על הכנס הראשון של פורום יוצרות התיאטרון בישראל
מאת: אביבה רוזן
זה היה מלהיב ומרגש. זה היה מאורגן מצוין. זה בא מאוחר מאוד, אבל כפי שאומרים, מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. זה היה הכנס הראשון של 50/50, שנוצר על ידי פורום יוצרות התיאטרון בישראל, אשר דורש, סוף סוף, שוויון מגדרי בתחום. תדהמה. אלה נשים מוכשרות, רהוטות, שיודעות לדבר ויודעות לכתוב, ועדיין לא העזו לדרוש שוויון בצורה מאורגנת ומסודרת. אבל עכשיו הן דורשות, ובקול רם ובנוכחות מנהלי התיאטראות והמנהלים האמנותיים.
הפורום הוקם לפני כארבע שנים כהתאגדות בלתי רשמית, תחת שח"ם והיו"ר היוצאת, אסתי זקהיים, ובת"י והיו"ר היוצאת, דליה שימקו. ממקימות ופעילות הפורום: הבמאיות טל ברנר, רוני ברודצקי, איה קפלן, נועה שכטר, אילאיל סמל, עדילי ליברמן, תמר קינן ותמר עמית יוסף.
אני בטוחה שבקרב באי התיאטרון המידע על מצבן הגרוע של נשים יוצרות, מאחורי הבמה ועליה, לא קיים. אלפי המבקרים בתיאטרון לסוגיו, רפרטוארי, פרינג', הצגות ילדים ועוד, לא מסוגלים להבחין בכך, כי על כל במה יש נשים. הם לא יודעים כי חלקן של היוצרות, המחזאיות, הוא זעום. הם לא יודעים שאחוז הבמאיות הוא פחות מעשרים. הנשים הן, במקרה הטוב, פחות מחמישית מהבמאים. ויש לכך השלכות על תפקידי הנשים על הבמה. כאשר הגברים כותבים את התכנים ואת התפקידים, הם כותבים את התפקידים הראשיים לגברים. כאשר במאים גברים מביימים את ההצגות, הם מבינים הרבה יותר טוב את תפקידי הגברים ומבליטים אותם. לדברי שרה פון שוורצה, שחקנית ותיקה ומוערכת, בכל ההצגות ששיחקה, היא עלתה רק פעם אחת אחרונה להשתחוות. כלומר, פעם אחת תפקידה היה התפקיד הראשי. תמיד היה גבר שתפקידו היה חשוב משלה. כך, זה כשגברים כותבים תפקידים לגברים והנשים משחקות בתפקידים שנלווים ותומכים בהם.
ולא רק זאת. המקרה המבחיל של משה איבגי, ממחיש לנו עד כמה העולם הזה הוא גברי. איבגי, כוכב ענק שמשלם עכשיו את המחיר על הטרדות מיניות גסות ובוטות, מחיר קטן מאוד מול הפגיעות הנפשיות וכמובן מול הפגיעות בקריירות של נשים, שחלקן לא יכולות לדעת לאן יכלו להגיע לולא טרח בנקמנות לסלק אותן ולהרוס את הקריירה שלהן. פון שוורצה אומרת, שהיא לא יכולה לספור את מספר הפעמים בהן נגעו בה, שמו יד ידידותית כביכול על אחוריה. ככה זה כשחיים בעולם גברי, והתיאטרון לא שונה מכל מקצוע גברי אחר.
הנתונים על מספרי הבמאים והבמאיות בתיאטראות השונים גלויים לגמרי. הרי הם רשומים ברפרטואר השנתי ובאתרי התיאטראות. להלן – תיאטרון גשר: 21 הצגות בוימו על ידי גברים. רק שתי הצגות בוימו על ידי נשים; תיאטרון הקאמרי: 19 הצגות בוימו על ידי גברים, שתיים בוימו על ידי נשים, ועוד שתיים בתקציב קטן מאוד בוימו על ידי נשים; תיאטרון בית לסין: 10 הצגות בוימו על ידי גברים, הצגה אחת בוימה על ידי אישה; תיאטרון הבימה: 10 בוימו על ידי גברים, 4 על ידי נשים, מתוכן שתיים בתקציב זעום. ואלו הם רק נתונים אחדים מהתמונה הסטטיסטית העגומה.
הבית בו בחרו מקימות ומנהלות פורום יוצרות התיאטרון להתארח הוא תיאטרון "צוותא". לדברי חיימון גולדברג, מנהל צוותא, מתוך 25 הפקות שמתארחות כרגע בצוותא, 15 נכתבו או בוימו בידי נשים. לא בכדי, לאחר כניסתה של תמר קינן לתפקיד המנהלת האמנותית של צוותא 2, שיעור ההצגות שנוצרו על ידי יוצרות תיאטרון עלה בהתאם. בפסטיבל תיאטרון קצר, מבית צוותא, מצב הנשים גם הוא מצוין: 10 מחזאיות ו-6 מחזאים. חיימון הבטיח לארח את הפורום הזה ככל שיידרש, והוא מקווה שלא יידרש זמן רב להגשמת ייעודו. הוא המליץ לכל מנהל תיאטרון באשר הוא, וכן לאלה שנכחו באולם (ביניהם נעם סמל, מנכ"ל הבימה, ציפי פינס, מנכ"לית בית לסין ועוד) ללכת עם פתק שבו ירשמו מעת לעת איך השתפרו בנושא.
