החטא ועונשו

ביקורת ההצגה "בבל"

מאת: הילה ציגל

תקציר ההצגה "בבל", של תיאטרון האינקובטור הירושלמי, קורא לצופה לצפות בסיפורם של שלושה בני משפחה הנשזרים זה בזה לאורך שנים, כשאת הסיפור מובילה דמותו של האב המאבד באופן טראגי את אמו בשואה ומעביר לילדיו יכולת מיוחדת, הבאה עם מחיר כבד בצידה ומחזירה אותם שוב ושוב אל רגע השבר המשפחתי. בנוסף, ישנה הבטחה לשילוב של פנטזיה ומדע בדיוני המתאחדים יחד לכדי "יצירה יוצאת דופן".

עם טיזר כזה הגעתי מוכנה עם עט בידי לחזות בעצמי בפלא.

ההצגה "בבל" אכן מציגה בפנינו ויזואליות מדהימה ויוצאת דופן. היא מבוצעת בפנטומימה מלאה א-לה-צ'ארלי צ'פלין (שבאה לידי ביטוי בהומאז' משעשע לנאום המפורסם של היטלר בסרט הבלתי נשכח "הדיקטטור הגדול" ) ומשוחקת להפליא על ידי השחקנים המצוינים של האנסמבל. עיצוב הבמה של דלית ענבר פשוט ואפקטיבי, והתלבושות (גם הן של דלית ענבר) נהדרות.

אז איפה הקאץ'?

ובכן…המחזה הוא איך לומר… מבלבל.

צילום התמונות: אשר סבידנסקי

האירוע המכונן בסצינה הפותחת את ההצגה לא בא לידי ביטוי בהמשך ונראה מעט תלוש. נכון, השימוש בשואה הנו אפקטיבי תמיד וזורק את הצופה היהודי הממוצע לסיטואציה מוכרת ומעוררת הזדהות מיידית, אך ניתן היה לדלג עליו ולהתחיל בסצינה השנייה והמצויינת של אב המשפחה האובססיבי לעבודתו, סצינה המתארת בגאוניות ועדנה את סיפור התאהבותו, התפוררות נישואיו, הקרע בינו לבין שני ילדיו, ולבסוף את הטרגדיה שממוטטת סופית את משפחתו, והיא היא הגורם האמיתי המתניע את עלילת "בבל" .

גם הסוף המעגלי בו בחרו יוצרי ההצגה לסיים את ההצגה נראה מעט תלוש, מין חתירה מאולצת לסוף הטוב המיוחל, שלא ברור לגמרי מהיכן הוא מגיע ומדוע.

הדמויות המגוונות בהצגה – הבן המורד המסתבך עם הצד הלא נכון של החוק, הבת הטובה המוצלחת יותר המתמודדת עם הטרגדיה המשפחתית בעזרת יותר מדי כדורים, גנגסטר משעשע ומסוכן, חברתו הנרקומנית היפיפייה, גנרל נמוך קומה, שומר ראש מאוהב, שר מלחמה גיי, סריס ומכשפה תככנית – יוצרים יחד חגיגה וויזואלית ואסתטית. חוץ מהדמויות הראשיות, האח והאחות, שאר הדמויות משוחקות על ידי אותם השחקנים, המחליפים תפקידים וזהויות באופן מעורר השראה.

קצת קשה לדבר על "בבל" מבלי לעשות ספויילר, אלמנט ההפתעה הנו הצד החזק של ההצגה ומה שמשאיר את הצופה בתהייה תמידית של "מה תהיה ההפתעה הבאה?" ולכן אני ממש לא רוצה לקלקל את החוויה.

יחד עם זאת, מורגש כאן במיוחד הרצון לבדר את הקהל, לחדש ולהפתיע, מגמה מבורכת הבאה לידי ביטוי בהצגות אחרות של תיאטרון "האינקובאטור" כדוגמת "פפפפפפפ" המצויינת, או "העיר הזאת" הנפלאה. אך בשונה מהן, משהו בסיפור של "בבל" מרגיש מעט מאולץ, מעט לא ברור. נכון, המשחק האיכותי והדמויות המגוונות מפצים על כך במעט, אך אני לא מצליחה להשתחרר מההרגשה שיש כאן סוג של ניסיון כיסוי הבא לקחת את הפוקוס, סוג של פרובוקציה אם תרצו. במיוחד בסצנות הפנטזיה/מדע בדיוני של הפאם פטאל/מכשפה, המגולמת על ידי בת אל פפורה המקסימה, (הזכורה לכולנו מסרטו של אבי נשר "פעם הייתי"), שנראית מהמם בשמלה שחורה וסיגריה ארוכה עם פומית.

אני ממליצה על ההצגה, בעיקר בגלל הקאסט המוצלח והכוריאוגרפיה המדהימה. הסיפור אולי פחות ברור ולעיתים גם מניעי הדמויות, אך למרות הכל, מדובר כאן ביצירה מעניינת ומעוררת מחשבה, מעט מבולבלת, אך חווייתית ללא ספק.

 

בבל

תיאטרון האינקבוטור

כתיבה ובימוי: אמיתי מלוא

משחק: בת-אל פפורה, גיא גורביץ, יוליה פרידמן, רני אלון, גלעד אוחנה, נובה דובל, יגאל ברנר, אריאל קרן ויוסף אלבלק.

עיצוב תפאורה ותלבושות: דלית ענבר

עיצוב תאורה: מרטין עדין

מוסיקה: גיא מסיקה

תנועה: מרינה בלטוב

וידאו: קרן רווה

ייעוץ פנטומימה: בוריס סבידנסקי

קרבות במה: יוסי פיקנהיים

מועדים נוספים: 24/4/14 20:30 בית מזי"א ירושלים