על ההצגה "שריקה"
מאת: דנה שוכמכר
הדר גלרון, מחזאית, סטנדאפיסטית ושחקנית, החליטה לשאת את מסע הדור השני ולחלוק את התובנות עם הקהל. בהצגה "שריקה", שעלתה לראשונה בפסטיבל תיאטרונטו בשנת 2019 (ומאז היא עולה ברחבי העולם, בין סגר לסגר, וברחבי הארץ), גלרון מתגלגלת בתחנות החיים של אישה צעירה, בת הדור השני, ורותמת את הצופים להשתתף במסע. תוך התמודדות עם חווית העינוי הנפשי, היא אומרת – בעצם לא הספקתי לחיות בשל הצל הכבד אשר הטילו הוריי.
היצירה, מאת יעקב בוצ'ן ובעיבודה של הדר גלרון, עוסקת בתמי, בת יחידה לשני הורים ניצולי אוושוויץ, העוסקת בציור, אמה עברה את המלחמה בתור מזכירתו של ד"ר מנגלה. בגיל 45, תמי לא הספיקה לחיות ולשמוח, והיא שואלת את עצמה האם היא בכלל יכולה לעשות זאת? מפגש עם גבר זר מאלץ אותה להתבונן עמוק בנפש והיא מגלה את הפצעים אשר ליוו את שנות ילדותה ואת החסמים אשר הובילו אותה לנקודה בה היא נמצאת היום.
הייחוד של הצגת היחיד המעולה הזו הוא בהיותה חשופה ומציגה את הפחדים של בני הדור השני המוכרים לרבים מהצופים. אין נקודה בהצגה אשר יכולה להיות דמיונית, כל סצנה היא אמיתית, כמו הפחד של הדמות מפני אי היכולת שלה לבנות לה חיים עצמאיים, המנותקים מחווית הוריה בשואה. בתיאטרון קפה הקאמרי (שם צפיתי בהצגה), הנחשב לאולם אינטימי, ניתן לחוש בכל זיכרון, ייאוש ופחד, ולהזדהות עם החששות של הדמות.
בדומה לפסטיבל בו החלה את דרכה, ההצגה היא בהחלט תיאטרון נטו. ראשית כל, בהיותה הצגת יחיד המציגה את מאבקה של הדמות לגלות פרטים על חייה, את הבחירות שביצעה במהלך השנים והרצון והצורך להתנתק מההורים שלה ולבנות לה זהות עצמאית. שנית, מדובר על תיאטרון ההופך את סיפורה הפרטי של הדמות לחוויה הנמדדת בכלים של תיאטרון. מהבחינה הזאת ניתן להצביע על ההצגה בתור יצירה הכוללת איכויות מיוחדות, החל במחזה, דרך הבימוי וכלה במשחק. המחזה מתאר בצורה מעניינת את המתרחש אצל הדמות. המהלך הבולט הוא גילוי האמת על חייה תוך מאבק, תסכול והשלמה, בריחה באמצעות ציור וחוזר חלילה.
הבימוי המצוין של חנה וזאנה-גרינולד מאפשר לגלרון ליצור דמות מורכבת מאוד, שהיא גם המספרת של הסיפור וגם הגיבורה שלו, המציגה הצצה לדמויות אחרות שנקרו בדרכה כמו ההורים ובן זוגה לשעבר. גלרון מלאת אנרגיה, הומור וייאוש, וגם כאב במינון מדויק, אשר נמנע מהגעה למקום מעורר רחמים אלא מאפשר לקהל להרגיש את כאבה ולהזדהות עמו. במשפטים מדויקים היא מצליחה לעצב את הדמות ומגיעה להישג מרשים – כאשר שחקנית ניצבת בהצגת יחיד ואין לה משענת, מלבד משחק, הרי מדובר על נקודת ציון משמעותית.
לסיכומו של דבר, אין זאת הפעם הראשונה בה אני צופה בהצגות יחיד המספרות חוויות אישיות ופרטיות של הדמויות, אך הצגה זו הצליחה לעבור את הסף ולרגש ביותר מבחינה אמנותית ועלילתית. אין ספק כי זהו תיאטרון משובח, במובן הכי עמוק של המילה.
שריקה
מאת: יעקב בוצ'ן
עיבוד ומשחק: הדר גלרון
בימוי: חנה וזאנה-גרינולד
מוסיקה: גל צ'פסקי
תפאורה: נעה בנדהן
תאורה: אנני אטדגי
תלבושות: לילי פורמן
צילום: נתן יעקבובוביץ'
מועדים נוספים:
23/1/22 20:00 קפה תיאטרון הקאמרי
מרתה יודעת 