מאת: אביבה רוזן
רוזלינד פרנקלין, אישה יהודייה, תרמה רבות לגילוי שכפול ה- DNA, אבל במשך עשרות שנים לא זכתה להכרה שהגיעה לה. את התהילה קטפו ווטסון וקריק, שקיבלו על התגלית את פרס הנובל. כשהם ביקרו באוסלו לשם קבלת הנובל, היא כבר לא הייתה בין החיים. היא נפטרה בגיל 37 מסרטן השחלות, אולי גם בגלל כמויות הרנטגן הרבות שבלע גופה בעת ניסוייה. פוטוגרף 51 הוא הצילום המפורש הראשון, שפרנקלין הפיקה, של סלילי ה- DNA.
סיפורה עלה על הבמה לאחרונה בתיאטרון הקאמרי. זכיתי לשבת בפרמיירה בשורה הראשונה, ליד ד"ר גדי בר יוסף ורעייתו. בר יוסף הוא האיש שבזכותו הגיעה היצירה לבמת הקאמרי. הוא שלח מייל לבמאית, מור פרנק, והמליץ לה על המחזה. היא הזמינה את המחזה, קראה והתלהבה מהסיפור.
"פוטוגרף 51" היא הצגה פמיניסטית. היא מראה את האישה המוכשרת מבודדת על סמך מינה, מופלית לרעה לכל אורך הדרך בשל היותה מהמין 'הלא נכון' בתחום המדע, או בכלל, והיא מציגה את הגברים, ברובם, בצורה מגוחכת למדי, עם אמירות שוביניסטיות, קטנוניות, שמצביעות על היותם של מדענים דגולים, אך בבסיסו של עניין, הנם חבורה של ילדים מטופשים במקצת. השחקנים מבצעים תפקיד של זכרים מיזוגניים בצורה אמינה ביותר, במיוחד תום אבני, שמשחק את ווטסון, שגנב, פשוטו כמשמעו, את הצילום ואת התהילה מפרנקלין.
יש בהצגה את כל הרכיבים המשובחים שניתן לבקש: סיפור מרתק, שחקנים מצויינים ותפאורה טובה. תום אבני המעולה פותח את ההצגה בצורה קומית ומושכת לב. נטע גרטי משחקת את רוזלינד הלא מושכת ולא סימפטית, שמרוכזת בעבודתה בעוד שהיא משוועת לאהבה, והנה, על סף ההישג הגדול שנגזל ממנה, היא חולה ומתה.
פרנק עשתה בחירות מצוינות בליהוק, בהעמדה והכוונת השחקנים, ובתיעול התפאורה, שעוצבה על ידי ערן עצמון, למסר הבימתי. התפאורה משדרת תחכום הייטקי שתואם את ראייתנו לגבי מעבדה בה עוסקים בגילויים פורצי דרך, וחבורת הגברים יושבת בכורסאות מסביב לבמה, מסביב לקובייה שקופה, בה פועלת פרנקלין.
יחד עם זאת, כמו בעוגה, לעיתים המרכיבים המשובחים ביותר לא מביאים למאפה הטעים ביותר. חסרה שם איזושהי אנרגיה שתחבר אותנו יותר, כצופים, אל הרגשות והמוטיבציות של הדמות הראשית. נטע גרטי החיננית מצליחה להיות כלל לא חיננית, מעצבנת אפילו לעיתים, אבל לא מכניסה את רוזלינד לתוך לבנו. הצופים מסתכלים עליה מבחוץ, ללא הזדהות, מרחמים עליה אך גם מרוחקים ממנה. מן הראוי ליצור מידה של הזדהות אצל הצופה, הזדהות עם האנדרדוג, גם אם הוא לא סימפטי, כדי שההצגה תגיע באמת למקום אליו היא אמורה להגיע ותטלטל באמת את הקהל. וזוהי בהחלט הצגה שמסוגלת לטלטל.
פוטוגרף 51
תיאטרון הקאמרי
מחזה: אנה זיגלר
תרגום: אלי ביז'אווי
בימוי: מור פרנק
משתתפים: נטע גרטי, מיכה סלקטר, נדב אסולין, תום אבני, דויד בילנקה, אלון סנדלר/ יואל רוזנקיאר.
תפאורה: ערן עצמון
תלבושות: ארנה ברנט שמעוני
מוזיקה: רועי ירקוני
תאורה: נדב ברנע
וידאו: נטע מוזס
עוזרת במאית: רוני שטקלר
מועדים נוספים:
18/6/23 20:30
19/6/23 20:30
20/6/23 20:00
21/6/23 20:00
מרתה יודעת 