חוות החיות: החזירות שולטת!

מאת: אביבה רוזן

החזיר השליט, דמגוג בחסד, מנהל את המרד לשחרור מבני האדם הנצלנים. בהבטחות אציליות לחופש וחיים טובים יותר, הוא מוליך את נתיניו הבוטחים לאצטלה של חופש שהופכת לרודנות קשה, שמשתלטת על חייהם של הנתינים, שוטפת את מוחם, מאמללת אותם ומנצלת אותם מטעמי תאוות בצע ונוחות. כל מי שזה נשמע לו מוכר, עושה זאת על אחריותו בלבד.

למעשה, ג'ורג' אורוול כתב את ספרו "חוות החיות" כאלגוריה על הקמתה של רוסיה הקומוניסטית. גם רוסיה החלה מכוונות טובות, לשחרור העם הרוסי הדואב מעול הצאר, עם התאוריה האידיאלית של קארל מרקס ועם לנין שאכן כיוון לטובת העם. שליטים שבאו לאחר מכן, כמו סטאלין, לקחו את הכוונות הטובות והפכו אותן לקרדום לחפור בו עבור האינטרסים שלהם-עצמם. צבירת כוח וממון על ידי ניצול העם בצורות הציניות ביותר. הספר החשוב הזה זכה לעיבודים רבים בתסריטים ובמחזות. באנגליה הוא הועלה בהצלחה רבה בבימויו של פיטר הול, גם בארץ הוא הועלה בתיאטראות שונים, ביניהם "גשר" ותיאטרון הספרייה.

השחקן ניר מנקי והבמאי רן ליאל שחף, החליטו שעכשיו מתאים להעלות שוב, 12 שנה לאחר הפעם הראשונה בה העלו את הצגת היחיד, את גרסתם ל"חוות החיות". חשבו שהמונודרמה רלוונטית ביותר גם כיום, וצדקו-גם-צדקו. ניר מנקי ממלא היטב את הבמה הריקה מכל תפאורה. הוא לבוש כאיש עסקים, עם תיק ג'יימס בונד בידו. מהתיק הוא שולף אביזרים מדי פעם. הצבעים השליטים הם שחור ולבן, עם נגיעת אדום של עניבתו. העניבה משחקת גם היא תפקידים שונים. אין שום דבר מיותר על הבמה.

כל ההצגה נשענת אך ורק על יכולתו של ניר לתפוס את תשומת לבו של הצופה ולרתק אותו, והוא אכן מצליח לעשות זאת, עם עבודה אינטנסיבית מאוד שבה חיקויים, מניירות, הבעות פנים ותנועות גוף שמאפיינות כל אחת מהדמויות: החזירים השליטים, הסוסים, התרנגולות ועוד. העבודה על הדמויות והחיקויים מדוקדקת ביותר. אין רגע דל. מנקי מגלגל את העלילה בבטחה, ומעורר בנו רגשות עזים. אנו מתקוממים בתוכנו במקום התרנגולות הצייתניות שהולכות אחרי מנהיגן מרע לגרוע. אנחנו מרגישים כעס על החזיר המנהיג הרודני שמנצל את נתיניו ניצול ציני ואכזרי שהולך ומתגבר. השימוש בבעלי חיים כמטפורה לאנשים בעלי תכונות בולטות היא גאונית, הן בספרו של אורוול והן בביצועו של ניר מנקי.

לצערנו, התזה שעולה מן המחזה אכן מזכירה, באופן מכאיב, את המציאות הפוליטית של חיינו. ניתן לומר, כי למרות האוניברסליות של המחזה, בכל משטר, כולל את המשטרים הדמוקרטיים, יש ניצול של האזרח הקטן לטובת אינטרסים של המעמדות השליטים. כך גם במדינת ישראל. גם אצלנו יש ניצול ציני של טובת הכלל כפי שהיא מוכתבת על ידי הדמוקרטיה, על ידי מנהיגים שלוקחים לכיסם ומשתפים את חבריהם בשיטת 'יד רוחצת יד', והשחיתות חוגגת, תמיד על חשבונם של האזרחים מן השורה. לא מעטים מאיתנו מרגישים כי כיום, תופעה זאת עולה מדרגה במדינתנו, ולכן המונודרמה הזאת נוגעת ומכאיבה ורלוונטית כל כך.

"חוות החיות"

תיאטרון הקאמרי

עיבוד: גיא מסטרסון (על פי ספרו של ג'ורג' אורוול)

תרגום: שרון שתיל

בימוי: רן ליאל שחף

משחק: ניר מנקי

מוסיקה: אפי שושני

מועדים נוספים:

17/3/23            12:30

23/4/23            20:30