על ההצגה "הטנק"
מאת: אביבה רוזן
האם יש דבר כזה, אמת? כלומר, אמת חד משמעית ובלתי מתפשרת, אחת ויחידה ואין בלתה? מסתבר שלא. האמת היא בעיני המתבונן, וגם בעיני מי שמגדיר אותה לפי צרכיו ולפי יכולתו. גם בהצגה החדשה של תיאטרון הקאמרי, "הטנק", אין אמת חד משמעית. יש אמת של בודדים ואמת של הממסד, ואמת של עם שלם. על דבר אחד אין הדעות חלוקות, הטנק שנעצר במלחמת העצמאות בדגניה חתך גורלות והכריע את המערכה.
על תפאורה של בוץ, כלים מאולתרים והרבה חאקי, אנחנו צופים בסיפורם של חמישה אנשים, שכל אחד מהם בטוח שהוא זה שעצר את הטנק ויצר את סיפור הגבורה הזה שהשפיע על בניית מיתוסים באומה ההולכת ונבנית. יש את אלה שנבנו בגלל המיתוסים הללו ויש כאלה שהרגישו נבגדים עד סוף ימיהם על כך שלא קיבלו את הקרדיט שהגיע להם, לדעתם.
ההצגה אינה מנסה לפענח מיהו הגיבור החד משמעי, להיפך. היא הופכת את כולם לגיבורים, כל אחד הוא גיבור של הסיפור שלו. כך, העלילה מחולקת לחמישה חלקים, ובנויה מסיפוריהם של חמישה אנשים, כל אחד מהם מאמין בכל מאודו כי הוא האיש שעצר את הטנק הסורי שנכנס ב–20 במאי 1948 לחצר קיבוץ דגניה א', והביא לנסיגת הסורים: דוד זרחין, סגן המ"מ בגדוד 23 של חטיבת כרמלי אשר שלשל רימון לתוך הטנק; שלום הוֹכבאוּם, הלוּלן מדגניה, שהשליך את בקבוקי המולוטוב הראשונים על הטנק; שלמה אנשל, החיפאי מגולני, שירה פגז פִּיאַט בשכיבה; יצחק עשת, שירה מהפִּיאט בעמידה; ואלוף-משנה ברוך (בּוֹרְקֶה) בר-לב, איש השריון שהוביל מארב של כיתת גדנעים, שזחל אל הטנק הראשון והבעירו ברימון יד ובקבוק מולוטוב.
העלילה לוקחת אותנו בזמן בין מלחמת העצמאות על אתוס הגבורה שלה, לבין מלחמת יום כיפור, על מחדליה. התנועה על ציר הזמן בכל אחד מן הסיפורים מציגה מראה רחב יותר, פנורמי, של התרחשויות בחברה הישראלית דרך עיניהם של גיבורי האפיזודות השונות, אלה שנותרו בשולי החברה ואלה שהגיעו למרכזה, אנשי עמל ופוליטיקאים. איזה דרך עשו בין שתי המלחמות ומה הייתה תחושתם אל מול האתוס שלעיתים גזל מהם את התהילה שחשבו שמגיעה להם.
התנועה הזאת בזמן ובין דמויות שונות מותירה את הצופה עם שלל שאלות ומחשבות על מלחמה ושלום, הטבע האנושי ודרכו של אדם. בשיחתי עמו, סיפר הבמאי, עירד רובינשטיין, כי כל אחד מחמשת הסיפורים בוים על פי ז'אנר שונה. כך ניתן לראות את ההבדלים בין הסיפורים השונים והדגשים השונים בעלילות ובנתיבים המוצגים לפנינו, המגולמים לעילא על ידי צוות השחקנים המצוין.
אין לשכוח, כמובן, כי המחזה נכתב על בסיס ספרו של אסף ענברי, בעל אותו שם, "הטנק", הוא עבר עיבוד לבמה על ידי יואב שוטן-גושן ועירד רובינשטיין. ענברי הוא בן עמק הירדן, שגדל על מיתוס הגבורה של שלום הוכברג, בן קיבוץ דגניה, אשר בו בחר הקיבוץ כמושיע שעצר את הטנק. הוכברג נהג לספר את סיפור הגבורה שלו בפני הבאים לקיבוץ. רק עם התבגרו, הבין ענברי שיש עוד גרסאות באשר למי שעצר את הטנק, ועל כך כתב את ספרו.
כך או כך, הטנק נעצר בדגניה. מלחמת העצמאות הסתיימה בנצחוננו. כך גם מלחמת יום כיפור הנוראה, בה ניצחנו אחרי ולמרות כל המחדלים. באשר לי, אני מקווה שיהיה לנו מעט ככל שניתן סיפורי גבורה והרבה ככל האפשר שקט ושלווה.
הטנק
תיאטרון הקאמרי
על פי ספרו של אסף ענברי
מחזה: יואב שוטן-גושן ועירד רובינשטיין
בימוי: עירד רובינשטיין
משתתפים: מיכה סלקטר, נדב אסולין, יואב לוי, דודו ניב, שמחה ברבירו, מורן ארביב גנס, שון מונגוזה, טל וייס, דולב אוחנה וגל סרי.
תפאורה: ערן עצמון
תלבושות: מוני מדניק
תאורה: אבי יונה בואנו (במבי)
מוזיקה: רועי ירקוני
לחן ועיבוד השיר "יהיה בסדר": אמיר לקנר
תנועה: עמית זמיר
עוזר במאי: הני ישעיהו
מועדים נוספים:
6-8/6/22 20:30
3-4/7/22 20:30
מרתה יודעת 