בסך, הכל קומדיה

על ההצגה "מנחם יוצא למלחמה"

מאת: שירה סופר

הסוד בקומדיה, בין אם בכתיבתה ובין אם בהצגתה, הוא לזכור שהקומיות היא אך ורק כלי ביטוי, ושהנושאים בהם היא נוגעת אינם בהכרח מצחיקים או קלילים. עלילתה מצויה במצבים משעשעים, והיא מציגה באור מבדח מגרעות וחולשות הקיימות בבני האדם. בהישענות על הומור יש סיכון, היא עלולה להוביל לחוסר הזדהות מצד הקהל מכורח ההקצנה של אופי הסיטואציות והדמויות. כבר מראשית ימיה, הקומדיה היוותה תחום שאינו מהוגן, ועל אף שזכתה לאהדה בקרב ההמונים, מקומה כחלק רשמי בפסטיבלים הובטח רק שנים לאחר היוולדה.

להצחיק זו אינה משימה פשוטה, יש כל כך הרבה דקויות שאינן מעוגנות במשוואה המתמטית, שמנתה היא צחוק. על אף שלא אביא כאן היום את הנוסחה המדויקת, כי זהו סוד השמור עם היוצרים הגדולים ביותר, בהצגה ״מנחם יוצא למלחמה״ עלו על פיתרון מעניין, שהצליח לשלב כל מה שהייתם רוצים שיהיה בקומדיה טובה. אז אתם בטח שואלים את עצמכם, מי זה מנחם, ולאיזה מלחמה הוא יוצא?

להלן –

מנחם (אותו מגלם השחקן המדופלם לעילא דורון צפריר) הוא איש משפחה, עורך דין ונוטריון במקצועו, נשוי באושר (טוב אולי אושר זו לא ה-הגדרה למצב, אבל אהבה, דאגה ואכפתיות – צ׳ק) לעדינה (אותה מגלמת בהט קלצ'י המופלאה). יום רגיל בסלון המשפחתי התיאטרלי המפורסם, חוסר התקשורת חוגג באוויר, מדליקים טלוויזיה, פרסומות, ומה זה שם? פרסומת לתרופה נגד גזים בכיכוב התא המשפחתי? הרי זה מגוחך. בושת פנים ואימים. עוד ועוד מבני המשפחה עוברים בסף הדלת ועל אף מאמצי ההורים לחסוך מהם את הפרטים, תגובות שונות הנעות בין שמחה עילאית לסכנת חיים, עולות מתוך ההיחשפות למחזה הנבזה.

"מנחם יוצא למלחמה". צילום: אלי כץ

בהחלט לא פשוט לגשר בין מורה ללשון, עורך דין (ונוטריון), שחקנית/דוגמנית/רק רוצה להתפרסם, צלם עם שני שליש מוח בניו יורק וסוכן מוסד שלקח על עצמו ברצינות את השמירה על זכות השתיקה. משפחה לא רגילה שנקלעה יחד במסך קטן ולעיני כולם. אז מנחם יוצא למלחמה, נגד ענקית התרופות בראשות מר קפסולניק ועורך הדין מניפולביץ׳, שכמו בכל קרב הוגן, אין אינטרס משותף.

ועכשיו תשאלו, היכן הקומדיה? והנוסחאות? והמנה?

הנה, בבקשה.

מה שמדהים כל כך בהצגה הזו זה שהיא לא מפסיקה להוכיח את עצמה. סצנה אחר סצנה נגלית לנגד עיניים כוונת המשוררים דדי גל ואלמה וייך חושן, המחזאי והבמאית, שבמקרה או לא הם גם אחים (המחזה מבוסס על סיפור אמיתי שקרה להם, בו תמונה של משפחתם התפרסמה במפתיע במוסף "שבעה ימים" של ידיעות אחרונות, ושבעקבותיה רצו לצאת לקרב מול שומרת הראש האימתנית של הדמוקרטיה), שביקשו להציג לקהל כיצד ניתן להתמודד עם הסיטואציה המוזרה בפני עצמה, תוך הקצנה והגזמה.

אז למה זה כל כך יפה? כי וייך חושן וצי שחקניה הם גאונים של טיימינג קומי. שלל ׳קטנות׳ וג׳סטות מבריקות משובצות בתבונה רבה לאורך ההצגה. האופי שניכסו להם השחקנים בגלמם את הדמויות המשונות מצליח לחדור גם להם וגם לקהל עמוק לנשמה, ואפילו במעבר בין דמויות (ישנם שחקנים שמגלמים יותר מדמות אחת) ניכרת מחשבה ועומק ראויים לשבח.

