סדנאות הפרינג' של מרתה יודעת

תמונה לפרסום1

נתחיל במדוע – מאז הקמתו, אי אז לפני יותר משש שנים, מגזין "מרתה יודעת" פועל בכדי להעצים את הסצינה התיאטרלית במרחב הווירטואלי, לכתוב על הצגות רבות ככל הניתן, מכל גווני התיאטרון, להעשיר את הקהילה התיאטרונית בישראל ולעזור לכם ולכן, היוצרות/ים, להגיע לכמה שיותר צופים. בכדי שנוכל להמשיך ולעשות את זה ולעבור לשלב הבא, אנחנו זקוקות לגייס סכום מסוים. מה לעשות, אמרו את זה קודם, אהבה לתיאטרון וחיבה יתרה למנת דרמה יומית לא מספיקות כדי לעשות קניות בסופר. אז חשבנו וחשבנו וניסינו ליצור דרך שתעזור לנו להגשים את המטרה, ועל הדרך, להמשיך לעזור גם לכם ולכן. התוצאה – סדנאות "איך לעשות פרינג' ולהישאר בחיים".

אז מה הולך להיות בסדנאות?  

שתי קבוצות, שמונה מפגשים וארגז כלים אחד, מלא בתכנים פרינג'אים משובחים במיוחד המועברים על ידי אנשי תיאטרון מנוסים.

בנוסף לכך, כלל היוצרים והיוצרות שייקחו חלק בסדנאות הפרינג' של מרתה, ישתתפו באירוע "במרתה" שיתקיים בסוף אוקטובר.

אירוע "במרתה" הוא מסורת עתיקת יומין אותה התחלנו כבר מהשנה הראשונה שלנו. בערב זה תוכלו לחשוף קטעים מיצירותיכם (בין אם זו יצירה בהתהוות, יצירה חדשה או יצירה שכבר רצה), בפני הצופים, וגם בפני קניינים פוטנציאליים.


מה בתפריט:

קבוצת פרינג'אים מתחילים:

12/9/19 – 31/10/19 | ימי חמישי | 10:00-12:00

מפגש 1  | 12/9/19 | ניצני היצירה – איך מתחילים? 

מרצים: גדי וייסברט וערן קראוס | שחקנים, מחזאים ויוצרים

נתחיל מההתחלה, איזה סוג יצירה לבחור – מקורית או מתורגמת? אולי מעובדת? ומה צריך לעשות בכל אחד ממסלולי היצירה הללו?

מפגש 2 | 19/9/19 | הפקה – דגשים עיקריים

מרצה: אריאל קריזופולסקי | שחקן, במאי ומורה, ממייסדי ומנהלי תיאטרון לה-פנים

הפקת פרינג' היא לא הפקת תיאטרון רפרטוארית, יש יותר פרמטרים שצריך לקחת בחשבון, ומערך אנושי ויצירתי קטן יותר שיוכל לעשות את כל זה. במפגש ננסה להבין איך מג'נגלים בין הכל, מבלי שאף כדור ייפול על הרצפה.

מפגש 3 | 26/9/19 | לו"ז הוא חברנו הטוב ביותר 

מרצה: אירית ראב | מחזאית ובמאית, מייסדת ועורכת "מרתה יודעת"

כל הפקה שהיא, ובייחוד הפקת פרינג', זקוקה לבסיס איתן כדי להישען עליו – לו"ז ריאלי. במפגש נבין איך לבנות לו"ז אפקטיבי, שיאפשר לנו לא למות מלחץ לקראת הבכורה המתקרבת, ועדיין יכלול את כל מה שצריך לעשות.

מפגש 4 | 3/10/19 | בחירת מקום להצגה

מרצה: אסף בלאו | יוצר, במאי, מנחה קבוצות תיאטרון קהילתי ומרצה

כל אולם תיאטרון יכול לאכלס כל הפקת תיאטרון. אז זהו, שלא. במפגש נבין איך לבחור את האולם המתאים להצגה בצורה הטובה ביותר, ואיך להפוך גם את הדפקט לאפקט.

מפגש 5 | 10/10/19 | הכנת חומרים ליחסי ציבור

מרצה: עודד מזרחי | יחסי ציבור וייעוץ תקשורתי

כדי שהצופים יגיעו להצגה, הם צריכים לשמוע על ההצגה היפה שלכם. לשם כך, יש להכין חומרים ליחסי ציבור, אבל לא סתם חומרים, אלא את החומרים שהולמים את היצירה.

