מאת: איתמר מועלם
"שור", שעלתה במקור בלונדון ב2013, עולה בימים אלו ב"הבימה 4", על בסיס מחזה מאת מייק בארטלט. בסיס העלילה הוא פשוט. שלושה עובדים במשרד עומדים במסדרון ומחכים לבוס כדי לשמוע מי מהם יפוטר. ההמשך – לא צפוי? אז זהו, שהוא דווקא כן צפוי.
ההצגה מדברת על בריונות במקום העבודה. בהצגות או סיפורים אחרים על בריונות אנחנו רגילים לראות איך מערכות היחסים משתנות בין הדמויות והמעמדות מתפתחים. בהצגה הזו אין את זה. אין טוויסטים מרהיבים או תהפוכות קיצוניות. מה שהונח בהתחלה זה מה שנשאר לאורך כל הצגה. רעיון הבריונות מובא שוב ושוב מכיוונים שונים והקהל נמצא על קצה הכיסאות שלהם, רק מצפה לשינוי, לניצחון, ולו הקטן ביותר – אבל אין. במקום זאת, יש מעין חרדה שמושרית על הקהל בגלל הדרך בה ההצגה לא עוזבת את הנקודה הזאת. בדיוק כמו שבמלחמת שוורים המטאדור מתגרה ומתגרה בשור בכל מיני דרכים. ובדיוק כמו במלחמת שוורים – השור לא משנה את מעמדו. הוא נאבק ונאבק ונאבק, ובסוף – מת.
בחירת החלל של ההצגה הזו מחזקת עוד את הנקודה הזאת, וראוי לשבח את הבמאי אמיר זלוטר והמעצבת נטע קנוניץ' על כך. ב"הבימה 4" אפשר להעלות הצגות בהרבה כיוונים, אבל הכיוון שהיוצרים בחרו הוא כיוון שעוד לא ראיתי. הקהל פונה אל הצד בו נמצאות דלתות הכניסה וההצגה מתקיימת במסדרון המעבר בין שתי הדלתות. זה מרים את הריאליזם של ההצגה לכדי 100%, כי זה פשוט נראה כמו המיקום האמיתי ביותר שהעלילה יכולה להתרחש בו. אין תפאורה מסובכת שבאה לחקות דירה, זה פשוט מסדרון אמיתי.
הריאליזם הזה עולה מדרגה נוספת כשסצנה שלמה של ההצגה מתקיימת בתוך חדר ישיבות שנמצא מאחורי המסדרון, ובאופן חבוי לגמרי מעין הקהל, שרק שומע מבעד לחלונות בחדר מה קורה. וזה כמובן בלי התפקיד הנפלא של אשת הניקיון שמוסיפה עוד רובד, מעט על הצד הקומי, לריאליזם.
אבל, המקום בו הריאליזם נופל הוא בבימוי השחקנים. המשחק שלהם לא הרגיש מדויק לאופן בו ההצגה מוצגת ומבוימת. הם לא היו ריאליסטיים כמו המחזה או כמו הבמה – הם שיחקו את הדמויות באופן גדול מדי, תיאטרלי מדי. הדמויות האלו לא אמורות להיות צבעוניות או אייקוניות, אלא יוצאות מהחיים עצמם. חבל שהמשחק לא לוטש עוד יותר, כי אחת החוזקות המהותיות של ההצגה היא הטקסט והאופנים בהם הוא מבוצע.
עוד פרט שהפריע לי זה שמות הדמויות ובאופן כללי התחושה הלא-ישראלית שהייתה להצגה. יש משהו מרחיק בדמויות כמו "תומס" או "טוני". מאוד קל היה לשנות מעט את שמות הדמויות והמחזה כדי לגרום להצגה לעלות מדרגה בריאליזם שלה.
למרות זאת, "שור" בהחלט שווה צפייה. זו אחת הבחירות הנכונות ביותר להעלאת הצגה בסדר גודל הזה. אין יומרנות בבימוי, בעיבוד או בבחירת ההצגה. זו הצגה של ארבעה שחקנים, אורכה 55 דקות, וכוחה נשען על הדיאלוגים. היא מעבירה היטב את תחושת החרדה שהועברה בהפקה המקורית בלונדון, ומשתמשת מצוין בחלל התיאטרוני.
"שור"
הבימה 4
מאת: מייק בארטלט
תרגום ובימוי: אמיר זלוטר
עיצוב: נטע קנוניץ'
שחקנים: ארי כהן, דניאל הייל, דניאל מושס, הדס אפל, אליזבת וייסמן/הדס מירון
מועדים קרובים:
14/1/23 18:00
כדאי לעקוב אחר מועדים נוספים של ההצגה באמצעי המדיה השונים, ובפייסבוק/אינסטגרם הקרובים לביתכם
מרתה יודעת 