בשיחה עם הקאסט לאחר ההצגה, שאלתי את השחקנים מהו בעיניהם היסוד ההכרחי בעשיית קומדיה. דורון צפריר אמר שבשבילו הכי חשוב זה להגיע להבנה של המצוקה של הדמות. לא משנה אם מדובר בדרמה או קומדיה, הדמויות חוות משהו אמיתי וכנה, וללא פעולה מתוך מצוקה שכזאת, הדמות לא תהיה אמינה. ישנה אמת יפה בהסבר שלו, בניסיון לתת מענה לשאלה המורכבת של איך עושים קומדיה. הדמויות הקומיות אינן מודעות לקומיות שלהן, זהו צירוף הנסיבות והתמונה הכוללת שמביאים למושא הצחוק. בהצגה בהחלט ניכרת הבנה עמוקה של היסוד הקומי הזה.

צילום: אלי כץ

כך, ניכר גם בתפאורה שבמבט ראשון נדמית פשוטה, אך לאחר יד, מתבררת מודולרית ותואמת לצורכי ומימדי ההצגה. הפשטות שלה מאפשרת לשחקנים להנכיח אף יותר את יכולותיהם, שכן אין אלמנטים ויזואליים משמעותיים שמאיימים על תשומת לבו של הקהל. השימוש בסטריפים של נורות לד כחולות כקווי מתאר לרהיטי העץ מחזירים את התת מודע להתמקד בשערוריית הפרסומת, ופשוטו כמשמעו תוחמים מקומות שונים בהתאם לסיטואציה המתרחשת.

בעוד העלילה הולכת ומסתרבלת, בני המשפחה, ומנגדם קפסולניק ומניפולביץ', משנסים מותניהם והמשפט מתחיל. סצנת הסיום הזו של ההצגה, אחרי רצף מכובד שהצליח לשמור על קצב מדויק וללא רבב, הייתה מעט כבדה ומתישה. משהו באווירה הרצינית שנחתה על הבמה לאו דווקא החמיא וסיפק רובד משמעותי למהלך. שכן על אף שהמשחק, אגיד זאת שוב, היה קולע מכל המובנים, האופי של הסצנה העיב עליו ועייפות וקוצר רוח החלו לתת את הטון.

עוד עניין שיש לתת עליו את הדעת הוא נושא השירה, שכן, אם שכחתי לציין זאת עד כה, מדובר במחזמר, מחזמר לא הכי מוצלח. למרות יציאות מדויקות בתזמונן ואורכן לקטעי ריקוד ושירה, יכולות השירה והתנועה היו ממוצעות ולא הלמו את הסוגה שאליה ההצגה מתיימרת להשתייך. נחזור לטוב, שכן המינוסים הקטנים הללו הוכפלו והפכו לפלוס שנטמע באלגנטיות בין הברקות הכתיבה, הבימוי והמשחק. הקרב הזה על כבוד המשפחה הצליח לטרוף את הקלפים בחייהם של הנוגעים בו, ולהוכיח שכדי שהצדק ינצח צריך לעבוד בשבילו, ולהישאר מאוחדים. המשפחה הבלתי הומוגנית מצאה לבסוף שפה ומטרה משותפת. ולגבי תוצאות המשפט – בואו רק נגיד שזאת בסך הכל קומדיה… בדרך כלל הצחוק והדרך מחפים על הכאב והתוצאה.

מנחם יוצא למלחמה

תיאטרון תמונע

מאת: דדי גל ואלמה וייך חושן

בימוי: אלמה וייך חושן

שחקנים: שירי לוטן, דורון צפריר, בהט קלצ'י, גיא רון, אייל שכטר

שחקן אורח: רפי קלמר

ע. בימאית: מאיה וולפרט

עיצוב תפאורה: מושיק יוסיפוב

עיצוב תלבושות: נטשה מנטל

עיצוב תאורה: אורי מורג

עיצוב תנועה: טל קון

מוסיקה: דדי גל ואורי אפרת

מועדים נוספים:

3/12/21 20:00

4/12/21 20:00


אזור פרסומי


מחשבה אחת על “בסך, הכל קומדיה

  1. נשמע ששווה ממש ללכת. גם כנראה מלא גז..צחוק. תודה שירה על ביקורת מנומקת ועשירה וכל הכבוד לעושים במלאכה נראה שהצליח לכם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s