רוני ברודצקי, במאית ומנהלת אמנותית לשעבר בתיאטרון חיפה, סיפרה שפורום יוצרות התיאטרון הוקם עם מטרה זו, מתוך תקווה שיפורק כעבור חמש שנים. כיום, ארבע שנים לאחר הקמתו, קשה להאמין שבעוד שנה המצב ישתנה בצורה דרסטית. כשסטודנטית לבימוי יוצאת מבית הספר לעולם האמיתי, היא לא רואה מספיק מודלים לחיקוי. "יש די והותר מוכשרות", אמרה ברודצקי. "אך אין מספיק נשים בהנהלת תיאטראות ובוועדות האמנותיות בפסטיבלים. אנחנו רוצות תשתית ואווירה בטוחה. אנחנו רוצות שוויון הזדמנויות ולא העדפה מתקנת".
כאן, אני חולקת עליה. לדעתי העדפה מתקנת היא כלי מצוין לתיקון עוולות חברתיות מתמשכות. כאשר אין חוקים וכלים מעין אלה, דברים לא קורים מעצמם. צריך להמשיך ולבקש טובות, וזה הדבר שאיננו רוצים ורוצות. עם זאת, נראה שבכל זאת מנשבות רוחות של שינוי. רבות מעידות שמהפכת MeToo# הביאה לשיפור עצום באווירה בתיאטראות. גברים התחילו סוף סוף להבין שהנחת יד על שחקנית, מחווה שלעתים נראית להם כידידותית, יכולה להיות הטרדה, להקטין ולפגוע באישה שמולם.
באחד מהפאנלים בכנס היוצרות נכחו נעם סמל, מנכ"ל הבימה, משה קפטן, המנהל האמנותי של הבימה, ציפי פינס, המנכ"לית והמנהלת האמנותית של בית לסין, שלום שמואלוב, המנהל היוצא של פסטיבל עכו לתיאטרון אחר, אודי בן משה, המנהל האמנותי של החאן, וגלעד קמחי, המנהל האמנותי של הקאמרי. בן משה מספר שהמצב בחאן השתפר, עם זאת, זה קשה יותר לגבר לקבל הוראות מאישה במאית. קמחי מצהיר שהוא אופטימי ולדעתו המצב לא כל כך קשה לשינוי. הוא מבטיח שינוי גדול בקאמרי. הנתונים הראשונים שהוא מביא הם קשים: מתוך כמאתיים מחזות שהוגשו לקאמרי השנה, 78 אחוז נכתבו על ידי גברים. הוא מספר שלתיאטרון יש סדנאות מחזאות, שהרוב המכריע בהן הוא נשים, אך רק מעטות מהן מגישות מחזות. כרגע עובד הקאמרי עם 5 במאיות ו-7 מחזאיות. ברפרטואר של השנה הבאה עולה מספרן בשש במאיות חדשות ושמונה מחזאיות. דובר על כך שמחזות זמר, הפקות ענק עם תקציב אדיר, מבוימים תמיד על ידי גברים. קמחי מספר שבשנה הבאה המחזמר המוביל של הקאמרי יבוים על ידי אישה.
ציפי פינס, מנהלת בית לסין, ביקשה את רשות הדיבור מהקהל, וטענה כי היא שקופה כמו הנשים האחרות. "אנחנו לא פרצנו", היא קובעת. אחת מהבמאיות באה אליה בטענות מהקהל, היא צועקת שעשרות פעמים הזמינה את פינס לראות את עבודותיה אך פינס מעולם לא הגיעה. "את לא מקדמת נשים", אמרו לה. בתיאוריות הג'נדר יש מונח, שרלוונטי לכל תחום של אפליית נשים, "מלכת הדבורים". נשים שמגיעות לתפקידים בכירים מעדיפות לעתים להפגין את נאמנותן למערכת הגברית שנתנה לה את התפקיד ומתעלמות מהנשים האחרות., לעתים הן אומרות: אם אני הצלחתי כל אחת יכולה, זה רק עניין של רצון והשקעה. לדעתי, חלק מהנשים שהגיעו לתפקידים בכירים בתיאטרון, נטו ליישם בפועל את המונח הזה.
הצעקה הזאת, בנוגע לפינס, פינתה את מקומה לנושא אחר אשר גם בו סערו הרוחות – העדפה מתקנת. כמו בכל תחום, נשים רוצות שיקדמו אותן על סמך כישרונן ויכולותיהן. לצערי, הן מתקשות להבין שבתוך מערכת פריווילגית קשה מאוד לראות את כשרונן. גברים בכל מקום, בדיוק כמו מפקדים מהצבא שיוצאים ומעדיפים את חבריהם למדים שהם המוכשרים ביותר בעיניהם, יעדיפו באותן טבעי את חבריהם. עד שלא יהיו מספיק נשים בפסגה, זה לא יקרה. אפשר לקרוא להעדפה מתקנת בשם אחר, פחות מעליב, נניח אגס, ואז יהיה סיכוי אמיתי לנשים לפרוץ את אותה קוביית זכוכית מחניקה שסוגרת עליהן בעולם התאטרון.
למען גילוי נאות, הכותבת שימשה כעשור כיועצת לוועדה לקידום מעמד האישה וכתבה מסמך התומך בהעדפה מתקנת. תודה לטל ברנר על הנתונים בכתבה.
למידע נוסף על פורום יוצרות התיאטרון בישראל ואירועים בדף הפייסבוק של הפורום – הקליקו על הלינק
מרתה יודעת 