, כיאה לשמירה אימבר, גם ענתה לו.
עם טיעונים כמו המקור התנ"כי של המילה "להזדיין", בחשיפה אמיצה של כל הדברים האיומים שמבצע אותו שדרן בכיר, תוך פניה מנומסת לקלדנית הפרוטוקול שישבה איתם בחדר ובלעג לארשת החשיבות שוודאי עיטרה את פניו של השדרן הבלתי נראה. כך ענתה שמירה אימבר, האחיינית של נפתלי הרץ אימבר, משורר ההמנון הלאומי, לכל מי שאי פעם אני רציתי לענות לו; לכל מפקד מושחת בצבא, לכל אנשי האקדמיה היומרנים, לכל הבמאים המדושנים, לכל הפוליטיקאים השקרנים.
אז לכולכן, כל הנשים עם הפה הגדול, ולכולכם, כל הגברים שנמאס להם לשתוק, לכל מי שצריך את השמירות אימבר של העולם כדי שתדבר עבורן – רוצו לראות את ההצגה הזו, שברור שתמשיך להציג גם אחרי שהפסטיבל יסתיים.
מפי שמירה אימבר
פסטיבל התיאטרונטו ה-33
מאת: יואב גינאי
משחק: מירב גרובר
בימוי: אלון אופיר
מרתה יודעת 