מאת: אביבה רוזן
אם חנוך לוין היה בחיים, הוא היה חוגג יום הולדת 80 בדיוק ביום הפרמיירה להצגה "מלאכת החיים" שעלתה שוב בתיאטרון הבימה. לוין, מלך המלכים של המחזאות הישראלית, שהתחיל את הקריירה שלו כמחזאי מבריק אך נתון למחלוקת, עם צופים שיצאו במחאה באמצע הצגות וביקורות קשות על גבי דפי העיתונות, נחשב היום בתור היוצר הישראלי הנערץ ביותר.
כשהייתי נערה וצפיתי ביצירות של לוין ראיתי רק את המרירות המדכדכת שבהסתכלות על העתיד לבוא. במשך שנים, לא רציתי לחזות בהצגות שמבוססות על מחזותיו. עם השנים, והגיל, אני מסוגלת לראות רבדים רבים נוספים בתוך המרירות, הקושי והייאוש. וכן, גם את אפשרות הבחירה שקיימת לנו תמיד, לבחור בדרכים אחרות או בהסתכלות אחרת. כל אחד מאתנו חווה לעיתים את הראייה שלוין משאיל לנו, על כלומיות החיים, אך יודע גם, בדרך כלל, שיש אפשרויות נוספות.
ההצגה "מלאכת החיים" עוסקת באדם שמתעורר באמצע הלילה ומבין שחייו עברו עליו בצורה סתמית וחסרת תוכן משמעותי, לצד אישה סתמית ששוכבת לצידו ונוחרת. כך, באמצע הלילה, יונה פופוך מחליט לעשות מעשה, ולעזוב את לביבה אשתו, כי היא הרי האשמה באפסיות חייו. לשם כך, הוא סובר, עליו לנקות את מיטתו, והוא דוחף את לביבה מן המיטה לרצפה. כשהיא מתעוררת הוא בא איתה חשבון על חייו ושממונם והוא מאשים אותה בעליבותם. לביבה מנסה להתחנן ולבקש על חיי הנישואין שלה, אך כשאינה מצליחה היא עוברת למתקפה. לפתע מגיע חבר המשפחה, גונקל הרווק, שמצבו גרוע משלהם והוא מביט עליהם ורואה את פסגת האושר. יונה פופוך מצליח לראות את הפרספקטיבה שבחיים והוא נשאר, אם כי לא מאושר. משה קפטן, במאי ההצגה, עושה פלאים עם המחזה. אולם מסקין בהבימה, הקטן בהרבה מאולם רובינא, נותן להצגה נופך של אינטימיות, והוא נכון מאוד להצגה הכוללת שלושה שחקנים.
הליהוק מבריק. יגאל נאור בתפקיד יונה פופוך ודב רייזר בתפקיד גונקל עושים תפקידים מרתקים. חנה לסלאו ומיקי קם מתחלפות בתפקיד לביבה. בהצגה בה צפיתי, מיקי קם שיחקה להפליא וריגשה מאוד. דמותה של לביבה גדלה ומשתנה, מאישה נורמטיבית ומתרפסת, לאישה שמסוגלת להסתכל על החיים בפרספקטיבה ולבחון את אפשרויותיה בעין מפוקחת, וקם עושה את המעברים בטבעיות ובחוכמה.
גדולתו של הבימוי של קפטן היא בכך, שהוא מסוגל להפוך מחזה מריר ומייאש להצגה שלמרות תכניה הקשים היא נוגעת ללב ובכל זאת משאירה ניצוץ של תקווה אצל הצופים ומהלכת עליהם קסם. יש בה התעלות למרות ההתעללות הרגשית של הדמויות זו בזו. וכן, יש הנאה גדולה בצפייה. הצופה מרותק להתרחשויות על הבמה, הוא מגורה למחשבה ולבחינת חייו, אך אינו חייב להגיע למסקנות הקשות אליהן מגיעות הדמויות על הבמה באשר לחוסר המשמעות של החיים, בין אם לבד ובין אם בזוגיות. אנחנו הצופים יכולים לחשוב על המקומות בהם חיינו הם טריוויאלים וחסרי משמעות אך גם לצפות על המתרחש על הבמה מתוך מרחק מסוים, ובמקביל, להסתכל על המשמעויות של חיינו. גם הצופים שההצגה מטלטלת אותם יוצאים עם תחושת התעלות ובוודאי עם התחושה שראו הצגה קטנה-גדולה. קטנה במספר המשתתפים ובגודל הבמה, אך גדולה בהשפעתה על חיינו.
מלאכת החיים
תיאטרון הבימה
מאת: חנוך לוין
בימוי: משה קפטן
דרמטורגיה: שחר פנקס
מעצב תפאורה: ערן עצמון
מעצב תאורה: אבי יונה (במבי) בואני
מעצבת תלבושות: אורנה סמורגונסקי
מוסיקה: ליאור רונן
קלידים והפעלת סמפלר: ליאור רונן/גיורא ליננברג
עיצוב וידאו: נמרוד צין
עיצוב תנועה: תות מולאור
עוזר במאי: עדו הכהן
משתתפים: יגאל נאור, חנה לסלאו/מיקי קם, דב רייזר
מועדים נוספים:
9/4/23 20:30
10/5/23 20:30
11/5/23 20:30
12/5/23 11:00
13/5/23 18:00
מרתה יודעת 