מאת: נועה בן ארי – קדר
אנשים היום לא מספיק דואגים לעצמם. אני רואה את זה הרבה. בעיקר אצל שחקנים. כמה הם תקועים בתחת של עצמם ודואגים מביקורות ומה יגידו על ההופעה שלהם מחר בבוקר בעיתון – זה כן. אם הם זכרו את הטקסט או עלו במשקל – זה כן. אבל אנשים, מה עם עור הפנים? למה דיאטת סלרי זה קריטי אבל להוציא שחורים באף פעם בשנה – לזה אין זמן? מה, כל הקוסמטיקאיות בעולם מתו?
בכל השנים שלי במקצוע הזה, ליוויתי המון אנשים. למדתי להתבונן ולהקשיב וככה לסווג את הטיפוסים שעוברים דרכי. יש את השקטים. אלה שיושבים מולי בדממה, פרצוף פוקר. איתם אני מוצאת עצמי מנהלת דיאלוג עם עצמי.
"אז מה שלומך, ראובן?"
"…"
"אתה יודע, אתה נראה יותר טוב."
"…."
"איך עבר עליי הסוף שבוע? אוי, אתה לא מאמין…"
הסקרנים:
"אז תסבירי, מה בעצם את שמה לי עכשיו? ואת עושה את זה – איך? בתנועות חדות? למה הפס השחור הוא רק למעלה? זה בכדי להגדיל את העין? ובכחול בחרת כי זה מתאים לי לגזרה? כמה עולה הפודרה? אפשר להשיג אותה בסופר פארם?"
האופטימים:
"אני חוצַה את הכביש בדרך לתאטרון, פתאום משום מקום קופצת עליי חתולה. מרוב ההלם, פספסתי את המדרכה וצללתי "ראש קדימה" בום לתוך התחנה של האופניים. איך שאני מתרומם, איזה הומלס מנסה לגנוב לי את התיק. ניסיתי לריב איתו – הוא ניצח. עכשיו, אני לא כל כך נושם דרך האף ונראה לי שבלעתי את השן הקדמית. 'סתכלי שניה?! אבל חוץ מזה, אני ממש בסדר. אני רגוע. יודעת למה? כי אני בידיים שלך!!"
"אחלה.. מאמי, אני מאפרת. לא מנתח פלסטי. בוא נתקשר לאמבולנס רק ליתר ביטחון. אוקיי? "
המודאגים:
"תראי מה החליט לצאת לי !! פצעון בגודל של קומביין. איך אני עולה לבמה ככה? וואו, רגע, מה את עושה? מה זו המשחה הזו? זה נוסה על בע"ח? בעל רכיבים היפואלרגנים? כמה זמן זה יושב לך בתיק? התיק היה בשמש? לא, לא, אני לא מורחת שום דבר בלי העורך דין שלי."
ואחרונים חביבים, הרגישים, או כמו שאני קוראת להם 'דרמה, דרמה, דרמה.' עכשיו יצאה מכאן אחת כזו. העיפה את הכיסא ועלתה למעלה ממררת בבכי, מורחת את כל העבודה של החצי שעה האחרונה. מה בסך הכל אמרתי ? שתחליף את הקוסמטיקאית שלה כי זאתי עושה לה גבות עצובות.
לכל אחת מהקטגוריות הנ"ל פיתחתי מנגנון תפעול משלה. איך לגשת, מה לעשות. במצבים קיצוניים גיליתי שאפילו עדיף לתת לשחקן להתאפר בעצמו… הם צריכים את זה מדי פעם, את התפיחה על השכם, תחושת המסוגלות… בסדר.
מה שכן, אני תמיד מזכירה לעצמי את השילוש הקדוש ומנסה לעבוד לפיו: מָזֶ"ת.
מה המטרה שלנו? דמות, תקופה, סצינה, אולם?
כמה זמן יש לי?
מה התקציב? (אם בכלל)
לרוב זה גם מצליח.
ואם יורשה לי לתת טיפ אחד לקהילת השחקנים: "קרם לחות". זו לא מילה גסה.
מרתה יודעת 
אוי, מצחיקה שכמוך. בתור אחת שלא אוהבת להתאפר – את דווקא יודעת די הרבה….
אמא שלך
נועלה תודה
הצלחת להעלות חיוך על פניי גם בימים טרופים אלה…
תמיד חשבתי שהיכולת המפתיעה לזהות מי יושב לפניך ולפעול בהתאם בתבונה, היא נחלתו של הספר (וגם מוצרט חשב כמוני)… והנה, בזכותך למדנו שגם המאפרת התברכה באיכויות דומות….
שנחזה ונצפה רק בשמחות
צביקה