"ספר הג'ונגל": הקאלט הגיע העירה

ראיון עם יוחאי גורלי

יוצר "ספר הג'ונגל – ההקרנה הפעילה"

מאת: איתמר מועלם

כמו בכל שנה, באזור פסח פינת יום העצמאות, השוק מוצף מחדש בהצגות ילדים – "נסיך מצרים", "יציאת מצרים", "פו הדב", "מיקילנד" ועוד. ועם זאת, מעל כולן, יש הצגה אחת עם מעמד קאלט ייחודי: "ספר הג'ונגל", בבימויו של חנוך רוזן ובכיכובו של תום אבני. בעיני יוחאי גורלי, המחזמר היה כל כך אייקוני שהוא הצדיק הקרנות פעילות שלו, במהלכן שחקנים ממחיזים על הבמה את הסצנות במקביל.

ספר לי מה הרקע להקרנה הפעילה.

"לפני בערך שנתיים הייתי בתחושה שאני מאוד רוצה ליצור והרעיון שעלה הוא הקרנה פעילה של ספר הג'ונגל. היה לנו רצון ברור לייצר תרבות קאלט ישראלית, אבל ידענו שזה דבר שקצת קשה לעשות אותו באופן מלאכותי ולכן ניסיתי לא לגשת לזה מתוך זה.

בישראל יש המון יצירות כאלו כמו הפיג'מות או כמו פסטיגלים, שיש איזשהו קאלט מתהווה מאחוריהם, אבל ברוב המקרים הקאלט כמעט תמיד נשאר באינטרנט. קאלט לייב, במובן של אירועים או חוויות או יצירות שאנשים יוצאים בשבילם מהבית זה דבר שלטעמי מאוד היה חסר ויש בו המון פוטנציאל. בתור חובב של ספר הג'ונגל, גם כקלטת וגם כהצגה, מאוד רציתי להיכנס לזה. הרבה אנשים זוכרים את הקלטת של ספר הג'ונגל כסתם משהו חמוד לילדים, אבל בצפייה בוגרת, מהר מאוד מגלים משהו מאוד ביזארי ואני רוצה לומר פרינג'י כמעט עם איזושהי מוזרות לא מתפשרת כזו. לאורך כל העבודה, גם בתלבושות וגם בסגנון משחק, אין שום דבר כמו זה. זה, אני חושב, הדבר שאפשר לנו לשים את זה במרכז של העבודה שלנו."

ולמה דווקא "ספר הג'ונגל" מכל היצירות האלו?

"אני חושב שקודם כל "ספר הג'ונגל" זה קצת איום כפול – זו גם פשוט הצגה טובה ואיכותית מבחינת הטקסטים והשירים שלה. היא קצת מסוג ההצגות שהורים אשכנזים תל אביבים מסתכלים עליהם ולא מרגישים איזשהו בוז מוחלט. אבל מצד שני זו הצגה מאוד פופולרית בגלל ההתבססות שלה על סרט דיסני. יש לא מעט הצגות על בסיס הפורמט הזה, של לקחת משהו שיש עליו סרט דיסני ולעשות הצגת חנוכה עליו שהיא לא מבוססת על הסרט דיסני, אלא עם עלילה אחרת ושירים אחרים. אבל לא סתם ספר הג'ונגל הצליח הרבה יותר מבת הים הקטנה או 101 כלבים דלמטיים.
"ספר הג'ונגל" גם בא ברגע מאוד מסוים בזמן, של תחילת הצגות החנוכה, בואו נעשה משהו מוזר וחדש ואחר, ובו זמנית גם מאוד מסחרי. ודברים שבאו אחרי גם אם היו במקומות של הטראש הם עקבו הרבה יותר אחרי נוסחה שלספר הג'ונגל פשוט לא היה. זה היה חנוך רוזן ואפרים סידון יורים לכל הכיוונים ויוצרים יחד משהו מאוד מיוחד.

אחד האלמנטים שבעיני מאוד מצחיקים ומוסיפים ליצירה, שאין בהצגות אחרות מאוחרות יותר, זה העניין של החיות ועניין של כמעט מין uncanny valley (עמק המוזרות). כשהיינו קטנים וראינו את ההצגה פחות חיברנו את זה לשם, אבל זה בעצם קצת מצחיק שטוביה צפיר לבוש כמו דב או שששי קשת לוקח את זה כל כך לעומק לשחק את הפנתר המלודרמטי הזה או שאלי דנקר זוחל על שש כל פעם שהוא מסיים לשיר.

אבל כשאני מראה את זה היום ומשחזר את זה, ובטח ובטח עם קאסט של אנשים צעירים, זה מייצר בעיניי תחושה של אני בתוך החוויה שהייתי בה כילד ועדיין אני מסתכל עליה פתאום מלמעלה עם הומור, ואולי אפילו בניתוק מסוים, וזה בעצם בדיוק מה שרציתי להגיע אליו עם החזון של ההפקה שלנו. זה להיות הכי במקום של הילד, לא בלגלוג על הדבר אבל כן בראייה של מה שמוזר או מגוחך או אפשר לומר גם קווירי ביצירה הזו ובהקשרים שלה."

Shadow Casting (הטלת צל), שחזור של סצנות מוקרנות באופן חי, היא לא טכניקה מסורתית ונפוצה בארץ. מאיפה הגעת להשתמש דווקא בטכניקה הזו כדרך התקשורת שלכם עם החומר?

"כשהייתי בתיכון הייתי משחק ברוקי הורור (ההקרנות הפעילת של "מופע האימים של רוקי"). לא ברור מה גורם לילד בן 16 לרצות לעמוד בתחתונים באולם 4 של הסינמטק אבל משהו עשה את זה. אני חושב שמאוד נמשכתי לטכניקה הזו ולרעיון הזה כי זה מאוד מדגיש את הקאלט בדבר, להראות שהשחקנים למדו לעומק את השורות האלו ויודעים לעשות בדיוק כמו שהדמויות על המסך עושות. זה נותן חשיבות וכבוד ליצירה המקורית. בסופו של דבר באיזשהו מקום אנחנו פשוט מזמינים את הקהל לשחק איתנו, והקהל מגיע."

ההקרנה הפעילה הבאה של ספר הג'ונגל תתקיים, כיאה להצגה המקורית, בחנוכה הקרוב, בלבונטין 7 בתל אביב. אם אתם רוצים חוויה מופרעת וקהילת קאלט אמיתית, עם חבורה של יוצרים ושחקנים עם תשוקה אמיתית ובוערת לחומר אתו הם מתקשרים על המסך – כדאי לעקוב אחר תאריכי ההצגות.