על ההצגה "הרוקמת"

מאת: אביבה רוזן

יש משהו מקסים ברקמה, יש משהו שונה ומעורר בתיאטרון בובות למבוגרים, יש משהו מאוד אחר ויוצא דופן בהצגה "הרוקמת". יש משהו מאוד מרגש במשחק של אורלי ויסברוד, עד כדי כך שדמעות עלו בעיני, ולא פעם אחת.

זוהי הצגה של פחות משעה שמביאה לנו התרחשויות היסטוריות מרכזיות בנות למעלה ממאה שנים לצד מאורעות אישיים מאוד של משפחה קטנה אחת, משפחה יהודית שעברה גלגולים מורכבים, ובראשה אישה אחת, בריינה, שנשבתה בקסמה של הרקמה ונעזרה בה בתור העוגן של חייה.

משפחה יהודית אחת, שעברה את התלאות והשמחות שעברו משפחות יהודיות אחרות, נישואין, לידות ומלחמות, התעשרות, עוני והתמודדויות עם הגירה מעיר לעיר וממדינה למדינה, ובראשן המעבר מפולין הדוויה ממנה ברחה בריינה לארץ ישראל של טרום המדינה. דרך האספקלריה של הרקמה כסימבול לחיים, אנחנו חוזים בחיים נרקמים, נפרמים, נרקמים מחדש, מתפוררים ומתרוממים מחדש. לא לחינם נטבעה האמרה "מלאכת החיים".

את הסיפור הבסיסי רבים מאיתנו מכירים, מדפי ההיסטוריה או באופן אישי. אמי שלי נולדה בגליציה שהייתה פעם חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית המפוארת, בדיוק כמו בריינה, שנולדה שם שנים רבות לפני אמי. בריינה הייתה אישה בוגרת עם ילדים גדולים כשהחליטה להימלט מפולין, בעוד שאמי הייתה תינוקת, אבל האירועים מעוררים בי הזדהות אישית. חברתי שבאה איתי להצגה, אשר הוריה באו מרומניה, גילתה גם היא אירועים שקושרים אותה באופן אישי להצגה. אני מניחה שלמעשה, כל אדם יוכל להתחבר באופן אישי ממקום כלשהו לשרשרת האירועים שעוברת על המשפחה במהלך שנים כה רבות.

בריינה, בה אנחנו חוזים רק כדמות קטנה רקומה, היא סוג של דמות שאנחנו מסוגלים להזדהות איתה הזדהות מלאה. אנחנו מתחברים לדמות רקומה כיוון שבהצגה הזאת כוחה של המספרת הוא הגדול ביותר. למעשה, אנחנו מזדהים עם אורלי, שמשכילה ליצור אצלנו אהבה וחשש ואכפתיות גדולה לדמויות הרקומות שהיא מביאה לנו ומקרבת אלינו, וזה לא פשוט בכלל כשמדובר במבוגרים שאינם רגילים לתיאטרון בובות. ילדים ששים לתיאטרון בובות ולסרטים מצוירים אך יש צורך בתיאטרון בובות אחר ומיוחד ובמספרת מוכשרת במיוחד כדי ליצור מעורבות ואכפתיות אצל מבוגרים.

אורלי, אשר קשורה לבריינה שלא הכירה על ידי נישואין לנינה, סיפרה אחרי ההצגה שהגיעה לגמרי במקרה ליצירת ההצגה הזאת. את מכונת הרקמה חילצה רגע לפני שהיא נתרמה למוזיאון למלאכות עתיקות. אותה מכונה מככבת בהצגה כשהיא נפתחת, נסגרת, ומשמשת לעשרות שימושי תפאורה, חלקם צבעוניים ומעוררי שמחה ואחרים מונוטוניים שמביאים עצב.

יש בהצגה הזאת מכל וכל, צחוק ודמע, אקשן ורגשות, אבל אין בה תחושה של עומס או של "תפסת מרובה לא תפסת". אורלי ויסברוד השכילה לרקום את ההצגה כך, שלמרות המרובה שנמצא בהצגה, הדברים מובאים בצורה נעימה, קלה לעיכול, גם כשהיא נוגעת בנפש פנימה.

יש משהו קסום בהצגה הזאת, שגורם לנו לרצות שלא תסתיים. התפאורה המינימלית והמדויקת, המשתנה ללא הפסקה, המוזיקה המתאימה, המשחק והסיפור המרגשים – כולם נרקמים לכדי הצגה קסומה אחת.

"הרוקמת"

תיאטרון בביט

יצירה: אורלי ויסברוד ואלית ובר

בימוי: אלית ובר

יוצרת מבצעת: אורלי ויסברוד

מוזיקה: רועי ירקוני

מועדים נוספים: 

1/8/19 | תיאטרון הקאמרי

לדף הפייסבוק של תיאטרון בביט – הקליקו על הלינק