Frankly, my dear, I do give a damn

על ההצגה "לסביהונסט"

מאת: מרתה יודעת

בשלהי שנות התשעים, אחד המקומות הטובים ביותר להכיר את החברה הבאה שלך, זו שתחלקי איתה מיטה ולב, היה המינרווה. היום, מסתבר, הברים הלהט"בים החלו לאבד את כוחם וכבר לא מהווים כמקומות בילוי בלעדיים לחברי הקהילה, אלא לכל אחד ואחת, ולא משנה מהי נטיית לבם. הסיבות לכך רבות, אבל בין אם מדובר באותות המאבק המבורך שהחל לפני חמישים שנה אי-שם בארצות הברית ובין אם מדובר במניעים כלכליים גרידא, התוצאה היא שהמקומות בהן את יכולה להיות בטוחה שאת מתחילה עם מישהי שמבינה ללבך ולא לסיים את הערב במפח נפש, הולכים ומצטמצמים. כפועל יוצא, מנעד סוגי המקומות בהם בנות הקהילה יכולות למצוא את בחירות לבן, או להביא את החברה ולהשוויץ בה מול עיניה של האקסית, הלך והתרחב. אולם התיאטרון בלאנש רפפורט בהבימה הוא אחד מהם. ליתר דיוק, ההצגה לסביהונסט, שרצה כבר יותר משנתיים.

מרתה שמעה על ההצגה הזו רבות וטובות, אבל עדיין לא הצליחה לפנות את הלו"ז התרבותי העמוס שלה בכדי להגיע ולהבין על מה כל המהומה. לאחרונה, הצליחה לעשות זאת, וגבירותיי, המהומה בהחלט מצדיקה את הבאזז שנוצר סביב ההצגה והתופעה. היצירה שהוצגה לראשונה במרכז הגאה בתל אביב ובשנה האחרונה עברה למשכנה החדש בהבימה, מורכבת מסצינות ושירים המתמקדים בחיי האהבה, הדייטינג והזוגיות של נשים שאוהבות נשים, ומציגה אותם כמו שהם, ללא תגיות, דעות קדומות או סטריאוטיפים.

לסביהונסט - לואיז גרין

לסביהונסט. צילום: לואיז גרין

אם תתבקש לזקק את הסיבות מדוע לסביהונסט בהחלט עמדה, ועומדת, במשימה שהציבה לעצמה ולמה הצליחה לצבור קילומטרז' מכובד מאוד, יחסית להצגת פרינג', עולים שלושה פרמטרים עיקריים, השילוש הקדוש שמגדיר כל הצגה טובה – טקסט איכותי, משחק מצוין ובימוי מהודק.

קטעי ההצגה נכתבו על ידי מיקה בן שאול, ענת זמשטייגמן, אילה דנגור, תמר עמית יוסף ורעות נגר. עם זאת, על אף שכבודן של יתר הכותבות במקומו מונח, דווקא כתיבתה של מיקה בן שאול, שיצרה את ההצגה וכתבה חלק הארי מבין הקטעים, חדרה אל לבה של מרתה. בלולייניות טקסטואלית נפלאה, בן שאול הצליחה להמחיש את רזי הלב, הנשמה והנפש גם יחד של נשים בכלל ונשים לסביות בפרט בעידן הווירטואלי של תחילת שנות האלפיים. מרתה מודה שלא נתקלה בטקסטים של בן שאול לפני ההצגה, אולם ביציאתה מהאולם, מיהרה לגגל את שם הגברת ובמחסני האינסטגרם מצאה מכמנים טקסטואליים נהדרים פרי עטה. שווה לעקוב אחריה.

מעבר לכך, יש לציין לשבח את משחקן של חברות הקאסט, ענת זמשטייגמן, מיקה בן שאול, אילה דנגור, תמר עמית יוסף וטל שחר בן ארי, שהציגו מגוון אמין של נשים ודמויות המתעמתות עם מחסומי הלב והחברה, או נתקלות באי אילו סיטואציות משעשעות המוכרות לכל אישה באשר היא, שפשוט רוצה שיאהבו אותה בזכות ולמרות האיכויות, הקמטים והשריטות שלה. על כל אלו, ניצחה הבמאית ענת זמשטייגמן שהצליחה להדק את כלל הקטעים השונים משהו לכדי יצירה קוהרנטית וקורעת במיוחד. הפרמטרים התיאטרליים הללו מקבלים משנה תוקף לאור העובדה שההצגה לא מבקשת להתייפייף ולהציג מציאות ורודה או כזו המותאמת לתפיסות חברתיות, אלא חושפת את חיי האהבה של נשים לסביות כמו שהם, על כל הטוב והחרא שבהם, על כל החמלה, הכעס, ההומור, הבכי, הקשיים, החתולים, סצינות הקנאה, מעבר הדירה אחרי הפגישה השנייה, ההתאהבות חסרת שליטה במישהי שכרגע הכרנו והעמדות הפנים הווירטואליות.

לצד זאת, למרתה קשה שלא להתייחס לשני אלמנטים שלעניות דעתה העכירו במקצת את איכות היצירה. ראשית, עצם הצגת היצירה באולם בעל יציעים צדדיים ואנכיים לבמה, כשהבמה היא פרונטלית, עלול לגרום לצופות אחדות לראות חצי מהדברים שצופות אחרות רואות, וחבל, כי בהחלט יש מה לראות. מעבר לכך, עצם שימוש היוצרות במסך הבמה ותיעולו לכדי אחורי הקלעים אליו יצאו ונכנסו בין הקטעים, הוביל לכדי הסתבכות מיותרת עם המסך, חשש הצופות פן תיפולנה השחקניות ברגלי הקוליסות או בשאריות תפאורה שנותרו מאחור, וכתמי אבק על בגדיהן של השחקניות. לו יכלו, היה עדיף אם השחקניות היו נותרות על הבמה, ישובות בכיסאות בצדי הבמה, ומשם עולות אל קטעיהן. אחד הדברים המרתקים ביותר בתיאטרון הוא לצפות בפני השחקנים/שחקניות בצדי הבמה, דווקא כשהם/ן אינם בפרונט ולא מקבלים/ות את תשומת הלב המלאה של הקהל. שנית, על אף שמרתה מבינה את הצורך בבדיחות פנימיות נוסח תיאטרון הנו היפני, המהדהדות לחיי הקהילה שרבות מחברותיה יושבות בקהל, אם חוזרות על בדיחה יותר משלוש פעמים היא כבר מאבדת מהטעם שלה.

אבל, אם נשים הנ"ל בצד, מרתה מפצירה בכן ובכם ללכת, לא, לרוץ, להצגה המעולה הזו. ומרתה, כאמור, יודעת על מה היא מדברת.

לסביהונסט

תיאטרון הבימה

יוצרת: מיקה בן שאול

במאית: ענת זמשטייגמן

כתיבה: מיקה בן שאול, ענת זמשטייגמן, אילה דנגור, תמר עמית יוסף ורעות נגר.

שחקניות: ענת זמשטייגמן, מיקה בן שאול, אילה דנגור, תמר עמית יוסף וטל שחר בן ארי.

מפיקה: רעות נגר.

לחנים וניהול מוסיקלי: טל שחר בן ארי

מועדים נוספים: 15/6/18, 12:00 תיאטרון הבימה

כדאי להתעדכן במועדים נוספים בדף הפייסבוק של ההצגה

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s