מפגש 6 | 17/10/19 | פאנל "איך להביא עוד קהל?" | הפאנל יתקיים בשעה 20:00

אין מה לעשות, "להביא עוד קהל" נחשב בתור העקב אכילס של כל הצגת תיאטרון באשר היא. בפאנל ישתתפו יוצרות ויוצרים שישתפו את נקודת המבט שלהם, וגם כמה טיפים שיעזרו להפוך את המשימה המאתגרת לקלה יותר.

מפגש 7 | 24/10/19 | פאנל "איך לשלוח את ההצגה לחו"ל?" | הפאנל יתקיים בשעה 20:00

נכון, אין לנו אשליות בקשר ללונדון, אבל התיאטרון שם זוהר יותר. בפאנל ישתתפו יוצרים ויוצרות שלקחו את היצירה שלהם לחו"ל וחזרו כדי לספר, את הטוב וגם את הרע.

** נפרסם ממש בקרוב את משתתפי ומשתתפות הפאנלים שלנו!

מפגש 8 | 31/10/19 | מפגש סיכום והכנה לקראת הבמרתה!



קבוצת פרינג'אים מתקדמים:

12/9/19 – 31/10/19 | ימי חמישי | 12:00-14:00

מפגש 1  | 12/9/19 | איך להעצים את הרזומה האמנותי?

מרצה: אירית ראב | מחזאית ובמאית, מייסדת ועורכת "מרתה יודעת"

אז עשינו הצגה אחת, ועוד אחת, ועכשיו מה? במפגש ננסה להבין איך להעצים את הרזומה, מבחינה אמנותית וטכנית, איך להעשיר את השפה התיאטרלית שלנו ואיך לחשוף את הרפרטואר התיאטרלי שלנו לכל מי שצריך לדעת עליו.

מפגש 2 | 19/9/19 | היצירה התיאטרלית-טכנולוגית

מרצה: מיה מגנט | במאית, יוצרת דיגיטלית ומרצה

העולם הווירטואלי שמתעצם מדי שנייה מנכיח את עצמו גם על הבמה, בצורות שונות ומשונות. במפגש נתוודע ליצירתה התיאטרלית-טכנולוגית של מיה מגנט, ולדרכים השונות בהן היא הפכה את הווירטואליות ליצירה עצמה.

מפגש 3 | 26/9/19 | תיאטרון בובות למבוגרים

** שם המרצה יפורסם בהמשך

מי אמר שתיאטרון בובות זה רק לילדים? במפגש זה נכיר את עולם תיאטרון הבובות למבוגרים ואת תיאטרון החפצים, ז'אנרים ייחודיים המקבלים ביטוי מקורי ביצירות רבות שעולות על הבמה הישראלית.

מפגש 4 | 3/10/19 | מימון הצגה

** שם המרצה יפורסם בהמשך

בכדי לא להרחיב את החור בכיס, ישנם כמה אפיקי מימון שיכולים לעזור להצגה העצמאית. במפגש זה, נציג את הדרכים העיקריות, המקובלות והחתרניות, לממן את ההצגה הבאה שלכם.

מפגש 5 | 10/10/19 | פרסום ההצגה ברשתות החברתיות

**שם המרצה יפורסם בהמשך

הדרך הטובה ביותר להגיע לצופים היא באמצעות הרשתות החברתיות, אבל, איך לעזאזל כותבים פוסט מקורי ומושך, איזו תמונה כדאי להעלות ואיך הסטורי יכול להביא לכם עוד צופים להצגה?

מפגש 6 | 17/10/19 | פאנל "איך להביא עוד קהל?" | הפאנל יתקיים בשעה 20:00

אין מה לעשות, להביא עוד קהל נחשב בתור העקב אכילס של כל הצגת תיאטרון באשר היא. בפאנל ישתתפו יוצרות ויוצרים שישתפו את נקודת המבט שלהם על הנושא, וגם כמה טיפים שיהפכו את המשימה המאתגרת לקלה יותר.

מפגש 7 | 24/10/19 | פאנל "איך לשלוח את ההצגה לחו"ל?" | הפאנל יתקיים בשעה 20:00

נכון, אין לנו אשליות בקשר ללונדון, אבל התיאטרון שם זוהר יותר. בפאנל ישתתפו יוצרים ויוצרות שלקחו את היצירה שלהם לחו"ל וחזרו כדי לספר, את הטוב וגם את הרע.

** נפרסם ממש בקרוב את משתתפי ומשתתפות הפאנלים שלנו!

מפגש 8 | 31/10/19 | מפגש סיכום והכנה לקראת הבמרתה!



