"חוצפה שלא תיאמן": הכישרון של ליליאן ברטו

מאת: אביבה רוזן

גם אחרי שרואים את ליליאן ברטו בתפקידים ראשיים בתיאטרון, בסדרות טלוויזיה, או במופע פרי יצירתה Be my guest, בו חזיתי לאחרונה, קשה לתפוס את עומק הכישרון שלה. גם אם חשבתי שראיתי הכל, הרי בא המופע הזה, "חוצפה שלא תיאמן", ומוכיח שיש עוד הרבה מה לראות אצלה. ואכן, ישבתי מוקסמת במהלך כל המופע.

ביצירה הזו, ברטו משלבת שירה עם מערכונים קצרים וארוכים יותר על חייה. אצלה, במובן הכי אמיתי של המילה, החיים זה לא הכל. יש כל כך הרבה מורכבויות מסביב להם. אב ונצואליאני עם שם ארוך ומורכב, מהפכן מחד וסוחר נשק מאידך, שזנח אותה בהיותה בת יומיים אחרי שמהל עצמו בגיל מתקדם כדי להוכיח את אהבתו לאמה, אך לאחר שנולדה כבר היה מאוהב באישה אחרת, ולהוציא מפגש אחד עמו כשהיתה בת עשרים, ואז התאכזבה ממנו שוב, לא פגשה בו יותר.

ברטו, כידוע, היא אלמתנו ואשתו השלישית והאחרונה של חנוך לוין. היא מספרת את סיפור פגישתם, הוא כמחזאי שכתב את הילד חולם, אחד המחזות המפורסמים ביותר שלו, והיא כשחקנית צעירה מאוד שבאה לאודישן לדמות הנשית הראשית ולבסוף קיבלה תפקיד של ילד מת. בין לבין הוא התאהב בה וגם היא התאהבה בו.

את הסיפורים הללו, ורבים נוספים, היא מספרת בתוך סיפור מסגרת של פגישות עם פסיכולוגית שמנסה לשכנע אותה שהיא מדחיקה את כאבה בעוד שהיא, ליליאן, טוענת שהיא הופכת את הלימונים שלה ללימונדה, ושאדם בעל חוסן אישי גבוה וכישורים לא מבוטלים יכול לשגשג ולפרוח למרות, ואולי גם בזכות, כל הלימונים הללו. בעזרת פסנתרן בלבד, ברטו מחזיקה לבד את הקהל במשך למעלה משעה. היא מרגשת ומצחיקה ואין רגע אחד דל.

כשחזרתי הביתה, הדלקתי את הטלוויזיה. לגמרי במקרה, בערוץ 8, בתוכנית עם שלוש נשותיו של חנוך לוין, היא מספרת על חייה לצד חנוך לוין, על ילדם המשותף ועל ההתנהלות לפני מותו, ושופכת אור נוסף על כל שסיפרה במופע שלה. חיבתי אליה הולכת ומתעצמת.

אל תחמיצו את היצירה של ליליאן ברטו. אני מבטיחה לכם שהיא דמות שתיקחו אתכם הלאה, לתמיד, על שלל הלקחים שלה מהחיים.

חוצפה שלא תיאמן

תיאטרון הבימה

כתיבה: אור ישראלי

עיצוב במה: ורד סליבניק

פסנתר: תמיר לייבוביץ', גיא פרטי

מפיקה: מרים עציוני

צילום: עדי אורני

לחנים וניהול מוסיקלי: אמיר לקנר

מועדים נוספים:

24/6/23            19:00