על ההצגה "השגרירות"
מאת: לי לוריאן
סרטו של פליני, “הליצנים" (1970) מתחיל בילד המתעורר במיטתו לרעשי הקמת אוהל קרקס מחוץ לביתו. מתוך החדר, הילד מציץ החוצה מהחלון וצופה בגג אוהל הקרקס המחודד מתרומם אל על. בבוקר, הוא יוצא מן הבית ומשם נסחף אל חיי הקרקס השוקקים, ונמשך לתפקיד הליצנים בפרט. הסרט, מעין מוקומנטורי מוקדם, סוקר את ההתפתחות ההיסטורית של תפקיד הליצן ויחסי המשיכה-דחייה שיש לקהל אליו.
ההצגה "השגרירות" בהפקת תיאטרון האינקובטור, מאת ובביצוע חבורת "הליצן איקס", היא אירוע ליצנות עשיר ועכשווי. אם הילד בסרט של פליני עושה מעבר מן הפנים החוצה, "השגרירות" עושה מהלך הפוך. מן החוץ של התיאטרון, מן הכניסה, צעד צעד מושכת ההצגה את הקהל פנימה אל תוך האולם. כך, בתחילה, הקהל מחכה בכניסה לתיאטרון ויחד עם צוות של ליצנים-פקידים מחכה להוד שגריריותו אשר אמור להגיע. חולקו כובעים ודגלים, ובכל רכב חולף נמצא שגריר בפוטנציה. כבר אז נוצרות סיטואציות מצחיקות ומשונות במפגש שבין האירוע התיאטרוני לרחוב.
כקהל אנחנו נמצאים באנרגיה מבולבלת ומפוזרת של חיפוש, עד אשר מגיח השגריר, מלווה ברמטכ"ל קטוע רגליים על כיסא גלגלים, נסעד ע"י אשת השגריר בעקבים גבוהים. הם עולים (מתגלגלים, מדדים) במעלה הרחוב אל עבר התיאטרון, ואנחנו מוזמנים להיכנס פנימה אל הפואייה. במסדרון ובפואייה אנחנו עדים לעוד כמה פעולות הקשורות בפתיחת השגרירות ומשם נמשכים לאולם התיאטרון – היכן שאמור להתקיים הטקס המרכזי לפתיחת שגרירות הממלכה "שן-הזהב התיכונה" בירושלים.
שן-הזהב התיכונה היא ממלכה עם סמלים, דגלים, כובעים, מדים, וסרטון הסברה. העולם הויזואלי העשיר של ההצגה עוטף את הקהל ומבהיר כי מדובר במוסד המדקדק בפרטים, נשען על טקסים, ולוקח ברצינות עד-כדי-גיחוך את אותו פרפורמנס הדיפלומטיה. כאשר ברקע מנקר אירוע העברת שגרירות ארה"ב לירושלים, הקהל נכנס לעולם שבו התיאטרון הוא המשל והשגרירות היא הנמשל. יש הרבה על מה לצחוק סביב אותו אירוע יומרני ונפוח של העברת השגרירות, ועל אף שההצגה אינה נוגעת באופן ישיר באירוע ספציפי זה או אחר, היא לוקחת את החומר של נציגות בכללותו ועושה ממנו קרקס. שארית האירוע באולם התיאטרון בנוי מהתכוננות לנאום אשר נכשל שוב ושוב, בעיקר עקב בעיות הגזים של אדון השגריר, אשר שולחות אותו תכיפות לשירותים. משהו מסריח בממלכת שן-הזהב, ובעיקר במאמצה הרב להקים שגרירות בירושלים, באופן חד צדדי לחלוטין.
בסרטו של פליני מסופר כי תפקיד הליצנים נולד מן הגיחוך שהעלו האנשים אשר הקימו את גדרות הקרקס בעבור מאלפי החיות. אותם פועלים נדרשו להרים גדרות גבוהות בזמן מהיר יחסית, תוך כדי מופע. פעמים רבות הם היו מחליקים, מועדים, נופלים…. והקהל היה שואג בצחוק על ניסיונם הכושל של העובדים. עם הזמן, סצינות שלמות של ליצנות נולדו מתוך אותם קטעי מעבר. כישלון, הוא, אם כך, חלק אינהרנטי מפעולת הליצן.
"השגרירות" היא אירוע באנרגיה גבוהה. העבודה הנהדרת של כל המשתתפים – שחקנים, ליצנים, דראג-קווינס, נגנים, רקדניות – יוצרת מופע רב-כישרונות ורב-תחומים של מוסיקה, מחול, שירה, טקסט, תנועה וכמובן ליצנות. עיצוב התלבושות, התפאורה, התאורה והוידאו תומכים באותה מסיבה פרועה. כקהל, כנתינים של ממלכה אחרת, אנחנו נסחפים בעל כורחנו לאירוע עוצמתי ושטותי בו בזמן.
השגרירות
תיאטרון האינקובטור
בימוי וכתיבה: אלדד פריבס
משחק: עודד צדוק, בני אלדר, אלדד פריבס, קסיאן ריבקין, נגה הרמלין ועדן אנקרי
עוזרת במאי ומפיקה: אנה בארסט
מנהל מוסיקלי: איל תלמודי
נגנים: רועי חן, איל תלמודי, יורם לינקר
עיצוב: שי שטרקר
עיצוב תפאורה: בילי רגב
עיצוב תלבושות: רונה משעול
מועדים נוספים:
30/12/21 20:30
5/2/22 20:30
למועדים נוספים בדף ההצגה באתר תיאטרון האינקובטור – הקליקו על הלינק
מרתה יודעת 