המקום: מקום מדויק יימסר בהמשך.


דמי ההשתתפות בסדנת פרינג'אים מתחילים או בסדנת פרינג'אים מתקדמים:

1,500 ש"ח 

1,200 ש"ח בהרשמה מוקדמת (עד ל1/9/19).


לפרטים נוספים ולהרשמה:

אירית  | 052-5465418

שחף | 052-7713171

השקט הרועם

על המיצג "שקט צעיר"

מאת: תמר צפריר

תצלום קטן, מאיש אחד רחוק מכאן, הוביל ליצירתו החדשה של דוד אמסלם, שנוצרה במסגרת מסלול בימוי בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, תחת הנחייתה של פרופ' אופירה הניג. בשנת 1967, בסוף מלחמת ששת הימים, תיעד הצלם דוד רובינגר חיילים תשושים מתקלחים. מתוך התצלום עצמו, שאינו מבוים, בשילוב חוויתו האישית של אמסלם משירותו הצבאי בצנחנים, נולד המיצג שעולה כעת בגלריה האוניברסיטאית כחלק מהתערוכה "קווי הגנה".

במיצג, אמסלם עוסק במושג הזמן על פי הגדרתו האישית. הוא לא מתכופף תחת הזמן האוניברסלי או זמן צבאי המוגדר שרירותית, וניתן לראות ביטוי נרחב לכך לאורך כל המיצג. האירוע התיאטרוני עצמו קורה ישירות על רצפת הגלריה, בין קירות תערוכה עמוסי תצלומים בעלי אופי מיליטריסטי, מה שמעצים את הדרמה. ההתרחשות במיצג היא ללא מילים, הטקסט מפנה את מקומו לצלילים, לתנועה של השחקנים ולטקסטורות השונות שעל הבמה.

היצירה נפתחת בחמישה חיילים עומדים על סולם. כבר מהרגע הראשון, הצופה נדרש להפעיל מנגנוני פענוח שונים, מה שיוצר מתח, סקרנות וריכוז מקסימליים. בתנאים האלה, הקהל נסחף עם ההתרחשות שמשתנה בלי הפסקה ומתפתחת על רצף נרטיבי ברור. פעולותיהם של השחקנים מפעילות את דמיון הקהל כך שניתן ממש לראות את הבסיס הצבאי בו הם פועלים, קם ועומד בחלל הגלריה. כשדמות אחת מסיטה את מבטה, ברור לקהל שעוברים קליעים מעל ראשה למרות שאין סאונד המעיד על כך.

ככל שההתרחשות הבימתית מתקדמת, כך גוברות השאלות והפרשנויות אצל הצופה. היעדר הטקסט ושימוש בחומרים שונים כמו פלסטיק, מתכת ואפילו סוכר, מזמנים הפעלה של כמה ערוצי קליטה, כך שנוצרת חוויית צפייה פעילה ורב-חושית. הסוכר זורם מתוך דליים על השחקנים, ישירות על הרצפה המבריקה ומדמה מקלחת. הזרם יוצר צלילים המזכירים חצץ, בהתאם לעולם הבדיוני בו מתרחש המיצג. לנו נותר רק לתהות, איך מקלחת סוכר מרגישה? הבלטת החומריות תומכת במסר הנוקב של המיצג, ולכן אין ניסיון להסתיר את העובדה שהרובים עשויים מפלסטיק חלול, על אף שלמראית עין הם די ריאליסטיים.

השפה העיצובית של המיצג מעודנת, מתוחכמת ואלגנטית. ישנה סקאלה צבעונית מוגדרת היטב, שמשרתת את המסר ומבדלת חייל אחד מהשאר. העיצוב של המיצג גם הוא מעורר מחשבה. האם לצבעים יש משמעות פוליטית? או משמעות פסיכולוגית גרידא? התשובה עשויה להשתנות בהתאם לפרשנות האישית של הצופה.

הקונטרסט בין חייל אחד לארבעה האחרים מעוצב היטב דרך המשחק. התזוזה של השחקנים במרחב והאפיון התנועתי של כל דמות ניחנו באותו עידון ששייך לשפה העיצובית. אמסלם בחר חמישה שחקנים מוכשרים והעבודה המשותפת איתם ניכרת גם בניואנסים עדינים כמו מבט. החמישה פועלים בחלל באנרגיה משותפת, וראוי לציין במיוחד את משחקם של זיו שחם ומושיקו ביטון.

