"דיק פיק": בנים עושים דברים של בנים

מאת: איתמר מועלם

ההצגה החדשה של החוג לתיאטרון בסמינר הקיבוצים, יצירה מקורית של הבמאית נעה וגנר ושמונת הבחורים שמשחקים בה, מדברת על גבריות, נשיות, ומה שביניהם. היא עושה זאת על ידי מעברים מהירים בין סצנות קצרות, אסוציאטיביות, ולרוב משעשעות, על החוויות שעברו היוצרים לאורך הילדות והבגרות שלהם, לבין הקלטות של שיחות אמיתיות וכנות של השחקנים עם הבמאית על הרגשות שלהם, בתור בנים ולאחר מכן, בתור גברים.

למרות המבנה המפוזר לכאורה שלה, ההצגה עומדת על הבמה באופן די מהודק. המעברים הם חלקים והשחקנים יודעים היטב מתי, לאן ואיך לזוז על הבמה. הם עובדים יפה כאנסמבל שתומך אחד בשני ונותן לכל אחד את המקום והזמן לזרוח, יחד עם היכולות להיטמע לאחור. כל אלו, בשילוב בחירות מוסיקליות מוצלחות, יוצרים חוויה שהיא באופן גורף מהנה וסוחפת, ועושים עבודה תיאטרונית מבדרת.

הבעיה העיקרית היא היעדר מסר חד משמעי וברור, שמתעצמת בשל תחושת החשיבות העצמית שמועברת ביצירה. לאורך ההצגה יש תחושה, במיוחד ברגעים האיטיים והמרגשים, שצוות היוצרים חושב שיש פה איזה מסר עמוק וחדשני על גבריות או על המקום של הגברים בעולם, ולא, אין. היצירה מציפה כל מיני בעיות בלהיות גבר בעולם המודרני. נגיד, הקושי של גברים לשתף את הרגשות שלהם או את הקשיים שלהם. זו אכן בעיה קיימת ואמיתית, והדיון שהיה יכול להתקיים סביבה הוא בעל פוטנציאל רב, אלא שההצגה מסתפקת בהעלאת הבעיה, ורבות אחרות, ולא מתעמקת בהן או דנה בהן.

דבר זה, מתעצם אפילו יותר בסיקוונס שבו הקאסט הגברי לובש שמלות ומציג סצנות סטריאוטיפיות של נשים – כמו חבורת חברות שמנחמות את אחת החברות בגלידה, אחרי שחבר שלה נפרד ממנה, או אישה בהיריון שיולדת כדורגל. המטרה של הסצנות האלו לא ברורות, ולא ברור מה היוצרים מבקשים להגיד. זו הדרך בה אתם רואים נשים? אלו בנים שעוברים שלב התפתחותי של נשיות, בדרך להיות גברים? או שאולי זו ביקורת על נשים שמתעסקות בעניינים שלהן ולא רואות אתכם, הגברים? כן, זה עובד על הבמה וזה לא משעמם (אם כי גם לא קורע מצחוק), אבל זה מותיר את הצופה עם כלום.

החוזק של ההצגה הוא בסיפור ההתבגרות הגברי הקולקטיבי שהיא מספרת, דבר שממתבטא היטב באמצעות התלבושות והתפאורה הנהדרות שעיצבה דניאל קפלן. חבל שאין חקר יותר רחב של הסיפור הגברי הקולקטיבי מאשר העלאה לא פוסקת של נושאים בלי התעמקות בהן. הבימוי מעניין ויוצר סצנות יפות לצפייה כשלעצמן – אבל בסוף כשאני יוצא מההצגה אני שואל את עצמי "מה הייתה הנקודה?", והתשובה מעומעמת.

דיק פיק

בית הספר לאמנויות הבמה, סמינר הקיבוצים

בימוי ותנועה: נעה וגנר

עיצוב תפאורה, תלבושות ופוסטר: דניאל קפלן

עיצוב סאונד: שרון גבאי

עיצוב תאורה: רותם אלרואי

עוזרות במאית: עידן גילת, רוני דהאן, רלי-רחל דייג

צוות טכני: עומרי בילב, טליה הלני, ניצן טל, רון רוביצ'ק

שחקנים: יעקב אוחנה, אורן בירנברג, נתאי יואל, עומר לוין, מתן מלאכי, איתי פוזנר, עומרי פלד, תומר פלד

מועדים נוספים:

27/5/23        19:00, 21:00

28/5/23        19:00, 21:00