שחיתות היא לא המצאה ישראלית

על ההצגה "חדשות אחרונות"

מאת: אביבה רוזן

ניקו ניתאי היה אושיה חשובה מאוד בפרינג' הישראלי בפרט ובתיאטרון הישראלי בכלל. ניתאי, שהקים וניהל את תיאטרון "הסימטה" ולאחר מכן את תיאטרון "קרוב" בתחנה המרכזית, כדי להתקרב לכל פלחי האוכלוסייה ולהגיע עד לאנשים שלא יילכו לתיאטרון אם הוא לא יגיע אליהם, נפטר לפני יותר משנה, בתחילת הקורונה וסגירת התיאטרון.

לאחרונה, תיאטרון "קרוב" התעורר לחיים מחדש, לאחר תרדמת הקורונה שנכפתה עלינו ולאחר מבצע "שומר החומות". ההצגות הראשונות של התיאטרון היו מחווה וחגיגה לכבודו, לציין ביתר שאת את זכרו ופועלו של ניתאי. זכיתי לחזות באחת ההצגות במסגרת הזאת, "חדשות אחרונות", של חברו הרומני של ניתאי, מיכאל סבסטיאן. ההצגה נכתבה כבר לפני שלושים שנים, אך מעבר למסגרות הזמן והמקום, היא רלוונטית כתמיד, ומדברת אל הקהל הישראלי כפי שדיברה אל הקהל הרומני של ימי צ'אושסקו האפלים.

קשרי הון-שלטון-עיתון מוצגים כאן בצורה סאטירית, כך שאיננו יודעים אם לצחוק או לבכות. ליתר  ביטחון אנחנו צוחקים. גם הבימוי הגאוני של ניתאי מעביר היטב את הדלות של האנשים שנסחפים לשיטות קטנות וגדולות של סחטנות, גניבות קטנות ומניפולציות זולות כדי להרוויח עוד כמה נגיסות מזון וחיים. גם התפאורה ממחישה בדיוק את דלות העולם שבו אנחנו נמצאים, ומדגישה את עליבותו, ובתוכו את עליבות בני האדם הפועלים בעולם מעוות שאינו מתיר אמונות וערכים, אלא רק דרכי פעולה הישרדותיות.

סיפור ההצגה סובב סביב מאמר אקדמי שהשתרבב בטעות של בית הדפוס לתוך עיתון יומי קטן ובלתי חשוב. המאמר הזה מתפרש על ידי אנשי ממון כניסיון סחיטה, כתגובה לעסקאות ענק מושחתות. מכאן, מתגלגלת לה הסאטירה, עם טוויסטים שונים בעלילה שממחישים את הטבע האנושי, ואת הדרכים הרבות מספור שניתן לעוותו. הבימוי מתעכב על עיצוב דמויות ייחודיות החודרות ללב, כיוון שניתן להרגיש את הלחץ שמופעל עליהן ואף להזדהות עמו במידת מה. זה בהחלט חלק מגאוניות הבימוי שהופך מפרטיקולרי לאוניברסלי. 

אמנם, המקום והזמן הם ספציפיים, אך התמה של שחיתות, שמאפיינת משטרים ומדינות רבים בעולמנו, היא כלל עולמית, ומדברת אל הקהל הישראלי, שיש לו התמודדויות משלו עם בעיות של שחיתות שנובעות מטבע אנושי חמדן. שחיתות שמעוותת כל חלקה טובה, מאיינת ערכים מרכזיים של האדם, ולא רק יושר ומוסר אלא גם עשיית הטוב, אמפתיה לאחרים והגשמה עצמית. מעט מאוד נותר מכבוד האדם במשטרים בהם מולכת השחיתות, ובלי כבוד לאחרים וכבוד עצמי, רמיסת נפש האדם היא מהירה. האדם ההישרדותי פועל בכל דרך מנוולת כדי לשמור על עורו ולהציל את עצמו.

הסאטירה מושחזת היטב, לכן אנחנו צוחקים. בפנים, ייתכן שהנפש בוכה.

חדשות אחרונות

תיאטרון קרוב

מאת: מיכאל סבסטיאן

תרגום, עיבוד ובימוי: ניקו ניתאי

משחק: מורן אלון, אושר בית הלחמי, מרטין בלומפנפלד, אופיר דואן, גל ישראלי, אבנר מדואל בן-יהודה, אסף מור, לירן נעמן, יואב סדובסקי, יפתח רווה, שיר שטרית.

ייעוץ אמנותי: דורית ניתאי נאמן

מוסיקה: אור מצא

תפאורה: צבי פלדמן

תלבושות: אהובה ארז

תאורה: רונן בכר

ע. במאי: גיא ישראלי

מועדים קרובים:

29/6/21, 20:30