אמסלם הוא במאי צעיר ומבטיח. עבודתו מתוחכמת, אלגנטית, בוגרת וקריאה. הוא לא מתפשר ולא מתנצל, וניכר שבמה היא מדיום טבעי לו לשם הבעה עצמית. המיצג מספק הצצה אינטימית לתוך המחשבות, התחושות והמאווים של יוצרו, המסרים מטלטלים והמיצג בכללותו מהפנט.

היו אלה 20 דקות של מיצג עוצמתי ומעורר הזדהות שממשיך להדהד בראשי עד לכתיבת שורות אלה.

"שקט צעיר"

הגלריה האוניברסיטאית

בימוי: דוד אמסלם
משתתפים: מושיקו ביטון, איתמר ברפמן, תומר לוונטל, ליאור פייגלסון וזיו שחם.

מועדים נוספים: 12-13/12/18 | 20:00 | הגלריה לאמנות באוניברסיטת תל אביב (סמוך לשער 7)

יואל

יואל – תיאטרון צוותא

יואל - נועה שכטר

צילום: נועה שכטר

"יואל", הצגת היחיד האינטנסיבית בביצועו של אבי גולומב, נראית כאילו נלקחה ממגירת התסריטים של מפיק סרטי אקשן הוליוודיים. שוטר שהתייתם מאמו ומחפש את אביו שנטש אותו, נקלע למרדף בניסיון למנוע פיגוע המוני במנהרת הכותל. הכתיבה (רועי מליח רשף) קולחת ודוהרת קדימה כמו מרדף של ג'ק באוור אחרי טרוריסט, ועתירת קלישאות מלבבות כמצופה מהז'אנר, אך הבימוי (נועה שכטר) שמכפיל את כל מה שנאמר כבר בטקסט ומכריח את גולומב לשחק באופן מאומץ וחסר אוויר, לא משאיר לצופים רגע אחד לנשום או להרגיש משהו לבד מחרדה וכאב חד בצלעות. הרשלנות באה לידי ביטוי גם במעברי קיואים מוזיקליים חובבניים ותת-עיצוב תפאורה. נראה שמרוב מאמץ לעשות תיאטרון "מינימליסטי" בחרו היוצרים לוותר על טיפול מעמיק בפרטים. חבל. יש למחזה פוטנציאל להיות רכבת הרים מרגשת ומותחת, חוויה שלא פוגשים כל יום בתיאטרון, אבל בינתיים זה יותר מרגיש כמו תאונה. הגיבור מגיע אל הפצצה, מתלבט בין החוטים ושנייה לפני הפיצוץ חותך את החוט הלא נכון.

שלוש גולגולות במדרוג מרתה (טעון שיפור)

מועדים עתידיים: 10/11/18 | 19:00 ו-21:00

לפרטים ומועדים נוספים – הקליקו על הלינק

 

 

 

המנצחת האמיתית היא העברית

מאת: מרתה יודעת

יום ראשון בערב, כשדיכאון תחילת השבוע דועך לאט ומתפוגג לכדי שגרה מוכרת, מרתה ניצבת לפני משכן אמנויות הבמה במתחם שלוש האמנויות של הקאמרי-בית האופרה-חדר האוכל. המתחם הומה אנשים, רובם בני עשרים פלוס, שמתנקזים לתוך כניסת המשכן. בית האופרה על סדרניו המסורים אינם רגילים לקהל צעיר שכזה, שאינו ספון בחליפות או שמלות מהודרות, אלא לובש מה שבא לו ואומר מה שבא לו, מתי שבא לו, גם באמצע ההופעה. מרתה עוד תחזור לזה.

ישנו דיסוננס מעניין ומטריד בכך שערב הסלאם הגדול, AKA תחרות הגמר של הפואטרי סלאם ישראל לשנה החולפת, מתקיים בבית האופרה, שנחשב בפני עצמו לאחד מסממני המיינסטרים הבורגני, ולא באחד האולמות ה"מחתרתיים" הפזורים ברחבי תל אביב. אבל הדיסוננס הזה נעלם באחת ברגע שמרתה קלטה את גודל האולם ושני יציעיו. האולם, על 1,700 מושביו, היה צפוף בא.נשים טובות וטובים שבאו ליהנות מקצת שירה מדוברת, בעברית. לא בכדי, הקטע הראשון בערב, אשר בוצע על ידי פדרו גראס ודנה ידלין, הוקדש לגדולי השירה העברית, אלתרמן ורחל המשוררת וטשרניחובסקי ולאה גולדברג, שנאבקו אלו באלו על המקום הראשון בתחרות הבלתי נדלית ביניהם.

