מאת: אביבה רוזן
צ'כוב הוא תמיד אתגר, שאם מפצחים אותו ואת המורכבויות העדינות שלו, את מסתרי הנפשות הפועלות, נקבל ממתק תאטרוני. זה בהחלט העניין כאן, בהצגה החדשה של תיאטרון גשר. שילוב של קלאסיקה, התחדשות, מודרניות, שחקנים שלוהקו לתפקידם כמלאכת מחשבת, העזה ושבירת גבולות, יוצרים הצגה של שעתיים וארבעים דקות שכל דקה בה היא מרתקת.
המלאכת-מחשבת ניכרת גם בתפאורה, שיש בה אנלוגיה למתרחש בחייהם המעונים של גיבורי "השחף". גשר הוא תיאטרון שבו תשומת הלב לתפאורה תמיד הרשימה אותי. הפעם, התפאורה לא יפה ולא אסתטית, אבל הפיגומים האפורים והמכוערים ביניהם מסתובבות הדמויות הן אנלוגיה מצויינת לעלילה. הגיבורים שואפים לשפר את חייהם, להתרחק ממה שמענה אותם, אך השיפוצים שהם מכניסים לא ממש עובדים, וכך הם, כמו כולנו, משתפצים ללא הפסקה אבל גם נותרים פגומים.
מאשה, המגולמת על ידי טלי אוסדצ'י, שמאוהבת בקוסטיה אהבה נואשת ומדכאת, אומרת כל הזמן, שהיא תתרחק ממנו וכך, כעבור חודש מקסימום, היא תשכח אותו. אבל היא לא מתרחקת ולא שוכחת. היא מכניסה שיפוצים בחייה – מתחתנת, יולדת, אך נותרת באהבתה העמוקה והמתסכלת לקוסטיה, שמכלה את נפשה.
בהצגה הזאת, בה כל אחת מהדמויות מאוהבת באחרת שאינה מאוהבת בה, וכולם מעונים באהבתם, להוציא זה שמאוהב בעיקר בעצמו, הסופר ששתי גיבורות המחזה, נינה, אותה משחקת ג'וי ריגר, וארקדינה, בגילומה של אפרת בן צור, מאוהבות בו אהבה גדולה. ארקדינה השחקנית המבוגרת והמתוחכמת שכבר ראתה לא מעט בחייה ומתנהלת עם האהוב בהיגיון וכך מצליחה להחזיק בו, ונינה הצעירה שנפשה המעונה והאינטליגנטית נשרפת באהבתה.
קוסטיה, אותו משחק היטב שלומי ברטונוב, מאוהב בכל לבו השבור בנינה. הוא הורג את השחף, ובסופו של דבר (ספוילר!) גם את עצמו. פוחלצו של השחף מסיים את ההצגה, כי מה הם חיינו אם לא פוחלץ של ציפור שנולדה לעוף אך נרצחה מתוך גחמה, לפחות אליבא דצ'כוב.
ולצד זאת, יש פה סקס, הרבה סקס. רק מרומז כמובן. ההצגה אפילו מתחילה בסקס, סקס לא מרתק בין מאשה שמאוהבת באחר לבין האחד שמוכן להביא לה את הירח. רגע אחד של עירום מפתיע של נינה, שלא בטוח שהוא נחוץ אבל הוא בהחלט נותן טוויסט לעלילה.
עוד יש לציין את תפקידה של המוזיקה. המוזיקה העדכנית והמודרנית, גם הרוסית וגם האמריקנית, ממחישה כי זהו שחף מודרני, לא רק בן תקופתו של צ'כוב, אלא גם בן תקופתנו. זהו לא רק שחף רוסי, אלא גם אמריקני ובכלל בינלאומי. כי אנשים תמיד מתאהבים, גם באנשים שאינם מתאימים להם ואינם משיבים להם אהבה. כי אנשים תמיד שואפים, לרוב לדברים שאינם יכולים להשיג, ואלה שמשיגים, כמו הסופר המהולל, בכל זאת אינם שלמים עם עצמם, אינם בטוחים שהישגיהם ראויים. נכון, צ'כוב אינו אופטימי, אבל הוא מרתק.
השחף
תיאטרון גשר
מאת: אנטון צ'כוב
תרגום: רועי חן
בימוי: יאיר שרמן
שחקנים: אפרת בן צור, שלומי ברטונוב, אלכסנדר סנדרוביץ', ג'וי ריגר, דורון תבורי, סבטלנה דמידוב, טלי אוסדצ'י, מיקי לאון, ישראל (סשה) דמידוב, אלי מנשה, פאולו א. מואורה
תפאורה: ערן עצמון
תלבושות: מאור צבר
תאורה: אבי יונה בואנו (במבי)
מוזיקה מקורית: אפרת בן צור
הפקה מוזיקלית: עומר הרשמן ואפרת בן צור
סאונד: מיכאל ויסבורד
עוזרת במאי: ניצן נוימן
מועדים נוספים:
6-8/1/22 20:00
למועדים נוספים בדף ההצגה באתר תיאטרון גשר – הקליקו על הלינק
מרתה יודעת 