תיאטרון מחוץ למסגרת

על תיאטרון תלוי מקום

מאת: מיה אופיר מגנט

כאשר אני חושבת על תיאטרון, ישר עולה בדמיון שלי אולם גדול ומסך אדום. אנחנו רגילים לקשר הצגה עם אולם תיאטרון כשהשחקנים על הבמה ואנחנו בקהל. גם כאשר יש הצגה ששוברת את החוקים האלה (לדוגמה, שחקן שיורד מהבמה אל הקהל) זה נעשה בתוך המסגרת של אולם התיאטרון המוכר. Site specific, לעומת זאת, מצליח לצאת מכותלי האולם, אך עדיין נותר תיאטרון כמו כל ז'אנר תיאטרלי אחר. "Site specific" הוא מונח שנוצר בשנות השמונים כדי לתאר מופעים המתרחשים בחללים לא קונבנציונאליים. כשהתוכן שלהם מושפע מהחלל בו הם נמצאים.

על פי הגדרתן של נטלי צוקרמן וליחי בקרמן, ההוגות והמנהלות האמנותיות של פסטיבל "תלוי במקום, שהחל את דרכו בשנת 2010, זהו מופע המתקיים אך ורק בחלל הספציפי בו הוא נוצר והמאפיינים הפיזיים של החלל מהווים חלק אינטגרלי מתהליך היצירה.  בניגוד לתיאטרון קונבנציונאלי, בו לרוב הטקסט הוא נקודת המוצא ליצירה, נקודת המוצא במופעים תלויי מקום היא הארכיטקטורה וההיסטוריה של המקום בו הם מתרחשים. "לדעתי, כל עבודת אמנות צריכה להשאיר משהו אחריה" אומרת מעיין מוזס, אמנית פרפורמרית, מפיקה ומנהלת אמנותית בפסטיבל "תלוי במקום" הקרוב "ובמיוחד בעבודות שהן תלויות חלל השאלה היא איך שינית את החלל? איזו זווית התבוננות אחרת נתת עליו? מה השארת אחריך בחלל הזה? כמו השם זה תלוי במקום, תלוי במהות שלו, ובלעדיו היצירה לא יכולה להתקיים."

כיום, לפעמים מתבלבלים בין תיאטרון רחוב ותיאטרון המוצג בחללים אלטרנטיביים ובין מופעים תלויי מקום. ההבדל הוא כי בעוד המופעים הללו אמנם מתרחשים בחללים שאינם קונבנציונאליים, הם לא נוצרו במיוחד למקום מסוים.  "בפסטיבל שלנו אנחנו הרבה פעמים צריכים להביא הפקות שכבר קיימות ולא נוצרו במיוחד עבור הפסטיבל" מודה צוקרמן "אבל אני פונה לאמנים שאני מרגישה שהיצירה שלהם היא במקום הלא נכון. לדוגמה בשנה שעברה, הופיעה בפסטיבל ההצגה "המורה סיגלית" שהרגשנו שצריכה להתקיים בתוך כיתה אמיתית בבית ספר ולא במקום שהוא דמוי כיתה. אני חושבת שהרבה הפקות מרוויחות מזה שאנחנו מפקיעות אותן מהחלל הדמיוני ושמות אותם בחלל הקונקרטי. פתאום הן קמות לחיים, מבינות את הייעוד שלהן, את הפוטנציאל שיש בתוך הטקסט, בעבודת המשחק, בכל ההבטים."

