"המאהבת של מר עכבר": הנאה ההצגה בעיניך?

מאת: איתמר מועלם

דירה להשכיר" הוא ספר ילדים מפורסם מאת לאה גולדברג המספר על בניין שבו התפנתה דירה על ידי מר עכבר ועל קשיי החיות הנותרות בבניין להשכיר את הדירה הריקה. המחזה "המאהבת של מר עכבר" מאת רועי מליח רשף הוא ההמשך האפל לסיפור, בו אנחנו מגלים את הסיבה בגינה מר עכבר עזב את הבניין. אם "דירה להשכיר" מתעסק בנושאים כמו דעות קדומות וקבלת השונה, המאהבת של מר עכבר מתעסק בנושאים של אהבה, בגידה ורצח.

נקודת החוזק הכי גדולה של ההצגה, ואפילו המהות שלה, זה הניצול של הידע המוקדם של הקהל בנוגע לסיפור של גולדברג והחתירה תחתיו כדי ליצור הומור המבוסס על הפער בין הילדותיות והתמימות של הסיפור המקורי לנושאים הבוגרים והאפלים יותר של המחזה. ככה, במקום שהנושאים יעברו ליד הקהל הם חודרים עמוק יותר. גם התפאורה היפה, בעיצוב ולנטינה סטץ', יודעת לנצל את המהות הזאת באמצעות ניגוד בין הבית החמים של התרנגולת שמזכיר בהוויה שלו הצגת ילדים, לבין הסט האפל והקר של הבר שנמצא מתחת לפני השטח – מילולית ומעשית (הבר נפתח מתוך השולחן של בית התרנגולת).

הבעיה העיקרית של ההצגה היא שבשאר האלמנטים התיאטרליים, נקודת החוזק המוזכרת לעיל לא מנוצלת ואפילו נהרסת. המחזה כתוב כ"פינג-פונג", בקצב מהיר ובאלגנטיות, המשפטים נזרקים מדמות לדמות. עם זאת, יפים ריננברג הבמאי בחר להאט את הטקסט ולהכניס פאוזות לא הכרחיות ומשונות בפנים, במטרה ליצור רגעים בימתיים מרגשים או מצחיקים. בפועל, הבחירות האלו הורידו את האנרגיה, הרסו את הבדיחות ואפילו גרמו לרעיונות תמתיים ועלילתיים להיות לא מובנים. כשמשפט של דמות נחצה באמצע כדי שהדמות תוכל לעלות על שולחן או לקשקש בזנב או משהו בסגנון, הקשר בין שני חצאי המשפט מתרופף והמשפט כולו הופך למבלבל.

גם בשחקנים הבחירה הזו פגעה. אחת המעלות של תיאטרון, לעומת קולנוע או טלוויזיה, זו התחושה החיה והפרועה של משחק חי על במה. בהצגה זו, השחקנים בעיקר מרוכזים בפעולות שהבמאי אמר להם לעשות באמצע של כל משפט שני, ולכן לא היו באמת מסוגלים להביא את הדמות לחיים, וחבל, כי הדמויות כדמויות מאופיינות היטב. רק מהפוסטר הנהדר של ההצגה, בהשראת הכריכה המקורית של הספר, נעשיתי סקרן לראות את הדמויות ואת האינטראקציה ביניהן. בפועל, הקונפליקטים והדיאלוגים ביניהן הרגישו דלים ואפילו חזרתיים. לצד זאת, חשוב לציין לטובה את יוסף אלבלק כמר עכבר ואת שרי עציץ כחתולה, שלמרות היד שחולקה להם, הצליחו להביא דמות מצחיקה ומעניינת שנהניתי מאוד לצפות בהן.

עוד אלמנט שחבל מאוד ואפילו משונה שלא היה זה מוזיקה. ההצגה שואבת השראה ומהווה מעין פרפרזה על תיאטרון ילדים – תיאטרון שבו מוזיקה מהווה אלמנט חשוב ובולט במיוחד, גם בשירים וגם במוזיקת ליווי. בהצגה זו, לא רק שאין שירים, אין אף מוזיקה מקורית. אין אפילו קרדיט למוזיקאי, רק קרדיט ל"סאונד" (הסאונד אגב, היה גרסה מואטת של "ציף, ציף, שריק, שרק" שנוגנה במעברים בין הבר לבין בית התרנגולת).

"המאהבת של מר עכבר" זו הצגה עם פוטנציאל אדיר להיות הצגה קורעת, קצבית וכיפית לאללה – מעין פריקוול אפל ל"דירה להשכיר" זה רעיון אדיר והמחזה מנצל אותו היטב. לצערי, בהצגה האנרגיה נפלה, הפוטנציאל לא מומש, וחבל.

המאהבת של מר עכבר

תיאטרון מיקרו

בימוי: יפים ריננברג

כתיבה: רועי רשף מליח

מפיק: יוסי זינגר

בהשתתפות: יוסף אלבלק, גל ישראלי, גבריאלה ליצ'מן, שרי עציץ, גלית צברי ומאשה שמוליאן

תפאורה ותלבושות: ולנטינה סטץ'

תאורה: אנדריי (פרנץ') יודשקין

סאונד: יבגני לשצ'נקו

תאורן ובמה: ואדים ירוחין

במה: אלק בולשקוב

רקוויזיוטרית: אוליאנה וורקייבה

מועדים קרובים:

18/2/23 20:15 תיאטרון מיקרו

למועדים נוספים בדף ההצגה באתר התיאטרון – הקליקו על הלינק