מנחה ואולם - גיאה טרטל

הסלאם הגדול. צילום: גאיה טרטל

כמו יתר אירועי הסלאם בארץ, גם בסלאם הגדול היה קטע חימום, שבוצע על ידי יעל טל, וכלל שני סיבובים. בסיבוב הראשון, התחרו תשעה משתתפים ומשתתפות, שנבחרו בתחרויות שונות שהתקיימו בשנה החולפת ברחבי הארץ. המנחה הבלתי נלאה של הערב, אריק אבר, הגריל את סדר ההופעה באמצעות שליפת שמות המשתתפים מהכובע השחור שעל הבמה. כפרפרזה על דבריו של צ'כוב היקר, כובע שמופיע במערכה הראשונה, יירה במערכה האחרונה. גם לזה מרתה עוד תחזור.

בין משתתפי הסבב הראשון, שכללו את נועם לביא, ענת דרימר, אלן פותלס, איתמר גלזר, יפתח ליבוביץ', מיכאל חסיד, יוסי צברי, זיו הרמלין-שד"ר ועמית צפריר, הקטעים של ארבעת האחרונים הרטיטו איזה מיתר, או כמה, בלבה של מרתה. מיכאל חסיד ביטא את ייסוריו של כל סטודנט וסטודנטית ממוצע/ת שמתחילים את השנה בטוב, התרגשות ורצון ללמוד, ומסיימים אותה עם כאוס אינפורמטיבי בראש, עיניים כבויות ורצון לקפוץ מהבניין הגבוה ביותר באוניברסיטה. יוסי צברי, ביטא באמצעות ההגייה המושלמת שלו, את חובת ההשוואה בין המציאות הישראלית הבעייתית של היום לבין מה שקרה אז, באירופה…

יוסי צברי - גאיה טרטל

"להשוות או לא להשוות? זו השאלה" – יוסי צברי. צילום: גאיה טרטל

עם זאת, השניים שנגעו למרתה בחדרים הפנימיים ביותר של הנשמה, היו עמית צפריר וזיו הרמלין-שד"ר. צפריר ביצעה קטע מפעים על נקמת המבוריינים, כל אותם נערים ונערות שהיו קורבנות לבריוני בית הספר, וכעת כשהם מבוגרים ואמנים או מורים או ממציאים או הוגים, הם אלו שבאמת משפיעים. באמצעות הלוליינות הטקסטואלית של צפריר, כמו גם הדיקציה הנהדרת שלה, היא הצליחה לגעת בלבם של כל אחד ואחת מהצופים, ובעיקר במרתה. ועל כך, שאפו.

מאידך, ועם זאת באותו מתרס, הרמלין-שד"ר ביצע קטע הומוריסטי וכואב על ההתמודדות עם עודף משקל, על כך שהדבר שהכי מרעיש באמצע הלילה, יותר מכל מטאטא שנופל או חלון שנטרק, הוא חטיף שנפתח בהיחבא, כדי שלא יראו, ולא ישפטו, כי לא יבינו ויביעו בעיניהם את הסלידה והבוז, את כל מה שהם באמת חושבים. במילים מוכרות, מוכרות מדי, הרמלין-שד"ר החזיר את מרתה לאותם לילות טרופים בתקופת התיכון והצבא, בהם כל שביקשה זה לקחת איזה שוקולד סורר מהמקרר ולחזור ישר לחדר, מבלי שאף אחד יתעורר ויראה וישפוט, ותמיד תמיד, או לפחות בחלק הארי מהמקרים, מישהו מבני הבית התעורר והביט ושפט.

בגלל זה, בין היתר, מרתה שמחה שצפריר והרמלין-שד"ר עלו לסבב השני של התחרות, לצד יוסי צברי ונועם לביא. לבסוף, לאחר שקלול הקולות, והגרלה גורלית, צפריר ניצחה והיא זו שתייצג את ישראל בגראנד סלאם בפריז. ייאמר לזכות הסלאם, שהמשתתפים אינם מקבלים נקודות על ידי חבר שופטים חיצוני, אלא על ידי הקהל עצמו, וליתר דיוק על ידי האנשל"טים – אנשים רנדומליים מהקהל המקבלים שלטים עליהם הם כותבים את הניקוד המגיע, לדעתם, לקטע שבוצע, בין 1 ל-10 או 14 או 17 או 21. לא היו כל כך חוקים בעניין הנקודות, וכל אנשל"ט ניקד לפי ראות עיניו, דבר שמעלה תהיה בלבה של מרתה – מה קורה אם אנש"לט מנקד את הביצוע ב-100 נקודות? זה עלול לסגור את ההופעה ולרוקן את האולם, או שמא, הכל הולך?

