לאכול, להסתמם, לאהוב ולשיר

על ההצגות "התמכרות" ו-"פריד אל אטרש"

מאת: אביבה רוזן

לא קל לאוהבי תיאטרון, המחוברים לתנועת הדמויות על במה או בחלל כלשהו, לצפות בהצגה על מסך. החוויה התיאטרלית הולכת לאיבוד. בעוד שכצופים בתיאטרון אנו בוחרים במה להתמקד ועל מה להסתכל, בצילום ההצגה, הצלמים מחליטים עבורנו. הם מחליטים מתי לצלם את התמונה כולה, מתי להתמקד במשהו מסוים, ובמה להתמקד. לצד זה, בהצגה יש שימוש רב בתאורה, בדרך כלל. התאורה היא רובד נוסף לחוויה הדרמטית, ומעניקה מקום לפרשנות. התאורה התיאטרלית, ככלל, לא עוברת באותה צורה בהסרטה כפי שהוא עוברת בצפייה ישירה בהצגה. כך גם בהצגה "התמכרות", של תיאטרון הפרינג' באר שבע, התאורה לא הוסיפה אלא הטרידה. כחול, אדום, הצבעים נכנסו לחוויית הצפייה בהצגה בצורה מפריעה.

התמכרות. כולנו יודעים מהן התמכרויות ולכל אחד מאיתנו יש לפחות התמכרות אחת קטנה משלו. אחד מכור לסמים, אחר מכור לעבודה, שלישי מכור לספורט, רביעי מכור לתחביב כלשהו. לא כל ההתמכרויות מזיקות, חלקן אפילו מקדמות. בהצגה הזאת ההתמכרויות הן תולדה של טראומות שריסקו את החיים והופכות, בדרך של סובלימציה חולנית, להתמכרות. היצירה מציגה התמכרויות של אנשים שונים שנפגשות ומפתחות להן חיים ואינטראקציות משלהן, מסתחררות ומסחררות את הדמויות ואת הקשרים ביניהן.

סיפור המעשה כולל פסיכולוגית אחת שמטפלת במכור לסמים, כשיש לה בבית בת מכורה לאכילה אחרי שעברה אונס, בעל מכור לעבודה, והיא עצמה מתפרקת. ועם זאת, אדם הוא לא רק סך כל התמכרויותיו, הוא דברים רבים נוספים. נדבך זה חסר כאן. הנושא מעניין, אם כי מוגש בצורה מעט פלקטית. יחד עם זאת, ההצגה שמה זרקור על נושא חשוב ומהותי, ובוחנת מנגנונים שונים שמובילים להתמכרות ולהתמודדות עמה.

בהצגה פאריד אל אטרש, של תיאטרון יפו, קיוויתי ללמוד משהו מעניין על חייו המרתקים של הזמר שכיכב בסרטים הערביים שהיו מבוקשים כל כך, האיש שגדל במשפחה דרוזית בסוריה ונע בעולם הערבי כנסיך. הוא היה הכוכב הבלתי מעורער של הסרטים המצריים שנצפו בשקיקות בכל העולם הערבי וגם כאן בישראל. קשה לומר שההצגה סיפקה למידה משמעותית, וגם פה כיכבה שטחיות מסוימת. השחקנית הטובה ביותר בהצגה היתה הדר דדון, ששיחקה את אחותו של פאריד, אסמהאן, שלצד יכולותיה המשחקיות גם הפליאה בריקוד.

מרכז ההצגה הוא, איך לא, הזמר של אל אטרש. לא פשוט להתחרות בזמר עם קול מיוחד כל כך. מהנה במיוחד העובדה, שההצגה, כמו התיאטרון שבו היא מופיעה, נשען על עבודה משותפת של יהודים וערבים. זרע קטן של דו שיח ופיתוח של תרבות משותפת. מעניין לציין שהזמר הוא דווקא יהודי, זיו יחזקאל, שמתמחה בשירי פאריד אל אטרש. אני הייתי רוצה לגלות יותר על חייו ואהבותיו של פאריד, ולאו דווקא לקבל מנה נוספת, גם אם טובה בפני עצמה, של שיריו.

התמכרות

תיאטרון הפרינג' של באר שבע

בימוי וכתיבה: יואב מיכאלי ועידן אבישר

משחק: שחר זכאי, אביחי כהן, אלעד כהן, אדווה מסיקה, רותם קשת/טל שלאכטמן.

עיצוב תפאורה: אבי שכוי

עיצוב תלבושות: רקפת לוי

עיצוב תאורה: אורי מורג

עיצוב פסקול ומוסיקה מקורית: שחר ימפולסקי

פאריד אל אטרש

תיאטרון יפו

כתיבה ובימוי: יגאל עזרתי  

טקסטים נוספים: עדי מור, ראודה סלימן

כתיבה ובימוי: יגאל עזרתי  

משחק ושירה: זיו יחזקאל, ראודה סלימאן, זיוואר בהלול, ג'ורג' אסקנדר, הדר דדון

יעוץ דרמטורגי: עדן אוליאל, עלמה גניהר  

עיצוב: אורי און

תלבושות: סנדרה סכראן

תאורה: זיו וולושין

צילום סטילס: רדי רובינשטיין

כוראוגרפיה: הדר דדון ונאוה אהרוני

ניהול הצגה: זכריני חצור

עריכת וידאו: עאדל אמסיס  

יעוץ אמנותי: גבי אלדור

יעוץ ומיתוג: אלי גרינפלד