"שחררו את באליין דאוורים": אמני העולם לכלא

מאת: אביבה רוזן

ההצגה "שחררו את באליין דאוורים" היא הצגה אסתטית מאוד. על הבמה שתי נשים יפות, הצבעים השולטים הם אדום, לבן, אפור ושחור, ברקע וידאו שפותח את ההצגה בפרוזדורים ארוכים שמסמלים, מן הסתם, ביורוקרטיה וממסדיות שכולאת את האדם. במרכז הבמה מיטת קומותיים, כמו בחדר ילדים, אך זהו לא חדר ילדים, כי אם תא בכלא. ליהיא ענבר, המחזאית והבמאית, מציגה בפנינו מקרה פרטי של תופעה מטרידה. כליאתם של אמנים שמעלים אמנות אשר מעזה למתוח ביקורת על החברה והפוליטיקה בצורה שנראית לממסד חתרנית.

"שחררו את באליין דאוורים" | צילום: ים עמיר

באליין דאוורים היא לא אישה אמיתית. זהרה דאוייאן הכורדית, עליה מבוסס המחזה, היא בהחלט כזאת. היא ריצתה בכלא הטורקי מאסר של שנתיים, תשעה חודשים ו-22 ימים על ציור של העיר הכורדית נוסבין שהעלתה לאינסטגרם שלה. חופש הדיבור הוא לא עניין מקובל בכל רחבי העולם, ורבים, בתוכם אמנים, משלמים את המחיר על תאוותם לחופש.

למעשה, ההצגה עוסקת לא פחות במערכת יחסים אנושית, וליתר דיוק, בנושאים רבים שבין אישה לחברתה. באליין מגיעה לתא הכלא ופוגשת שם את יאמור, אישה שונה ממנה לחלוטין. הן מגיעות מרקע חברתי שונה, באליין היא משכילה ואילו יאמור אישה מחוסרת השכלה, השפה שלה עילגת, היא חושבת במונחים של הישרדות.

צילום: ים עמיר

באליין נכנסה לתקופה קצרה יחסית לכלא, על ציור שנתפס כמחאה פוליטית, בעוד שיאמור נכלאה למאסר עולם על רצח. היא הרגה את בעלה שהתעלל בה. לאחר התחלה צולעת, בה באליין מנסה לשמור על עליונות חברתית ומוסרית, השתיים הופכות לחברות בנפש ושומרות זו על זו. מדי פעם באליין מסבכת את יאמור בצרות, אך הדרמה מגיעה לשיא כאשר יאמור עומדת להשתחרר שחרור מוקדם עקב שינויי החוק, ובאליין מנסה לשגר עמה החוצה עוד ציור. ציור שיכול להחזיר את יאמור אל הכלא. אנחנו לא יודעים האם יאמור לקחה עמה את הציור או לא, אך החברות בין שתי הנשים עומדת במבחן מורכב.

האמירה הפוליטית של המחזה הופכת לסיפור של חברות, שהפוליטיקה היא כמעט משנית בו. יש חן רב במשחקן של דניאל בלניקי ומיכל קרונזון, המגלמות שתי נשים שונות כל כך שהופכות לחברות קרובות, וההתקרבות ביניהן היא הסיפור של ההצגה הזאת. איך מפשרים על שוני בתנאים של קרבה פיזית כפויה, איך מוצאים את הרגשות האנושיים שמגשרים על הכל?

האסתטיקה של הבמה ושל לבוש הדמויות, שמושכת את הצופים ומרתקת אותם למתרחש, עומדת בניגוד למסר כבד וקודר שכנראה אמור לצאת מההצגה הזאת. מה שמרגש ונוגע בהצגה הוא היחסים המשתנים והמתפתחים בין שתי הנשים, עם האמוציות הכרוכות בהם.

כאשר מופיעות הכתוביות בסוף ההצגה, שמספרות על מספרם הרב של אמנים אשר כלואים במדינות שונות, בהם אחד במדינת ישראל, זה בא לנו בהפתעה מסויימת. גם אם המסר הפוליטי טובע מעט בהצגה שממוקדת במערכת היחסים בין שתי הנשים, היא מרגשת ונוגעת.

שחררו את באליין דאוורים

תיאטרון יפו

מאת ובבימוי: ליהיא ענבר

בהשתתפות: דניאל בלניקי ומיכל קרונזון

דרמטורגיה: יוסי גולד ודניאל בלינקי

עיצוב במה: ליהיא ענבר

ווידאו ארט ותאורה: ים עמיר

מוזיקה: יהלי עמיר

פוסטר: רות גווילי

צלם: ים עמיר

ניהול הצגה: עודד פרץ יריאל

כדאי לעקוב אחר מועדים נוספים באמצעי המדיה השונים, או בפייסבוק/אינטסגרם הקרוב לביתכם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה:
search previous next tag category expand menu location phone mail time cart zoom edit close