"פצעים": כשלבבות אבודים מבקשים מוצא

מאת: דנה שוכמכר

ההצגה "פצעים", מאת ובבימוי יותם פולישוק, העולה בימים אלו בתיאטרון צוותא, היא דרמת חדר אינטימית, המפנה את הזרקור אל נפשם של שני אנשים פצועים. אביחי, סטודנט למשחק בן 27, שמעולם לא קיים מערכת יחסים אינטימית עם אישה, מגיע אל ניקי, זונה המכורה לסמים. השניים מוצאים עצמם נעולים בחדר, אך בהדרגה השניים נחשפים לסודות מהעבר של כל אחד מהם, והעימות הראשוני הופך לחשיפה רגשית מורכבת.

ניכר שהיצירה נולדה מתוך הרצון ליצור חוויה תיאטרלית הפוכה לחלוטין מהצגה עמוסת משתתפים. זו בחירה בימויית מצוינת. במקום לפנות לכאוס ואנדרלמוסיה על הבמה, פולישוק העדיף להתכנס פנימה אל הנפש האנושית ולאפשר לקהל להפוך למעין פרטנר נוסף לדמויות שעל הבמה. בשל האינטימיות, המתעצמת בזכות מאפייני האולם הקטן בצוותא, הצופים אינם יכולים להסיר את עיניהם מהשחקנים ועוקבים אחר העלילה לכל אורכה.

עלילת ההצגה מתרחשת בחדר הקטן של ניקי, ללא קפיצות בזמן או במרחב, ובזכות התפאורה הטובה של רייצ'ל אוריסון, הצופים מוצאים עצמם בעולמם הכואב של הדמויות. למרות שרק ספה במרכז החדר מהווה את המוקד המרכזי לעלילה, העבר ממחיש עצמו היטב על הבמה. עליה אביחי מבוהל, נבוך ולא משוחרר, ניקי עוטה מגננות. כאשר הוא מתעמת איתה, היא הופכת לתוקפנית ומזהה במהירות על אילו כפתורים ללחוץ כדי לחשוף את סודותיו. כך, מתחילה משיכת חבל רגשית ופיזית, הממחישה היטב את הנרטיב הדרמטי. כל זאת, מתעצם הודות לעבודתה של נועה שכטר, שאחראית על הליווי האמנותי והדרמטורגיה.

היצירה עוסקת בין היתר בנושאים כמו זנות, התמכרות, בדידות וטראומה, אבל ברגע שההלם הראשוני של המפגש בין השניים מתפוגג, עולה גם רעיון אחר, מרגש במיוחד, האפשרות שמפגש מקרי בין השניים יכול להוביל לאהבה גדולה בין שני אנשים שלא רואים עצמם בתור כאלו שראויים לאהבה. שניהם בחרו במסלול חייהם מתוך חוסר היכולת להתמודד עם פצעי עבר, והשאלה האם הם היו יכולים להתאהב אילו נפגשו בזמן או במקום אחרים מרחפת מעל.

דרמת חדר אינטימית כזו מהווה בתור מבחן גבורה עבור שחקנים צעירים, הנדרשים לשאת על כתפיהם את היצירה כולה, חסרי יכולת לצאת מהחדר הנעול. במקרה הזה, שיר בנימין ויותם פולישוק, שמגלמים את ניקי ואביחי, בהתאמה, בהחלט עומדים באתגר בהצלחה. אין זה רק בזכות האינטנסיביות הנדרשת מהם, אלא גם בזכות הדיאלוגים החדים, בעלי הקצב המהיר, כשל אש מקלע, אותם הם מבצעים בדיוק רב. הכימיה ביניהם נהדרת, ואפיון הדמויות אמין מאוד.

"פצעים" היא אולי יצירה קטנה בממדיה, אבל גדולה בכנותה. היא אינה מבקשת לספק תשובות פשוטות או נחמות קלות, אלא להתבונן באנשים שנושאים את פצעיהם במשך שנים ולשאול האם אפשר, ולו לרגע אחד, להאמין שגם הם ראויים לאהבה. אחד מרגעי השיא בהצגה מגיע כאשר נחשפת משמעות שמו של המחזה, ואחת הדמויות אומרת בפשטות "בסופו של דבר, פצעים מגלידים". המשפט הזה מזקק את היצירה כולה. ניקי ואביחי הם שני אנשים הכמהים לחיים אחרים, טובים ושלמים יותר, וכאשר הם מרשים לעצמם לדמיין אפשרות לאושר, הדיאלוג ביניהם מתרכך והופך לכמעט פיוטי. דווקא בתוך החדר הסגור, דווקא בתוך ההארד-קור של החיים עצמם, בין שתי נפשות שנושאות על גבן משא כבד וכואב, מצליחה היצירה להזכיר שגם לאחר טראומות עמוקות, התקווה לריפוי אינה נעלמת לחלוטין.

פצעים

מאת ובבימוי: יותם פולישוק

שחקנים: שיר בנימין, יותם פולישוק, יובל אנבלבד/דן מדרר

ליווי אמנותי ודרמטורגיה: נועה שכטר

תפאורה: רייצ'ל אוריסון

עריכה מוסיקלית: יותם פולישוק

תאורה: מיכאל אליעזר

הפקה ועוזרת במאי: הדר הרטמן

מנהלת אינטימיות: ערגה יערי

מועדים נוספים:

14/8/26               12:00   

---