מאת: אביבה רוזן
כל שנה מאז 1990, אז יסד יעקב אגמון את פסטיבל '"תיאטרונטו", מדי פסח, במות יפו ולאחרונה גם עכו, עוטות מונודרמות שמוצגות בפני קהל אינטימי. כמו פסטיבל עכו לתיאטרון אחר, מנסה ה"תיאטרונטו", ולעיתים קרובות גם מצליח, להביא לנו את הפרינג' במיטבו.
השנה, חלק ממופעי הפתיחה עמדו בסימן ההתנגדות להפיכה המשפטית. השיר 'דמוקרטיה' הושר בלופ, מיצג של נפוליון שעליו היה כתוב במפורש: בואו להצטלם עם דיקטטור, משך תשומת לב רבה, ולצד הצחוקים, הייתה תחושה של אקטואליה מאיימת. גילה אלמגור-אגמון, אלמנתו של אגמון, המכהנת בראש הפסטיבל מאז לכתו, הגיעה לפתיחה ואף צפתה במקצרון 2.
מבין שפע ההצגות שעלו בפסטיבל, צפיתי בשתי הצגות תחרות, ובמקצרון 2. ההצגה הראשונה בה צפיתי היתה "ילדות מהצד השני". האשם יאסין המצוין, יליד רפיח, מביא את זיכרונות הילדות המרגשים שלו, ומוכיח שגם ילדות מהצד השני, דהיינו צד האויב, היא ילדות שמלאה בהתרגשויות, אתגרים, מבוכה, אהבות ראשונות, לצד התמודדות עם אובדן ומוות. האשם, שנקרא על שם דודו שנהרג בקרבות 1956, עולה עם חבריו למוצב החיילים הישראלים וגונב מהם מעדנים בלתי מוכרים כמו שוקולד השחר וזולל אותם בתאווה. כשהוא בורח מהחיילים, הוא מגיע לראשונה למחנות הפליטים וחוזה באנשים שגורלם קשה משלו.
זהו סיפור של התבגרות, שלמרות שגיבורה הוא מהצד השני של המתרס, הוא אוניברסלי, מרגש ואפילו מביא לכדי דמעות. משחק נהדר לצד סיפור חזק ומרתק, מצליחים להחזיק את הצופה עירני בכל דקה ודקה, אתגר לא קל במונודרמות.
גם דניאל סבג מצליח לרתק ולרגש ב"איכן שפועם ליבך", אך בצורה שונה לחלוטין. סבג משחק חייל צעיר שמתחבר לאביו אשר עובר ניתוח מעקפים. זהו סיפור המסגרת לחייו של החייל הצעיר, שמבלה את ימיו במקום שהוא מרגיש שייכות גדולה ביותר, פאב Roots, שהוא כמו בית עבורו, ואת סיפור האהבה שלו עם חברתו. סבג מצליח להיכנס ולצאת מדמויות שונות ועושה זאת במיומנות מופתית ובחן רב. הוא יוצר דמויות מובחנות זו מזו, ואנחנו יכולים להזדהות איתו כגיבור ההצגה, וכמגוון הדמויות הרבות הסובבות אותו. כך, הוא מצליח לייצר עניין והזדהות לאורך כל ההצגה ולהחזיק את הצופים מרותקים.
מקצרון מספר 2, שכלל ארבע מונודרמות קצרצרות, היה מאכזב במידה מסויימת. לעומת המקצרונים של השנה שעברה. בלטה בו לטובה היצירה של פאולו א. מואורה, "אם קריאה", שהצליח לרגש עם סיפורו על שתי האימהות שגידלו אותו, שאחת מהן נרצחה באכזריות על ידי שונאי לסביות כאשר הוא עצמו, כילד, גילה לראשונה מרדנות. פאולו דומע רבות על הבמה ומצליח לרגש, לא רק בגלל הדמעות.
גם עמרי לייבוביץ, שמתאר ב"ארטיסט" את חוויותיו וההתמודדויות שלו כאוטיסט שבחר במשחק כדרך התמודדות עם החיים, מצליח לרגש (ההצגה זכתה בציון לשבח בפסטיבל). יעל פרימר סביר משחקת רווקה בת 40 שחוזרת במונית מעוד דייט כושל, ומצחיקה אותנו בלי הפסקה. גליה ברס, ב"לא בשביל משהו" היא צעירה המתמודדות עם מאניה דיפרסיה, ונעה בין ראייה מקטינה של עצמה לראייה נרקיסיסטית. יש משהו מתוק ביצירה, אך מאוד לא בשל.
כתמיד, גם השנה פסטיבל התיאטרונטו מצליח לעמוד באתגר אירוע המונודרמות של השנה, ומציע מבחר הצגות יחיד מגוונות ומיוחדות, שסביר להניח שחלק מהן ימצאו עצמן בתיאטראות בתל אביב ומחוצה לה. כדאי לעקוב.
ילדות מהצד השני
כתיבה ומשחק: האשם יאסין
עיבוד ובימוי: אלמה וייך חושן
עריכה מוזיקלית: אורי אפרת
תאורה: דניה זמר
הפקה: נועה גולדברג רוזן
איכן שפועם ליבך
משחק: דניאל סבג
מחזה: ירון אדלשטיין
בימוי: טל ברנר וירון אדלשטיין
במה ותלבושות: נועה דותן
מוזיקה: איתמר גרוס
תאורה: עומר בולנז'ר כהן
מקצרון 2
אם קריאה
משחק, מחזה, עיצוב תאורה ותלבושות: פאולו א. מואורה
בימוי ועיצוב תאורה: ספיר יוסף
ארטיסט
כתיבה: לוטוס אתרוג ועמרי לייבוביץ
בימוי: לוטוס אתרוג
משחק: עמרי לייבוביץ
לא בשביל משהו
מחזה: גליה ברס
בימוי: גליה ברס ועדן אהרוני
משחק: יובל כרמל
עיצוב תפאורה ותלבושות: דן נימרי
Get a life
מחזה: ארז חן
משחק: יעל פרימר סביר
במאי: זיו זוהר מאיר
מרתה יודעת 