על ההצגה "הנה באים ימי הקיץ"
מאת: אביבה רוזן
עוד לפני הכניסה אופפת אותנו תחושה קסומה, החוזה שפה נראה משהו אחר. בחוץ מסתובבות חלק מהדמויות מההצגה בתלבושותיהן, ויוצרות אינטראקציה עם הצופים שנלהבים לשתף איתן פעולה ולהצטלם איתן.
על הבמה, אוסף של דמויות צבעוניות וציוריות בתוך תפאורה של בית קפה דקדנטי, יוצרות הרמוניה מושלמת ומרתקת לעין. הטקסטים הלא קלים של חנוך לוין (בלשון המעטה) מוגשים כאן עם כל כך הרבה כישרון, חן והומור דק, שלמרות התפתלות בלתי נוחה בכיסא מפעם לפעם, הבמה מציגה לנו סצינות קסומות, מרתקות למדי. הבימוי המהודק, היוצא מהקופסה, של עידו רוזנברג, בשילוב השחקנים המוכשרים, המתפוצצים מנעורים, יופי ויכולת משחק משובחת, יוצרים ערב שיש בו אלפי טעמים שנימוחים על הלשון, מתיישבים לנו בכל פעם על בלוטת טעם אחרת ומגרים אותה עד הקצה.
חנוך לוין היה פורץ גבולות ואף פעם לא היה קל לעיכול, אך לצד הביקורת הלא מחמיאה בתחילת דרכו, סחף אחריו דור שלם, שכמה למחאה. מחאה על המלחמות הבלתי פוסקות, על כישלונות ההנהגה, על חיים מורכבים במדינה שנאבקת על קיומה כמדינה מוסרית. אחרי שנים לוין הפך לבון טון ולקונצנזוס, וכיום הוא נחשב לאחד המחזאים המבריקים שלנו, אם לא המבריק ביניהם. לוין גם הביא לנו שירים רבים, שיש בהם אלמנט לירי לצד הסאטירה: אני חיה לי מיום ליום (לא בת שש עשרה), את ואני והמלחמה הבאה, לונדון (לא מחכה לי) ועוד רבים אחרים. שירים אלה, שרבים מהם הושרו על ידי חווה אלברשטיין או ריטה, בוצעו על במת בית צבי בצורה מסקרנת כזו, עד שבא לי להצטרף לשירה. בהצגה לא היה רגע דל או חיוור, ובסיומו של כל קטע, שירה או טקסט, אנחנו יודעים שמצפה לנו ממתק משובח נוסף.
עד שתקראו מילים אלה, המופע כבר ירד מהבמה. כדרכם של בתי ספר למשחק, מועלות הפקות רבות בזו אחר זו, חלקן מדהימות, כמו זאת, ואחרות פחות. הצעירים הללו, הם הדור הבא של התיאטרון הישראלי. חלקם ייזכו בהצלחה גדולה ואחרים, מן הסתם ייפנו לתחומים אחרים. לפני שנים רבות, לא נציין כמה, ראיתי את קרן מור בהפקה של סטודיו ניסן נתיב, וידעתי מייד שהיא תהיה כוכבת. כך אנו יכולים לצפות במשחקם של הצעירים הללו ולתהות, מי מהם יהיו הכוכבים הבאים. לפי רמות הכישרון על הבמה של "הנה באים ימי הקיץ" סביר מאוד להניח כי רבים מהשחקנים יפרצו את דרכם בתחום. בהצלחה.
הנה באים ימי הקיץ
בית צבי
מאת: חנוך לוין
עריכה ובימוי: עידו רוזנברג
בהשתתפות: גל זק/יונס אמבאו, עלמה שילון/נטע בן אהרון, אורלי טבג'ה/נעם גז, אסיף בנדק/עופר כהן, יוסף יצחק/רון שמוקלך, תמיר עזורה/אלמוג כהן, דניאל החנוכי/מירב שאשא, שקד פרקש/ניצן בצלאל, עומרי רוקסה/עמיחי כספי, ליהיא פרץ/נעם בורלס, אביחי סזגר/אלן ווקר, אורי שלו/רוני טל, דקל חייק לוי/נועם טל, ענאל שדה, ענבר כפיר, לירי בנדר/נועה זערור, טל בלנק/מור כהן, שירה בן חמו/אליה לויטן, עמית חן/עדן טל
ניהול מוסיקלי: מתן תלמי
כוריאוגרפיה: תומר יפרח
תפאורה: רועי ואטורי
תלבושות: אביעד אריק הרמן
תאורה: קרן גרנק
ליווי בפסנתר/קלידים: אבירם עדן
הדרכת טקסט: ענת זמש-ריגל (זמשטייגמן)
מרתה יודעת 