מאת: אירית ראב
היו אלו ימים של לפני מלחמה ועוד סוף שבוע הגיע לתומו. לפני שכאוטיות השבוע, על שלל דרישותיו, התחילה שוב, נסעתי לראות את ההצגה "אהל -בדרך לחלום" בתיאטרון קטן ומצוין בפרברי קרית אונו, ZERO שמו. באופן ההולם את מהותו של התיאטרון הנחבא אל הכלים, בעודי מחכה ליד המרכז המסחרי בעיר, הפציעה לפתע אישה בתלבושת, עם שלט בידיה, שהכווין את העוברים והשבים למקומו של התיאטרון, הנמצא במקלט עירוני, המכונה "ארט-מרתף". הלכתי בכיוון בו אמרה לי, ולאחר פרוזדור אפל ושמאלה במגרש החנייה, הגעתי למקלט. כבר בפתיחת הדלת ובמורד המדרגות, התגלה לו חלל מרתק, עמוס תמונות ופסלים, הנותן טעימה לעולם אחר, שנמצא ממש מתחת לאף, אם רק מעזים לחפש.
מול שטח הבמה שורות אחדות של כיסאות כתר מסודרים בקפידה, עליהם מונחות כריות לנוחות מירבית. לידם עבר לו איש בחליפה איכותית וחיוך עצום, ניכר כי הוא התרגש מהמאורע. ההתרגשות דבקה בנוכחים, שחיכו לחשיכה שתעלה ועולם אחר יפציע על הבמה הקטנה של תיאטרון ZERO ("זירו"). ואכן, תוך מהרה נשאבנו חזרה בזמן, למקורות התיאטרון הישראלי, להיכן שהכל התחיל.
ההצגה "אהל – בדרך לחלום", הנה יצירה תיאטרלית-דוקומנטרית, המציינת מאה שנה להקמתו של תיאטרון "אהל", הנחשב לאחד מהתיאטראות הרפרטואריים הראשונים בישראל, שהוקם בשנת 1925. זו הפקה מושקעת, שניכר שנעשתה מחשבה בכל פרט ופרט, החל בסרטי הוידאו המוקרנים על המסך ברקע ועד לחפתי חליפתו של משה הלוי, המגולם על ידי אולג רודובילסקי. ההפקה משלבת תיאטרון חי לצד קטעי וידאו וחומרי ארכיון, ומעלה באוב את קורותיו של תיאטרון "אהל". ראשיתו של תיאטרון זה, שקם במבנה קטן וישן ברחוב הירקון בתל אביב, נעשתה בזכות פעילותו הבלתי נלאית של משה הלוי, שביקש להקים תיאטרון בחולות תל אביב, בתנאים לא תנאים, ויהי מה. הוא אסף חבורת שחקנים ויוצרים צעירים, שחיו ועבדו במבנה התיאטרון, ועם גרושים בכיסם, הצליחו להעלות על הבמה עולמות עשירים ומרתקים, מהמקרא ומהקלאסיקה.
מאה שנה לאחר מכן, בשנת 2025, הרוח החלוצית של תיאטרון "אהל" שבה ונשבה בעוז ביצירה של תיאטרון "זירו", שפעילות יוצריו מזכירה במידה רבה את פעילותו של הלוי. כבר משנת 2002, בתנאים מאתגרים, בלשון המעטה, ללא כל תמיכה ממסדית, תיאטרון "זירו" מעלה מדי שנה על הבמה בקרית אונו יצירות מרתקות, חלק הארי מהן ברוסית, חלקן בעברית, אך רובן ככולן מוכיחות את רוח תיאטרון הפרינג' במלוא מובן המילה. כזו המוכיחה כי תיאטרון יכול להיות בכל חלל שהוא, לא משנה מה גודל הבמה, כאשר הבמאי הוא גם המעבד והתחקירן, וגם מגהץ את החליפות וגם מוכר את הכרטיסים בחוץ.
