חדש על הבמות – הצגת תיאטרון ישראלית

לכבוד יום העצמאות – מהי בעצם הצגה ישראלית?

*הכתבה פורסמה במקור לכבוד יום העצמאות בשנה שעברה. פרט לחלק מן ההצגות המוזכרות בה אשר כבר ירדו מן הבמות, תוכלו לראות שגם כעת היא רלוונטית למדי.

מאת: אירית ראב

כל שנה, באזור יום השואה ופינת יום הזיכרון ויום העצמאות, כל המדיות השונות מנסות לציין את הזמן הזה בדרך שלהם. בטלוויזיה מקרינים סרטים ותוכניות תיעודיות על מי שהלך ומי שנשאר. בעיתונות מנסים לחשוף בכתבות את הילדים האבודים שנשארו מאחור, את הנאצי שעוד נותר לצוד. ברדיו משמיעים שירים שקטים וטובים, הפנינים של הזמר הישראלי. ומה עם תיאטרון? התיאטראות סגורים ביום השואה ויום הזיכרון. הדבר היחיד שמוצג על הבמות זה טקסי זיכרון למיניהם. אבל כשמגיע יום העצמאות, כשסיימנו לנגב את הדמעות ולהגיד 'הנה, הרכנו את הראש, זכרנו. אפשר להמשיך.' גודשים את הרחובות צבעים בוהקים של כחול ולבן. ספריי לבן ומגעיל מעטר כל חלון ראווה. זיקוקים בשמיים ושיערות סבתא בידי הפעוטות. מנגלים בכל פינה ועל האש בכל אי תנועה.

בדרך כלל ביום הזה יש בטלוויזיה מרתון סרטים ישראליים. מקרינים ללא הרף נכסי צאן ברזל כמו הלהקה ומבצע סבתא. תוכניות ישראליות משובחות בכל הערוצים. ומה עם תיאטרון? התיאטראות סגורים בערב יום העצמאות. כי גם שחקנים צריכים לחגוג ולנפנף. אבל במוצאי יום העצמאות  יש הצגות ישראליות משובחות מן השורה הראשונה. בכל יום עצמאות, התיאטראות, פרינג' וממסדי כאחד, מציגים את העילית שברפרטואר הישראלי, את חוד החנית, את מצג הטיס של ההצגות השונות.

זה אולי יכול היה להיות רעיון נהדר לכשעצמו, אבל לא אצלנו. אצלנו העסקים כרגיל. בדרך כלל ההצגה ממשיכה כסדרה ומציגים את מה שיש ברפרטואר, בלי התכוונות מיוחדת. מה שנקרא – מה שיש בתפריט. אז מה יש בתפריט התיאטראלי? האם ניתן באמת ובתמים להכריז על הצגת תיאטרון מסוימת כ-ההצגה ישראלית? אחרי הכול כולנו יהודים וישראלים, ועל כן כל הצגה שלנו היא הצגה ישראלית בכל קנה מידה.

ניסיתי לחשוב ולחקור מהי הצגת תיאטרון ישראלית? האם יש מידות שיכולות להגדיר מהי הצגה ישראלית ומהי לא הצגה ישראלית? האם הצגה כמו "אחים בדם" היא הצגה ישראלית? אחרי הכול יוצרים ישראליים מבצעים אותה ושחקנים ישראלים רבים, מוכרים וטובים שיחקו בה בגרסאות קודמות שלה. האם הצגות כמו "משפחה חמה" או "פוסט טראומה" הן הצגות ישראליות? אחרי הכול, הן מדברות על נושאים ישראליים  כמו מה קורה אם לא מגיעים לליל הסדר ויחסינו עם הגרמנים. או שאולי ההצגה "השוטר אזולאי" בכיכובו של מוני מושונוב. גם הצגה בתיאטרון הלאומי וגם עיבוד בימתי לאחד הסרטים הקלאסיים של מדינת ישראל. יש יותר ישראלי מזה? ומה עם פרינג'? הצגות כמו "מייקל" בתמונע או "אללה בית"ר" בתיאטרון הסימטה מציגות את הנושאים הכי ישראליים שיש, בין אם טקסי זיכרון ובין אם היחסים בין כל השכבות של כור ההיתוך. יש יותר ישראלי מזה? ומה עם "האוהל האדום" ביפו? בכל זאת, הוא מציג את סיפורה של דינה ואחיה, יעקב ונשותיו – אבותינו וזה. אבל מדובר בעיבוד לספר של גויה. אז זה נפסל? ומה עם ההצגות של יוצרים ערביים על במת תיאטרון יפו או תחת קשתות עכו, הן אפילו לא נכנסות למשוואה?

האם ניתן, באמת ובתמים, להחליט מה זו הצגה ישראלית ומה לא?

לא. בפשטות, אי אפשר.

בואו פשוט נגיד שתיאטרון מוגדר על פי האיכות שלו, המשמעות שלו, החוויה שהוא מעביר, ולא הלאום שמוצמד לו בתעודת הזהות. תיאטרון טוב ירטיט לבבות בכל מקום, בכל שפה, בין אם מדובר על הצגה  מתורגמת מאנגלית על במות תל אביב ובין אם מדובר על הצגה בעברית על במות אירופה.

ובנימה זו, יום עצמאות שמח.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מרתה 29, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s