"השתקפויות": לגעת בעצב החשוף

מאת: דנה שוכמכר

ההצגה "השתקפויות" של אנסמבל אספמיה, מאת ובבימוי דליה שימקו, משתמשת בדרמה זוגית בכדי להתבונן בשאלות רחבות יותר על זהות, שייכות, יצירה והחיים בישראל. במרכז העלילה עומדים קרין ודניאל, זוג נשוי המצוי במשבר עמוק. הפער ביניהם נראה בתחילה בלתי ניתן לגישור, קרין נשחקת מהמציאות המקומית ורוצה לעבור לברלין ולמצוא חיים נורמליים, בעוד דניאל, המייצג את דמות "מלח הארץ", נאחז בישראל בתור הבית היחיד האפשרי. באותה נשימה, השניים הם גם דמויות ביצירתו של אדי, במאי מיוסר וחדור מטרה, המנסה ליצור על אף תנאי התיאטרון והחיים עצמם. אלא ש"השתקפויות" מסרבת להישאר בגבולות הדרמה הזוגית הבורגנית. באמצעות מבנה ארס-פואטי מרתק, היצירה מפרקת עצמה מבפנים וחושפת את המנגנון שלה, את חדר החזרות, את השחקנים המגלמים את הדמויות, ואת השאלה המרחפת מעל, מהי האמת ומהי ההשתקפות של נפש היוצר, אדי, או של נפש יוצרת העל, שימקו?

ההחלטה להציג במרכז ההצגה את עולם התיאטרון, מאפשרת לשימקו ליצור שכבת משמעות נוספת. קרין ודניאל הם לא רק זוג הנאבק על עתידו האישי והזוגי, אלא הם גם דמויות בתוך מחזה, החושפות את מערכת היחסים בין היוצרים עצמם. כך, הופך הקונפליקט הזוגי למעין מראה המשקפת את הקונפליקט הפנימי של הבמאי בהצגה הפנימית, המנסה לביים לא רק את היצירה המסוימת הזו, אלא גם את חייו שלו. בזכות שזירת חוקי התיאטרון, כמו אותו אקדח המופיע במערכה הראשונה וחייב לירות בשלישית, "השתקפויות" מצליחה להראות באופן אינטליגנטי כי הבמה היא לא רק מקום בו מסופר סיפור, אלא היא מעבדה קיומית בה בני אדם מנסים להבין את עצמם.

גם סוגיית ההגירה והזרות מקבלת ביצירה משמעות רחבה יותר. חלומה של קרין לעבור לברלין, לא מוצג רק בתור רצון ענייני לרילוקיישן ולשיפור תנאי החיים, אלא כניסיון להתרחק מתחושת המחנק והטראומה הכרוכה בזהות הישראלית. אבל דווקא מתוך הדיאלוגים החדים והוויכוחים הסוערים, מתברר כי גם כאשר קרין רוצה לברוח, היא עדיין קשורה למקום שממנו היא מנסה להימלט. כך, הופך המשבר הזוגי למיקרוקוסמוס של חברה שלמה הנמצאת במשבר שהולך ומחריף. הישגה הגדול של ההצגה הוא ביכולת לאזן בין האישי ללאומי, בין הזוגי לחברתי. שימקו מצליחה למנוע מהעימות בין "ברלין" לבין "הארץ" להפוך למניפסט פוליטי חד-מימדי, משום שהיא טוענת אותו בכאב אנושי אמיתי.

ניכר היטב שההפקה בנויה במלאכת מחשבת ותשומת לב לפרטים, החל במשחק ובבימוי וכלה בעיצוב התפאורה, המוסיקה והתאורה. תומר גלרון ויולי מובצ'ן, המגלמים את קרין ודניאל, מצליחים לעצב היטב את המתח בין הדמויות המגולמות לבין האנשים שמאחוריהן. המשחק שלהם נע באופן טבעי בין מצבי תיאטרליות חשופה לבין רגעים אנושיים ופגיעים. גם אייל שכטר בתפקיד הבמאי ודליה שימקו בתפקיד אשתו דריה, מגלמים את תפקידם בצורה נהדרת ומצליחים להביא לבמה קשת של רגשות. התקווה לשיקום מערכת היחסים מתחלפת בהדרגה בכאב, תסכול וייאוש, והמרחב הבימתי הופך לזירה בה הקונפליקטים הגדולים והכאבים האישיים מתנגשים אלו באלו, ונופלים מדממים על הרצפה. בבימוי מהודק, המעברים בין העולם הבדיוני לבין חדר החזרות נעשים באופן דינמי וחלק, ומייצרים אצל הצופים תחושת סחרור נפלאה. עיצוב התאורה של דניה זומר, ועיצוב התפאורה, התלבושות והמוסיקה, הנעשה על ידי שימקו עצמה, משתלבים ביצירה ומחזקים את האווירה המשתנה בין מציאות לאשליה.

לסיכום, זוהי יצירה שמצליחה לגעת בעצב החשוף של הישראליות העכשווית. דרך סיפור זוגי, קטן לכאורה, היא מצליחה לשאול שאלות גדולות על בית, שייכות, אהבה ויצירה, ועל היכולת של האדם להתמודד עם המציאות שהוא עצמו יוצר. במבט חכם, רגיש ומשעשע, "השתקפויות" מזכירה כי התיאטרון הוא אולי המקום היחיד בו אנחנו יכולים להתבונן בבבואה של עצמנו, גם כאשר היא אינה מחמיאה, גם כאשר היא שבורה, ובעיקר כאשר קשה לנו להביט בה.

"השתקפויות"

אנסמבל אספמיה

תיאטרון תמונע

מאת ובבימוי: דליה שימקו

שחקנים: אייל שכטר, תומר גלרון, יולי מובצ'ן ודליה שימקו

עריכה מוסיקלית: דליה שימקו

עיצוב תאורה: דניה זמר

עיצוב חלל ותלבושות: דליה שימקו

עוזרת במאית: לה ווי רוזנבלט

מועדים נוספים:

21/8/26            14:00 |  20:00