"ביום בהיר אחד": החיים והמוות ביד האישה

מאת: אביבה רוזן

אין ספק שאחד האלמנטים החשובים בהצגה "ביום בהיר אחד", הוא הנראות. עם כמעט אפס תפאורה, התנועה, הלבוש, ובעיקר התאורה, יוצרים אפקט דרמטי מכריע וגורמים לתחושות ועמדות מובהקות, עוד לפני שהשחקנים פותחים את הפה. לכך, נוסיף את האסתטיקה הנוצרת בתנועה בין חושך לאור, ואת השחקנים הלבושים בצבעי שחור לבן ובז'. בזכות כל אלו, ועוד, הבמה מתעוררת ביופי מסקרן.

"ביום בהיר אחד". צילום: אלה ברק

ההצגה נפתחת בשאלות על חיים ומוות. שני אנשים מגיעים למקום מבודד כדי להתאבד. שני גברים צעירים יחסית, שונים לחלוטין זה מזה. האחד רואה בעצמו כישלון, יש לו רצונות ושאיפות אך הוא לא מצליח בדבר. זהו גבר לא נאה שמודע מאוד לעצמו ולמגרעותיו. הוא פוגש את הגבר הנאה, החטוב והאלגנטי, ואינו מכבד אותו בתחילה אפילו במענה לשיח המתלהט שלו. אחרי שהגבר הלא נאה שוטח את בעיותיו ומגרעותיו, מסתבר לו שגם החתיך המצליח שנגלה בפניו בא לאותו מקום מאותה סיבה: ליטול את חייו. האחד הגיע עם חבל, השני עם אקדח. הגבר הנאה אינו כישלון, רחוק מזה. הוא מצליח בכל דבר. כל כך מצליח שדבר אינו נראה לו בעל משמעות. חייו הפכו לחסרי טעם, כי אין לו אתגרים ואין לו מטרות.

זוהי סוגיה פילוסופית מרתקת – האם אדם שמשיג כל דבר שהוא רוצה כלאחר יד, מבלי להתאמץ, יש לו סיבה לחיות? אין ספק שחייו אינם מלאי כאב ותסכול כמו אותו אדם שאינו מצליח בדבר. הוא מכריח את רעהו האובדני, וגם אותנו, לחשוב על העניין. אנשים שאין להם משמעות בחייהם אינם חפצים בהם.

גורמים שונים יש לאנשים למאוס בחייהם. אבל הסיפור הזה אינו סיפור על מוות, אלא על חיים. בעיתוי הזה מגיעה האישה שנותנת משמעות לכל ומסלקת את איום המוות. הפאם פאטאל האלגנטית הזאת, שמשחקת בשניהם, אינה מסגירה במי מהם היא מעוניינת, אם בכלל. היא מביאה עמה סוגיות חברתיות, רגשיות ופילוסופיות משלה. סגנון הליכתה, מבטיה, המחול שלה, מלהיבים את שני הגברים ואותנו. הם נכנסים לתחרות, בו לעיתים נראה שדווקא השלימזל מצליח בה, אם כי לנו, הקהל, ברור למדי שהיא נוטה לחתיך האלגנטי המתוחכם כמוה. בכל מקרה, הופעתה מציפה את שניהם  באדרנלין וביצרים. הפתרון של הדילמה המורכבת של הדמויות הוא כמעט ברור מאליו.

אלמנט מרתק נוסף בהצגה הוא הנימוס. פנייתן של הדמויות בהצגה ב'אדוני' ו'גבירתי'. זהו סוג פנייה אנכרוניסטי, שזורק אותנו למקומות וזמנים אחרים, מרחיק אותנו מישראל החמה והלא פורמלית ומסייע לנו לחשוב על החיים דרך עיניהם של אנשים מתרבויות אחרות.

זוהי הצגה מעניינת, מדויקת ואסתטית שמביאה אותנו לגלול את גלגלי המחשבה. עם בימוי מבריק של אריה אלדר, וכאמור, עם מעט מאוד תפאורה אך עם משחקי תאורה חכמים, ההצגה מצליחה להעיר את  תפיסותינו והלך רוחנו, ולגרום לנו לחשוב שגם הדשא של השכן, גם אם ירוק יותר, הוא לא בהכרח טוב יותר.

ביום בהיר אחד

תיאטרון הסימטה

על פי מחזה מאת סלבומיר מרוז'ק

נוסח עברי ובימוי: אריה אלדר

שחקנים: אוהד ווינקלר, גל בן ארצי/בר לוי, נועם שנהב

עיצוב תפאורה ותלבושות: דלית ענבר

תנועה: גריסלדה (גוצ'י) קוהן

מוסיקה: מקסים ולריסה קופמן

מועדים נוספים:

16/12/22 20:00

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה:
search previous next tag category expand menu location phone mail time cart zoom edit close