הפעם הראשונה שלי

במאים מדברים על פסטיבל smallבמה

מאת: מערכת מרתה יודעת

רגע לפני פתיחת smallבמה 11, ניצלנו את ההזדמנות לשוחח עם מספר יוצרים שהתחילו את דרכם בפסטיבל הזה, לראות היכן הם נמצאים היום ומה היוותה עבורם מסגרת הפסטיבל הייחודית.

אלינור אגם, איה קפלן ויגיל אלירז, שלושתם בוגרי הפסטיבל, הם כיום במאים צעירים ופעילים.

אגם הספיקה לביים במסגרות שונות, ביניהן תיאטרון הקאמרי, הסטודיו למשחק של ניסן נתיב, מדיטק חולון (שבו גם שימשה בתור העוזרת למנהל האמנותי), תיאטרון הספריה ועוד.

אגם: "את ההצגה הראשונה שלי כתבתי וביימתי ב- smallבמה 2, בשנת 2003. הייתי אז סטודנטית בשנה ב' וההצגה הייתה "שמחת החיים", הצגה ללא מילים שמספרת על משפחה (ג'ינג'ים כולם!) שעולה לארץ וחווה את הקשיים שבעליה. זה היה 3 שנים אחרי שעליתי לארץ, כך שהנושא היה מאוד אישי עבורי. שנה לאחר מכן, ב- smallבמה 3, ביימתי את ההצגה "קופצים" מאת קרן יובל."

אלירז ביים במסגרת תיאטרון הקאמרי, תיאטרון הבימה, תיאטרון תמונע ופסטיבל ישראל. הוא המייסד והמנחה של חממת הבימוי של צוותא ובימים אלה עולה הפקה בבימויו בתיאטרון 'מראה' בקרית שמונה.    

אלירז: "לפני smallבמה ניהלתי את זירת הפסטיבל בפסטיבל ישראל ואז טסתי לארה"ב לביים. כשחזרתי ניהלתי אמנותית את small-במה 6. זה היה בשנת 2007, משהו כמו שישה חודשים של עבודה מטורפת, קריעת תחת. מה שקסם לי בניהול אמנותי זה לקחת פרויקטים מהגרעין ולעבור אתם דרך. להיות האבא שלהם, המלווה, לראות את הצמיחה של כל הצגה והצגה."

קפלן ביימה בתיאטרון הקאמרי ותיאטרון באר-שבע (שבו היא גם חברת הועדה האמנותית ומלמדת בבי"הס למשחק של התיאטרון). כמו כן היא ביימה בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין ובימים אלה מעורבת בפרוייקטים עתידיים של הקאמרי ושל תיאטרון באר-שבע.

קפלן: "הייתי סטודנטית בשנה ב' וביימתי ב-smallבמה 3 הצגה בשם 'בת זונה' מאת אמיר טייכר, מעין קומדית נונסנס. זאת הייתה ההצגה הראשונה שביימתי והיא זיכתה אותי בפרס הבימוי. לביים פעם ראשונה במסגרת של פסטיבל זה דבר נהדר. יש משהו שעוטף את היצירה שלך, יש מסגרת ויש דד-ליין. המקצוע שלנו הוא מקצוע בודד מאוד, את זה אני מבינה היום. אבל זאת הרגשה שלא הייתה שם. להיפך, הייתה הרגשה של חממה, היה ליווי אמנותי ויחסי ציבור, היה תקציב – אמנם קטן אבל בכל זאת. בתור יוצר אתה חווה בפסטיבל הזה רוח גבית ליצירה שלך. אני לא כל-כך יודעת מה קורה בפסטיבל  היום, אבל אני יכולה לומר שאז זו הייתה מסגרת נהדרת ללמידה."

גם אגם ואלירז שותפים להרגשה המיוחדת שאופפת את הפסטיבל.

אגם: "אני זוכרת את הרגשת האחראיות. פתאום יש קהל ויש כרטיסים ויש תוצר מוגמר שצריך להציג. זאת הייתה חוויה מאוד מרגשת בשבילי. היום אני גם יודעת, בדיעבד, שלאחר הלימודים לא כולם בהכרח מקבלים הזדמנות ליצור. Smallבמה, בראש ובראשונה, מעניק הזדמנות ליוצרים ומספק תנאים להזדמנות הזאת."