"כרטיס להצגה בתיאטרון הרפרטוארי עולה מאתיים חמישים או שלוש מאות שקלים" אומרת צוקרמן "תיאטרון תלוי מקום הוא הרבה יותר נגיש. אתה לא צריך להתלבש במיוחד, זה לא עולה הרבה כסף וזה משהו מאוד חוויתי. אתה לא אמור להבין את המסר אלא לחוות חוויה." והחוויה מתחילה מעצם היציאה מהבית ומאולמות התיאטרון המוכרים. "אתה יוצא החוצה מהחלל הקונבנציונאלי ומהצפיות הקונבנציונאליות שיש לך מתיאטרון". צוקרמן ומוזס רואות שיש הרבה עניין אצל הקהל לסוג כזה של מופעים "אנשים מחפשים הצעות. הם רוצים ליהנות, לצאת החוצה, הם מחפשים דברים שיאתגרו אותם" אומרת צוקרמן " אבל המילה 'תיאטרון' היא כל כך מיושנת היום.  אני חושבת שמופעים תלויי מקום יכולים להיות מפתח שיהפוך את התיאטרון למשהו רלוונטי.  לתיאטרון יש שפה מאוד ספציפית שצריך ללמוד איך לקרוא. יש הרבה אנשים שמתקשים בחוויה של התיאטרון כשכל הזמן צריך להבין את עולם הדימויים שנמצא מולי ולחפש את המשמעות. אני חושבת שיש משהו בתלוי מקום שמשחרר אותנו וגורם לנו לצאת מהשבלונות הידועות לנו ולחוות חוויות מוכרות במקומות חדשים."

במופעים תלויי מקום יש רובד אלטרנטיבי חזק שחותר לא רק תחת מוסדות התיאטרון והתרבות הגדולים, אלא יש לו אמירה בנוגע למרחב הציבורי שלנו."זה בסופו של דבר התבוננות על המציאות הכי פשוטה" מסבירה מוזס "מה שאנחנו רואים כל הזמן ואנחנו לא כל כך מודעים אליו. המציאות כל כך שם כל הזמן שאין לנו את הרגע לשאול שאלות לגביה. בעזרת עבודת אמנות אפשר לשאול שאלות על המרחב היום יומי שלנו. המטרה היא להפוך את המרחב הציבורי לדמוקרטי, למרחב שאנחנו יכולים לשלוט בו, להזיז בו דברים. להחזיר אותו להיות ציבורי ואישי. להפקיע אותו מרשות העירייה, האדריכלים, מתכנני הערים ולקחת אותו חזרה אלינו." צוקרמן מוסיפה  "מופעים תלויי מקום יוצרים משהו חדש, מגניב ואחר לקהל שלא מעניין אותו לשבת על הכסא בתיאטרון ולראות משהו שרחוק ממנו, אלא רוצה להרגיש באמת את הדופק של מי שנמצא מולו."

"לפני שנים היה במסגרת פסטיבל ישראל מופע של אמן ספרדי" מתארת צוקרמן מופע תלוי מקום שאהבה במיוחד "האמן סגר את עצמו בכלוב בגן החיות התנכי בירושלים ושהה שם במשך שש שעות עם שלט שהיה כתוב עליו 'הומוס אורבנוס'. הוא עשה כל מיני פעולות לכאורה אנושיות אבל כאילו שהוא שכח למה הוא עושה אותן, לדוגמה הוא לקח עיתון ודפדף בו אבל המבט שלו היה בכלל מופנה למקום אחר. היו אנשים בקהל שניסו ליצור איתו אינטראקציה מבעד לכלוב." מוזס מוסיפה אודות המופע שהיא אהבה במיוחד "כשעשינו פעולה במוזיאון הטבע בירושלים עם קבוצת "המחייה" שאני היוזמת שלה, הייתה עבודה של גיא יצחקי ועינת אמיר שנקראה "הבריכה". כל הפסטיבל התרחש בחצר של מוזיאון הטבע והייתה בריכה אחת נטושה שלא היו בה מים או צמחייה. מעין חור באדמה. על ידי חוטי טקסטיל עינת תוותה מחדש את הבריכה וגיא יצר שם תנועות של מים שטיפסו על החוטים האלה. לרגע התבוננת בבריכה הזאת שלא הייתה קיימת בכלל אבל היא הפכה לקיימת בזכות הפעולה הזאת. זה מקסים בעיני כשאתה מתבונן על דבר והוא פתאום קם לתחייה" והיא מדגישה "העבודה הזאת לא יכלה להתרחש בשום מקום אחר."

בימים אלו עומד לצאת קול קורא לקראת פסטיבל תלוי במקום הבא. אמנים המעוניינים להגיש הצעות, מוזמנים לבדוק במרתה החל מן ה25/2, או פשוט לגגל "פסטיבל תלוי במקום".

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מרתה 26, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על תיאטרון מחוץ למסגרת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s