הפשע – נקמה

סקירת ההצגה "ירח-דם"

מאת: כלנית בר-און

המחזה "ירח דם" נכתב על ידי ניקולס קאזאן האמריקאי בשנת 1983. מחזה חדשני ומזעזע המספר על דרך התמודדותה של בחורה צעירה עם אונס שעברה לפני שנה ואיך היא מתנקמת באונסיה.

מניה היא בחורה צעירה שהגיעה לביקור בניו יורק אצל דודה, גרגורי. במהלך הביקור היא נחשפת לחברו הטוב אלן ולאחר שגרגורי מבין שיש סוג של כימיה בין השניים, הוא נעלם מהמועדון והלילה מסתיים באונס אכזרי של אותה עלמה צעירה שצריכה לחזור ביום שאחרי לחייה הנורמטיביים בקולג' האמריקאי ולסיים לימודי קדם רפואה כשהיא המומה מהמקרה, אחוזת טראומות ועוד תוספת אחת קטנה – היריון לא רצוי.

עוד ערב נעים, עם הדוד והאנס

ההצגה מראה לנו מפגש של שלוש הדמויות, שנה לאחר מכן, בביתה של מניה שהספיקה לעבור לניו יורק כדי להמשיך בלימודיה, לאחר שלמרבה הפלא סיימה כמצטיינת. היא מזמינה לביתה את הדוד וחברו הטוב לסעודת פאר כשבמהלכה ובין המנות הראשונות לבין הפילה ברוטב יין אדום שהכינה, היא מספרת להם מה עבר עליה בשנה האחרונה ומהי התוכנית הנוראית שטוותה במוחה, תוכנית הנקמה. כל זאת, תוך שהם אוכלים מהסעודה ולא מפסיקים להחמיא על הבישול המרנין וחוויית הסעודה.

בתחילה מופיע האנס בכבודו ובעצמו, שלא מבין את פשר ההזמנה. היא מתחילה את הפגישה במין פיתוי המשולב בחימה וכעס, היא מבקשת ממנו נשיקה כי בפעם הקודמת שהתראו, ולמרות האינטימיות שנכפתה עליה, לא זכתה לנשיקה ממנו ורצתה לדעת איך הוא מנשק. היא שואלת אותו כל מיני שאלות שמשעשעות ספק מרגיזות אותו ואז מגיע דודה גרגורי שמופתע למצוא את ידידו משכבר הימים וכועס על אחייניתו שלא יצרה איתו קשר לאורך השנה האחרונה.

מהר מאוד מפילה מניה את הפצצה ומספרת לדודה שנאנסה על ידי חברו הטוב שלא מכחיש אך כן אומר שהיא רצתה את זה וברור שהיא רצתה את זה ו"למה את מתכוונת כשאת אומרת לא". היא מתחילה לגולל בפניהם את הטראומה שחוותה, את ההתמודדות שלה עם המקרה ואת העובדה שנכנסה להיריון לא רצוי. האב הגאה מיד חושד שהעלמה הצעירה מעוניינת בכספו כדי לממן את תינוקה, אך מהר מאוד היא ממשיכה לספר שבעצם לא יכולה הייתה לעבור הפלה כי כשגילתה שהיא בהיריון, העובר כבר היה תינוק והפלה בשלב הזה כבר לא חוקית, לכן חיפשה פתרונות אחרים ללא הצלחה, כשברור לה שהתינוק הזה לא יוכל לבוא לעולם. לכן, היא מתכננת עם חברתה מבצע חילוץ שייעשה בחדרן הקטן שבמעונות ויוציא ממנה את העובר המקולל הזה, אך היא מתעקשת שוב ושוב שלא תיסע לבית חולים עד שלא ייצא העובר כי זה יבטל את התוכנית שרקמה במוחה.

זהירות, ספוילר

לאורך כל המחזה שומרת מניה על ארשת פנים נינוחה ונעימה ורק לעיתים רחוקות ישנן אי אילו התפרצויות זעם שחושפות במעט את פגיעתה הקשה. כששואלים אותה השניים על התוכנית שתכננה, מתעלמת מניה מהפצרותיהם וממשיכה בשלה תוך ירידה לפרטים הקטנים של הלידה המוקדמת, איבוד הדם, והעובדה שהייתה חייבת להגיע לבית החולים בסופו של דבר כי הדימום לא הפסיק והתוכנית כבר הצליחה כך שיכולה הייתה לנסוע לבית החולים בשקט.

מניה, בין אם סקסית ובין אם ילדותית, בוחנת את תגובתם של השניים העסוקים באכילת הסעודה שהכינה עד שלפתע הם מבינים שמשהו עדיין לא ברור. מהי התוכנית? אלן, חד יותר מבין השניים מבין  אך לא מעכל ומניה בשלה ממשיכה בסיפורה על העובדה שהקפיאה את העובר למשך תקופת זמן ממושכת עד היום בו התוכנית יכולה להתממש, עד שהיה עליה לבשל את סעודת הפאר הזו.

וזו הנקמה, העובדה שהשניים אכלו עובר ברוטב יין אדום. עובדה די מזעזעת, נקמה די מזעזעת, כאילו היתה טיטוס בכבודו ובעצמו.

מחזה די מזעזע, אך יחד עם זאת מחזה קצר בן 50 דקות שעובד מתוך המערכה השנייה של המחזה המקורי שהעלתה האוניברסיטה למשך שש הצגות בלבד ופותח כפרויקט של מאסטר ב' במסלול בימוי של לימודי התואר השני בתיאטרון. את המחזה תרגמה ליאור סגל שטיין ועיבדה הגר רענן. דנה כץ מגלמת את מניה, גדי לוי את אלן, האנס, וגיא שגיא את גרגורי, הדוד. על כל הפרויקט מנצחת הבמאית שרון גומבוש.

כאמור, המחזה נכתב בשנת 1983. עובדה מדהימה יחסית לעובדה שבאותן שנים לנשים כמעט ולא היה כוח, כאשר נקמה שכזו יכולה להיחשב כפשע. בעולם שכזה מניה הוכיחה שלמרות החולניות הנוראית שמאפיינת את הנקמה, היא אישה חזקה שלא מוותרת על העקרונות שלה, שלא מוותרת על המלחמה שלה.

אני חייבת לציין שאני די מעריכה את מניה, חייבת לציין שדי מעריכה את ניקולס קאזאן.

ואסיים בציטוט של אלן מתוך המחזה: "יש סיפור מפורסם, ברנרד שואו ניגש לבחורה אחת והציע לה חמישה פאונד כדי לשכב איתה. היא התרגזה: מה אתה חושב שאני? וכאלה. ובכן, הוא אמר, מה עם חמש מאות אלף פאונד? היא הבינה שהיא יכולה לסדר לעצמה את העתיד והסכימה. יופי, שואו אמר, אז זה רק עניין של מחיר. הבנת?"

אז האם לכל אחד מאיתנו יש מחיר? כנראה שלא, מניה אומרת ומתנקמת.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה גיליון 7, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s