בסלאם הגדול, האנשל"טים בסבב הראשון התחלפו באנשל"טים אחרים לגמרי בסבב השני, ושמות המבצעים שקיבלו את סך הנקודות הגבוה ביותר, הוכנסו לכובע, אותו הכובע מהמערכה הראשונה, ושם הזוכה נשלף על ידי מתנדבת מהקהל. כל זה מוביל לתוצאה מרתקת ואינטראקטיבית למדי. הקהל לא יושב בשקט בחושך, אלא מביע לכל אורך המופע את תמיכתו או הסתייגותו במחיאות כפיים, שריקות, קריאות בוז, או קריאות שונות לעבר הבמה, כגון "איזו שווה את" או "תעשה לי ילד" או קריאות ספציפיות שהתייחסו לנורמות הסלאם, כגון לגלוג אחד הצופים על כך שאחד המשתתפים עלה לבמה עם מחברת, ולא זכר את הקטע בעל פה.

אנשלטים - גאיה טרטל

אנשל"ט בפעולה. צילום: גאיה טרטל

הסלאם הגדול הוא חוד החנית של סצינת הספוקן וורד שמתעצמת בארץ. משוררים ומשוררות, צעירים וצעירות, מחיים ומשחיזים את השפה העברית ומחזירים אותה אל מקומה המכובד. במקום "קל" ו"פצצות לגבות", המבצעים מלהטטים במילים וחרוזים שנזרקים לאוויר והופכים לכדי משפטים עם משמעויות נסתרות, משפטים שבועטים ישר בבטן ומרחיבים את דפנות הלב. כמו "ממש עכשיו בקהל, יושבים עוד כמה לוליינים בקרקס המנודים, הילדים האבודים, קטועי הכנפיים, אלה שחזרו הביתה כל יום עם העולם על הכתפיים, קשרנו תקוות למילים ולמדנו להצמיד אותן, לבנות מבוכים ודרקונים ואחר כך להשמיד אותם […] אז בואו, בריונים, על אף שניסיתם להחריב הצלחתם רק להרחיב את הלבבות שלנו, לא ניצחתם, רק הנצחתם כמה מדהימים אנחנו באמת, נולדנו להתבלט." (צפריר) או "מישהו בטוח יראה, אם זה ההורים או החברה או השותפים לדירה, מישהו יבוא ויתפוס אותך, וכשהוא יסתכל עליך הוא יראה, את מה שבעצם הוא תמיד רואה כשהוא מסתכל עליך […] הפירואט שלי בן זונה, כל עוד אף אחד לא מסתכל, ואני לא צריך להתנצל […] יש דברים שאנשים בעלי עודף משקל תמיד מבחינים בהם, ורק הם מזהים רקדן כשהם רואים אותו." (הרמלין-שד"ר).

יותר מכך, רבים מבין יוצרי הפואטרי סלאם מעבירים סדנאות ספוקן וורד לבני נוער ומקנים להם כלים שיעזרו להם לבטא את כל החרא שבפנים ומבחוץ, באמצעות שירה מדוברת, בעברית. אז על אף שמשתתפים רבים התחרו בתחרויות סלאם שונות השנה, תשעה משתתפים ניסו להגיע למקום הראשון בגמר, ויוצרת מוכשרת אחת עומדת להגיע לעיר האורות, בסופו של דבר, המנצחת האמיתית היא העברית.

הסלאם הגדול 2017 – אירוע הגמר השנתי של פואטרי סלאם ישראל

בהפקת תיאטרון האינקובטור

משתתפים: נועם לביא, ענת דרימר, אלן פותלס, איתמר גלזר, יפתח ליבוביץ', מיכאל חסיד, יוסי צברי, זיו הרמלין-שד"ר ועמית צפריר.

מופע פתיחה: פדרו גראס ודנה ידלין.

קטע חימום: יעל טל.

מנחה: אריק אבר

מוזיקה: להקת פנחס ובניו

הפקה: נילי קופלר

הפקה בפועל: דניאל וייל

ניהול טכני: עירן פיטוסי

צילום: רותם פלדנר וגאיה טרטל.