אלירז: "אני זוכר ישיבת הפקה שהייתה לנו שבוע לפני פתיחת הפסטיבל, פתאום קלטנו שהיו כל-מיני כשלים הפקתיים. אוניברסיטה, פנסים, שחקנים וכו'. ואז אתה מבין שאפשר להפנות אצבע מאשימה כלפי המון גורמים ומצד שני חייבים לפתור את זה, כי עוד שבוע זה הפסטיבל. הרגע הזה, כמה שהוא היה קשה ככה הוא גם היה מתגמל. כי פתאום אתה גם מבין שאתה לא לבד, שיש מסביבך עוד אנשים שעושים את הדבר הזה ומחוייבים לדבר הזה."

מתוך ההצגה "שמחת החיים" בבימוי אלינור אגם

ומה לגבי הייחוד של הפסטיבל? האם הוא שונה מפסטיבלים אחרים ואם כן – במה?

קפלן: "זה פסטיבל צעיר ובועט שמנוהל על-ידי סטודנטים, יש לו ראש אקספרימנטאלי, יש חופש להתנסות, ליצור מה שבא לך – מה שלא תמיד מתאפשר בעולם האמיתי. זאת חגיגה אמיתית של תיאטרון."

אגם: "small-במה הוא בהגדרה שלו, בתור פסטיבל סטודנטים, התפרצות של יצירה ראשונית. יש בזה משהו מאוד טהור ומלא יצירתיות."

בשנות קיומו של הפסטיבל, לצד התנהלות סטודנטיאלית גרידא, אירח הפסטיבל יוצרים ותיקים מתעשיית התיאטרון. כיצד זה מתישב – והאם בכלל – עם האופי הסטודנטיאלי של הפסטיבל?

אלירז: "מצד אחד הפסטיבל הוא של סטודנטים ומצד שני אלה סטודנטים שמפנים את עבודתם החוצה, אל תעשיית התיאטרון בארץ. אולי לא השכלתי מספיק להבין בניהול האמנותי שלי על איזה כיסא בדיוק יושב הפסטיבל – על כיסא התיאטרון הסטודנטיאלי-ניסיוני או על כיסא התיאטרון המקצועי. מצד אחד חשוב לפרגן לניסיונות ראשוניים של סטודנטים ומצד שני הבאתי לפסטיבל שחקנים מקצועיים וותיקים שישחקו לצד שחקנים-סטודנטים, בתקווה שיפרו אלה את אלה, בכוונה ליצור מסלול המראה ולא להתבוסס בשלולית. אני חושב שאפשר רק להרוויח מזה."

קפלן: "אני חושבת שהשתתפות של שחקנים מקצועיים בפסטיבל מעלה את הרף שלו. מה גם שהיום ההתנהלות היא מעט אחרת. הכל פועל בקצב הרבה יותר מואץ. לתלמידי בתי-ספר למשחק בשנה ג' יש כבר סוכנים, החשיפה וההיכרות עם האנשים הפועלים בתעשייה היא הכרחית כבר במהלך הלימודים. ככה העולם מתנהל, לטוב ולרע, וצריך להסתנכרן עם זה. היום אין צורך לחכות לסיום הלימודים – אפשר וצריך ליצור תוך כדי."

ולסיום, בנימה אישית יותר, מה מייצג הפסטיבל עבורכם, האם שמורה לו איזו פינה בלבכם?

קפלן: "כמובן. זה הפסטיבל שבו ביימתי את ההצגה הראשונה שלי. עבורי זו גם סגירת מעגל השנה, הוזמנתי לשיחה עם הקהל בפתיחת הפסטיבל בתור מי שביימה בו לראשונה."

אלירז: "מבחינתי זו חוויה חשובה בהתפתחות שלי כיוצר. האתגר בניהול אמנותי הוא לא לשים את עצמך במרכז, לעזור לבמאי למקסם את התהליך שלו ולא להגיד לו איך ומה לעשות. חוויתי את זה כבמאי מול מנהלים אמנותיים וsmallבמה נתן לי הזדמנות להתנסות בזה מן הצד השני. היום אני בהחלט מעדיף את עמדת הבמאי."

אגם: "smallבמה הוא אבן דרך מבחינתי. זו הייתה הפעם הראשונה שהוצאתי תחת ידי תוצר מוגמר. וזו הייתה הפעם הראשונה שראיתי את שמי מודפס על התכנייה תחת הכותרת 'במאית'. זה אומר הכל."

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מרתה 18, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s