מאחורי הקלעים – מפי מאבטח קשוח

מאת: נועה בן ארי

"הגבר הישראלי חושב שהוא מצחיק.

–          "ערב טוב, יש נשק אדוני?"

–          "כן, הנשק הא אישתי. איזו פצצה, אה?"

–          "יש נשק, אדוני?"

–          "אוי, בדיוק היום שכחתי אותו בבית."

–          "יש נשק?"

–          "מה אתה עושה?? יש לי קוצב לב!!! סתאאם, סתאאם, נבהלת, הא?? אין עלי, שחקן מלידה."

–          "ת"ז בבקשה."

–          "אין לי, אני מחבל…"

אותו בחור, אגב, לעולם לא ידע איפה הוא נמצא ולמה.  אני שואל אותו לאיזו הצגה הוא הגיע, הוא מגרד את הראש: "תאמין לי, אין לי מושג.  אשתי גררה אותי ועוד באמצע מכבי. אורלי, לאיזו הצגה??? היא מדברת שם עם חברה שלה.  לא יודע, משהו עם זה, איך קוראים לו, וההיא, נו, הגבוהה…"

מנגד, האישה הישראלית חושבת שהכל מגיעה לה.

יש את המתעצבנות:

–          "גברת, לפתוח תיק בבקשה."

–          "אוי נו, אתה יודע כמה זמן לקח לי לסגור אותו? מה כבר יש לי שם? את מי אני יכולה לתקוף עם    ליפסטיק וטישו?…"

יש את הנעלבות:

–          "אפשר לראות את התיק?"

–          "זה לא תיק, זה קלאצ'!!!"

ויש את המיתממות:

–          "סליחה, גברת, גברת!!! את חושבת שאם את מגיעה מהצד, אני לא רואה שחברה שלך מנסה   להגניב אותך מתחת לחבל? לחזור לתור, בבקשה."

–          "איזה חבל? על מה אתה מדבר?"

–          "על הזחילה האינדיאנית  המרשימה שניסית לבצע פה.  לא חבל על השמלה?

–          יואו, איזה קטע, לא שמתי לב שיש פה חבל.  נעמי, ראית את החבל?? שום חבל…"

הייתם מצפים שהקהל שמגיע לתאטרון יהיה קצת פחות… מתחכם.

למשל השבוע.  רק התחיל וכבר נאלצתי "להשבית כמה שמחות".  ככה, אנחנו קוראים לזה במקצוע. "להשבית שמחות". היו כמה זוגות- סרבני פינוי.  נכנסו לאולם ב-45 דקות איחור, עם כרטיסים לשורה11 באמצע.  יתהפך העולם ואשתו- הם יישבו בשורה 11 באמצע.   כתוב אז כתוב. "אני לא זז מכאן, "אני הולך לפוצץ את ההצגה, אני אומר לך!!"  הם תוקפים את הסדרן המסכן. "אין חניה, אני באדום-לבן והדיאטת מים הזאת גומרת אותי! אל תעצבן אותי!!" מת על זה שהם מנפנפים בידיים לכל עבר. עלק אגרסיבים.

אני פותח בנוהל "עקירה מהשורש".

1.  עומד מעליהם  עם ידיים על המותניים וחיוך רחב.

2. לוחש:  "יש בעיה?"

3. מציין שבכל  רגע נתון הכוכבת הראשית, נקרא לה "גילה", יכולה לעצור את ההצגה,  לפנות אל הגורם הבעייתי ולפתוח עימו בשיחה. (מת על זה שהיא עושה לי חצי      מהעבודה)

4. מחדד את  המבוכה שבעניין.

5. מלווה אותם החוצה בשקט.

במקרים קיצוניים :

6. זורק באלגנטיות כל אחד על כתף אחת כמו שק תפוחי אדמה ויוצא.

או פשוט

7. "אחי, גוררים לך את האוטו…"

כמו שהמדריך בקבוצה מזכיר לנו לשנן: "איזהו הגיבור הכובש את יצרו."  בכל זאת, קצת תרבות."