היצירה עובדה ובוימה על ידי רודובילסקי וזוגתו על הבמה ובחיים, מרינה בלווצב, שגם הקימו את תיאטרון "זירו". לאחר 13 שנות מחקר, במהלכן השניים אספו חומרים, ביצעו ראיונות עם יוצאי תיאטרון "אהל", כמו יעקב בן סירא, שמוליק קצמן ואורי לוי, ואירכבו סקיצות מקוריות של תלבושות ומקטים של יצירות העבר, היוצרים שזרו את החומרים לכדי מופע בימתי, המציג את פועלם של אמנים, המאמינים בכל לבם שתיאטרון יכול לשנות מציאות.
ההצגה עצמה, הנמשכת 90 דקות, משלבת בין שחזורים מדויקים של יצירות ה"אהל" לבין חומרי וידאו וארכיון. בחלק מהפעמים, הצגה זו עולה ברוסית, בפעמים אחרות בעברית, אבל בכולן משתתף צוות שחקנים מעולה, הכולל מלבד רודולבילסקי גם את בני שיף, ניקיטה גלקין וסופיה שולמן. רודובלסקי ושיף מציגים משחק איכותי ומדויק, כזה המעניק רבדים נוספים ומעשירים לדמויות האמיתיות אותם הם מגלמים. גלקין ושולמן, תלמידי הסטודיו של תיאטרון "זירו", מציגים משחק נלהב וטוב, המוכיח חרדת קודש משובבת נפש מעצם הנוכחות על הבמה ושחזור החומרים. הלב מתרחב מלצפות בצעירים אלו, ובמידה רבה מצליח להזכיר ליוצרי תיאטרון בקהל את הפעם הראשונה בה דרכו על הבמה, מה שגורם להטענת סוללת היצירה שבנפש.
ההישג הגדול של תיאטרון "זירו" ושל היוצרים הוא שאין מדובר בשיעור היסטוריה יבש ומשעמם, אלא זוהי יצירה מרגשת, מלאת הומור ותשוקה ליצירה, המעלה שאלות על מקומם של אמני התיאטרון בחברה הישראלית, אז, כמו היום. מעבר לכך, היוצרים מציגים אפיק מרתק למקורות התיאטרון הישראלי, ומשמרים אותו כדי שלא ייאבד בתהום הנשייה הווירטואלי. הייחודיות המרתקת של התיאטרון טמונה גם במיקום שלו. כאמור, הוא פועל במקלט עירוני, שבימי מלחמה נהפך לצורך חיוני לכל אדם, ולמעשה מתחזקים אותו ומסייעים לשמור אותו במצב טוב, עבור כלל תושבי הסביבה, הזקוקים לו בעתות חירום. באותה נשימה, הם מעניקים גם מקלט תרבותי ורוחני, הן ליוצרים הפועלים על הבמה ומאחורי הקלעים והן לכלל הצעירים המתחנכים על רוח התיאטרון ועל יצירתם של רודובילסקי ובלווצב. כולי תקווה שהרשויות בקרית אונו, ובכלל, ישכילו להעניק ליוצרים המעולים הללו את מלוא התמיכה בפועלם התיאטרלי והחברתי, ולא יציגו בפניהם משוכות ומכשולים, כפי שגופים ממשלתיים ומוניציפליים נוטים לעשות. כן יירבו יוצרים מעין אלו.
בשורה התחתונה, אם עדיין לא פקדתם את תיאטרון ZERO בקרית אונו וצפיתם בהצגותיו, כעת זה הזמן להשלים את המשימה.
"אהל – בדרך לחלום"
תיאטרון ZERO
עיבוד ובימוי: מרינה בלווצב ואולג רודובילסקי
תרגום ועריכה: בני שיף ועופרה עופר אורן
משתתפים: אולג רודובילסקי, בני שיף, ניקיטה גלקין, סופיה שולמן.
תחקיר: קריסטינה גולובצ'ינר וונימין קופרמן
עיצוב ושחזור תלבושות: לאה שץ
תאורה: יסמין רודובילסקי
עיצוב וידאו: אבי רובן
מועדים נוספים:
19/5/26 20:00 תיאטרון מלנקי
22/5/26 20:00 "ארט מרתף", שלמה המלך 38, קרית אונו
23/5/26 20:00 "ארט מרתף", שלמה המלך 38, קרית אונו
לגלות עוד מהאתר מרתה יודעת
יש להירשם לעדכונים כדי לקבל את הפוסטים האחרונים לאימייל שלך.
מרתה יודעת 