"שיעור": הלימודים הם לא העיקר כאן

מאת: אביבה רוזן

זהו סיפור עצוב על החיים שהם הכל חוץ ממשל. שתי עלילות מקבילות מתרחשות על הבמה – בראשונה, מפגש בין זוג הורים לילד עם בעיות בכיתה ג', לבין המחנך שלו, בכדי לקבל החלטה לגבי ההתנהלות עמו. העלילה השנייה מציגה את ההורים עצמם, זוג פרוד, כל אחד ואחת מתקשה בחייהם, מלאי ייסורים וקונפליקטים.

האב, המגולם על ידי מולי שולמן, מתקשה לשלוט בהתפרצויות הזעם שלו אבל מנסה, כדי שאשתו תסכים שיחזור הביתה, ואם, המגולמת על ידי אביב טומי כרמי, במקביל לדקלה הדר, שדמותה הולכת וגדלה מול עינינו, מאישה שיודעת מה נכון לה אבל מנסה כל הזמן לפייס ולרצות, היא הופכת לאישה שיודעת היטב את עוצמתה וכיצד להביע את רצונה.

לתמונה זאת נוסף המחנך הצעיר והאידיאליסט, המגולם על ידי תמיר גינזבורג, שמאוד רוצה להביא שלום עולמי ולדאוג באמת לתלמידיו. אבל, גם הוא, כמו האב, פונה לאלימות ולתגובות קיצוניות כשהוא מתוסכל. מסלול ההתנגשות בין השלושה נמצא על הבמה מהרגע הראשון, וההתנגשויות אכן בוא תבואנה, כמו צרור של יריות, לאורך כל ההצגה.

טריק תיאטרלי מצוין בו נוקטת הבמאית תמר קינן, הוא מעבר מהיר בין דמויות ההורים לדמויות הילדים, בנם בן התשע וחברתו ללימודים, שמקבלים שיעורי הוראה מתקנת מהמחנך. בהיותם על הבמה, כשהם לבושים באותם בגדים בדיוק, עוברים השחקנים מדמויות ההורים לדמויות הילדים, במהירות הבזק, ועושים זאת באופן מדויק ומרתק.

הסצנות של הילדים שופכות אור נוסף על דמויות ההורים והמחנך, והן נותנות מימד נוסף של אישיות, וכיצד היא מושפעת על ידי הדמויות המעצבות בהתבגרות – הורים, מורים וחברים. היא גם ממחישה כיצד התנהגות ההורים ממחזרת את עצמה בילדיהם, ויוצרת פרפטואציה של עוני, נחשלות ופשע.

תפאורת ההצגה ממחישה ומחזקת את המתרחש – היא כוללת חדר כיתה, עם שולחנות וכיסאות נמוכים של ילדים, שמשמשים גם להעברת דמויות ההורים לאיזור פסיכולוגי שונה, שמזכיר להם את עצמם כילדים. הזיכרונות מעיבים ומתערבים בשיקול הדעת של ההורים ושולחים אותם למחוזות שאינם רלוונטיים לטובת ילדם.

מולי שולמן מבריק בתפקיד האב, ועושה היטב את המעבר לתפקיד הילד. הוא אמין מאוד כילד שתמימות נשקפת מעיניו, וכשהוא האב הבוגר הוא מצליח לקפוץ ברגע לדמותו של הגבר הסקפטי שהחיים חבטו בו יותר מדי, והוא חובט בהם בחזרה, כמיטב יכולתו. אביב טומי כרמי עושה היטב את תפקיד הילדה, אך בתפקיד האם היא לעתים דידקטית ואינטליגנטית מדי. החוליה החלשה יותר בעיני בהצגה היא המחנך. משחקו של גינזבורג נוטה לסכמתיות יתר. דמות המחנך שנוטה לרצון טוב מאוד אך גם להתפרצויות זעם, גדלה ככל שמתגלה שהוא מתמודד עם אתגרים לא פשוטים בחייו שלו, גם הוא פרוד מאשתו ולאחרונה התמודדו עם בשורה קשה מנשוא. אולי התרחשות זו היא שמביאה אותו להתפרצויות וחוסר הסבלנות שלו. התנהגותו היא: מכיל, מכיל, מכיל, מתפוצץ, עד שהוא עוזב את תפקידו ואת בית הספר. למרות זאת, המשחק שלו לא שכנע אותי ולא נגע בי מספיק.

מעבר לעיסוק בקונפליקטים משפחתיים ובינאישיים, ההצגה מציבה לנו מראה חברתית. למרות שהמחזה נכתב במקור לבמה האירית, הוא מתאים כמו כפפה למציאות הישראלית, ומשקף תהליכים חברתיים ואנושיים שמתרחשים אצלנו. ומה שמשתקף במראה הזו לא מחמיא במיוחד.

שיעור

תיאטרון באר שבע

מאת: אייזלוט גולדן ודיוויד הורן

תרגום ובימוי: תמר קינן

ליווי אמנותי: שחר פנקס

משתתפים: מולי שולמן, אביב טומי כרמי/דקלה הדר, תמיר גינזבורג

תפאורה: זוהר שואף

תלבושות: יעל סקידלסקי

תאורה: אמיר קסטרו

עיצוב תנועה: מאיה ויטלין

מוסיקה: דפנה קינן

קרבות במה: גיא באומהקר

עוזרת במאית: רותי גפן

מועדים נוספים:

20/6/23 19:00, 21:00

21/6/23 21:00