מומלץ להתעדכן במועדי אירועי הפואטרי סלאם הקרובים באתר פואטרי סלאם ישראל –

http://poetryslam.org.il/

 

תגובית - המנצחת האמיתית היא העברית

 

 

 

מרתה בקטנה

אחרי תקופה בה רבים וטובים מדי הלכו מאתנו (דיוויד בואי, אלן ריקמן, יוסי גרבר, הרפר לי ועוד ועוד), הגיע הזמן לחזור לתלם. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא לחשוב על הבאות – פרויקטים חדשים וחשובים, הצגות מעניינות – ולתת בראש למדיות אחרות שלא טורחות לכתוב על פרינג', כי זה לא מספיק מעניין….

רסיסים

הצגת פרינג' קטנה שבועטת חזק בקישקעס. הציגה לראשונה בפסטיבל "האזרח כאן" בתיאטרון קרוב, ולאחר מכן החלה לעלות שם באופן די קבוע. היצירה המפעימה הזו, נכתבה על ידי תמרה סטיל כהן (שגם משחקת בה) ומספרת את סיפורה של נועה, שחקנית צעירה, שברגע מכריע בקריירה שלה, נאלצת להתמודד עם זכרונות וחלומות שמסרבים להרפות. יצירה זו, כמו מעטות אחרות, מבקשת לצעוק כנגד תרבות האונס ולחשוף את קולן של השורדות שנותרו מאחור, הרבה אחרי שהתוקף המשיך במסלול חייו.

"רסיסים" 24/2/16 20:00 תיאטרון קרוב.

רסיסים - דובי ציזיק

צילום: דובי צ'יזיק

הקמת מרכז בא"ר – מרכז אמנותי לשורדות ושורדי תקיפה מינית

מרתה מכירה מקרוב מאוד את הנפשות הפועלות, אותן אלו שהביאו אל הבמה את "הדם זוכר" והיא יכולה להגיד בלב שלם שמדובר בלא פחות משליחות. מרכז זה עומד לסייע לאמנים ואמניות שעברו תקיפה מינית להתעצם ולשגשג, הן מבחינה נפשית והן מבחינה כלכלית. מעבר ליצירות תיאטרון ייחודיות, המרכז יציג גם סוגי אמנויות אחרות כגון ציור, צילום, פיסול, כתיבה, סלאם פואטרי ועוד. לצורך הקמת המרכז, הנשים שמאחוריו השיקו קמפיין הדסטארט שעומד להסתיים בקרוב מאוד. מאחר והשינוי מתחיל כאן, מאלו שנלחמות לצעוק את מה שאחרים מפחדים לשמוע, מרתה מדרבנת אתכם ואתכן לעזור למרכז להתגשם.

לינק לאתר המרכז: http://irithraab.wix.com/home

לינק לקמפיין הדסטארט: http://www.headstart.co.il/projectsupporters.aspx?id=18152

 

There's No Place Like

לילך יוסיפון, יוצרת תיאטרון צעירה ומוכשרת, החלה את השכלתה בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב והמשיכה אותה מעבר לים, בממלכה הבריטית. מתחת לאפה של המלכה, היא הקימה אנסמבל בינלאומי בשם "אלתיאה" שהעלה הפקות רבות בלונדון, ברייטון ופריז, וכעת הוא מגיע להציג בארץ את היצירה "There's No Place Like". הצגה מסקרנת זו, מגוללת את סיפורה של חנה, צעירה ישראלית המתגוררת בלונדון ועובדת בבר, ואת סיפורו של ג'ורדן, צעיר בריטי מבולבל שחרב עליו עולמו. בצומת הרת גורל זו, השניים נפגשים, דופקים שוטים ומנסים להבין איפה בכלל הבית נמצא.

ההצגה באנגלית, ללא תרגום, אבל היי – לפחות השידורים החוזרים של "חברים" עזרו במשהו…

There's No Place Like, יום שבת 5/3/16 21:00 | יום ראשון 6/3/16 19:00 ו-21:00

התיאטרון הערבי-עברי

אלתיאה

צילום: אווה טפיירו

 

 

4 ליצני חצר, מלכה אחת ומשחק שיקרע אתכם מצחוק

מאת: מרתה יודעת

למען האמת, מרתה לא ממש עפה על מופעי אימפרוביזציה. זה לא שהיא חסידה גדולה של צ'כוב את לוין, ותחבק בזרועות פתוחות כל יצירה שקוראת תיגר על הקונבנציות העכשוויות בתיאטרון. אבל בבסיסם של מופעי אימפרו', יש אלמנט די תמוה, אפילו מקומם, בו לא רק שהקהל מתבקש לקנות כרטיס להופעה במיטב כספו, אלא גם לתת לשחקנים רעיונות לסצינות שעל הבמה, כי כאמור באימפרו' הכל מאולתר על המקום, באופן חי על הבמה. אז נכון, יש בזה משהו אמיץ מאוד, שדורש ניסיון ויכולת אלתור רבים, אך עדיין, כצופה בקהל, מרתה מעוניינת לחוש את אותה תחושה בלב, אותה צביטה שמתקבלת לאחר עבודה רבה בחדר החזרות, במהלכן השחקנים מכירים את הדמויות ואת המחזה. אבל, וזה אבל גדול, בזכות משחקם המרשים של חברי קבוצת "4play", מרתה הצליחה לחוש את אותה צביטה בלב, על אף שהסצינה נרקמה במוחם של השחקנים שנייה לפני ששיחקו אותה.

הקבוצה החלה את דרכה בניסן נתיב ירושלים, בה ארבעת השחקנים – עמרי הכהן, אוהד ובר, אלירז וייס ואורי פנירי – למדו באותו מחזור. בשנה ג', היו אמורים להעלות הצגה בנושא השואה, אך הדבר לא צלח. בכדי שייצא פרויקט סוף שנה ראוי, ראשי בית הספר הביאו את ענבל לורי, אמנית האימפרו' הבלתי מעורערת בארץ, שהעבירה להם טירונות אינטנסיבית ולימדה אותם את רזי האמנות. במקום אותה הצגה שואתית, העלו מופע אימפרו' שהצליח מאוד. באותה שנה, נשלחו מטעם בית הספר לאליפות האימפרוביזציה הישראלית – כן, יש חיה כזאת – וגם שם זכו להצלחה רבה. מאז, בשלהי שנת 2014, החלו להופיע בתיאטראות שונים בארץ, ובכל פעם אירחו ידוען אחר שיזרום איתם על הבמה. לפני מספר חודשים, פנו לאליענה תדהר, מלכת ערוץ הילדים, ולאחר מופע מוצלח מאוד, ליצני החצר והמלכה החלו להופיע באופן כמעט קבוע על בימת הקאמרי.

פורפליי

פור פליי מפילים על הבמה. צילום: רינה רעים

כך גם היה בהצגה בה מרתה באה לצפות. זו לא הצגה, אפילו לא מופע, מעין סטנד-אפ מאולתר המורכב מכמה "סצינות" אותן הקהל מתבקש לפתח, כגון תוכנית אירוח בערוץ נוראי במיוחד, סיטואציה הנרקמת מסטטוס בפייסבוק, סצינה המתרחשת במקום שכוח אל, וסצינה מתמשכת המתקיימת בעיירה שאת אופיה הקהל מחליט. אם הצגת תיאטרון היא דבר חד פעמי, או אז המופע של פורפליי הוא חד פעמי במיוחד,שכן אף מופע אינו דומה למשנהו. במופע בו מרתה צפתה, היה בליל של תוכנית אירוח בערוץ החמוסים, מחזמר על "המחסן של כאילו", סצינה המתחילה ומסתיימת בבה"ד 15, מה קורה כשאלדין ואפו נתקלים בג'עפר, והמתרחש בעיירה בה התושבים אינם יודעים שהם מתים.

הקטעים היו משעשעים מאוד, לפרקים מרתה אף צחקה עד לכדי השתנקות, שכן השיעול החורפי טרם עזב אותה. עם זאת, מבין הסצינות הללו, דווקא הסצינה האחרונה היא זו שהרשימה את מרתה, בעיקר בזכות המשחק של החברים שעל הבמה, ובעיקר של אורי פנירי ועמרי הכהן. יש לשבח את מחויבותם של השחקנים, שאפילו פריצת דיסק וארוחת שישי עם המשפחה לא ימנעו מהם לעלות על הבמה ולעשות לקהל קצת שמח, אלמנט חשוב מאין כמוהו בימים אלו. עם זאת, מרתה מסוקרנת לדעת כיצד השחקנים הללו מגלמים דמויות בהצגה של ממש.

4play מארחים את אליענה תדהר

משחק ואלתור: עמרי הכהן, אוהד ובר, אלירז וייס, אורי פנירי ואליענה תדהר.

מוזיקה: יאיר סרי

מועדים נוספים:

תיאטרון החאן ירושלים 30/12 21:00

תיאטרון הקאמרי 9/1/16 21:00 | 24/1/16 21:00.