שיטת השקשוקה והאח הגדול

על ההצגה "השיטה"

מאת: אביבה רוזן

השיטה עובדת? כשמדובר בהצגה "השיטה" של תיאטרון באר שבע, בבימויו של עמית אפשטיין, היא בהחלט עובדת. ההצגה מרתקת ואין בה רגע דל, שעה ועשרים של דילמות רגשיות ונפשיות עוצרות נשימה, במהלכה הצופים מנסים לפתור תעלומות יחד עם השחקנים.

מועמדים לעבודה מגיעים לריאיון. כל אחד מאתנו מכיר את הסיטואציה הזאת. זהו ראיון מתקדם, רביעי במספר, והרצון להצליח בו מאוד גדול. המוטיבציה הגבוהה מביאה לכך שהדמויות במחזה מוכנות לעשות דברים קיצוניים כדי לקבל את העבודה. הן חושפות את עצמן ומשחקות משחקים שמקשים עליהן רגשית. כל דבר נוסף שאכתוב על ההצגה יהווה ספוילר שיפגום במתח ובציפייה שמתפתחים במהלך ההצגה, ובהבנת המוטיבציות של  הדמויות.

השיטה - מעיין קאופמן.png

השיטה. צילום: מעיין קאופמן

רוחו של האח הגדול מרחפת כל העת על הבמה. הכל ידוע והפרטיות נגמרת בתוך החדר. התאגיד הוא יודע-כל שחושף את הסודות האפלים ביותר מעברם של הנוכחים ומאלץ אותם להתמודד עם הנימים העדינים ביותר של נפשם. במהלך השהייה בחדר, הם מגיעים לאלימות מילולית ואפילו פיזית, ומתומרנים לעשות דברים שלא היו מעלים על דעתם לעשות במצבים נורמטיביים. כל זה, ברור, כשהאח הגדול צופה בהם ונותן להם הנחיות אכזריות תוך כדי ביצוע המטלות שמונחתות עליהם. המועמדים יכולים לעזוב בכל רגע נתון, אבל ברגע שעוזבים, המועמדות מתבטלת. זוהי הנחיה אכזרית שמביאה את הנוכחים להמשיך למרות הכל. זה מזכיר לא רק את אורוול, אלא גם תוכניות ריאליטי בטלוויזיה, ואולי השניים חד הם. החיים בעולם הקפיטליסטי שלנו, עולם האח הגדול והכסף הגדול, גורמים לאנשים להתמודד על הצלחה והכנסה בעולם קר ומנוכר, בו כל אחד יודע שהוא נמצא תחת זכוכית מגדלת וצפייה בלתי פוסקת. במצב זה, מתחדדת אישיותם של המועמדים המתחרים על התפקיד הנחשק, ותכונותיהם הגרועות ואף דעותיהם הקדומות כנגד השונים מהם מתגלות בצורה מכוערת ביותר.

בעולם בו חזונו של אורוול התממש כבר מזמן, כולם יודעים הכל על כולם ואינם יודעים דבר על איש, ובייחוד על עצמם. מהם גבולות המצפון והמוסר בעולם כזה, שבו קפקא מגיע אלינו בהפוך על הפוך? מה אנחנו בעולם בו השיטה וההתנהלות הנדרשות הן חסרות פנים, פחד ואמפתיה אמיתית לזולתנו?

ההצגה מוצגת בחדר גדול ויש אווירה של אינטימיות וקרבה. הצופים יושבים לעתים במרחק סנטימטרים בודדים מהשחקנים. האינטימיות הזאת, שמאפשרת אמפתיה רבה יותר לדילמות של הדמויות, מאפשרת גם הצצה לתוך עצמנו. מה היינו עושים בסיטואציות כאלה? האם היינו משתפים פעולה עם 'השיטה' לטובת תפקיד בכיר שהרבה תגמולים לצדו, או שהיינו קמים במיאוס והולכים הביתה, כדי לא לפגוע עמוקות באחרים ובעצמנו, כנדרש במשימות?

המשחק מצוין ומשכנע. התחברתי במיוחד למשחקה של מעיין תורג'מן, האישה באדום, חזקה אך מנסה לשתף פעולה. האישה התאגידית שמנסה לשלב קריירה ומשפחה, לא תמיד בהצלחה יתרה. כן, זה כנראה הג'נדר שמדבר אלי.

"השיטה" היא מותחן פסיכולוגי, ולצד האלמנטים המותחים שבו, יש רבדים פסיכולוגיים ואנושיים רבים שהצופים מתחבטים בהם לאורך ההצגה, אך עושים זאת בהנאה מרובה. המלצתי: לא ללכת, לרוץ!

"השיטה"

תיאטרון באר שבע

מאת: ג'ורדי גלסרן

תרגום: תום אבני

בימוי: עמית אפשטיין

משתתפים: אודי בן דוד, רון ביטרמן, עומר עציון ומעיין תורג'מן.

תפאורה ותלבושות: אלונה ויינשטיין

עיצוב תאורה: איל דניאל

מוזיקה: טל פורר

כדאי לעקוב אחר מועדים נוספים באתר התיאטרון

לראיון עם במאי "השיטה" עמית אפשטיין – הקליקו על הלינק

"עד כמה אדם מוכן לשלם את מחיר התהילה?"

ראיון עם במאי ההצגה "השיטה"

עמית אפשטיין

מאת: אביבה רוזן

עמית אפשטיין הוא שחקן בתיאטרון באר שבע. זוהי עבורו ההתנסות הראשונה בבימוי בתיאטרון הממוסד לאחר כמה הפקות שביים בסטודיו יורם לוינשטיין. בעבודת הבימוי שלו, עבד עם עמיתיו השחקנים, לצדם הוא משחק בהפקות אחרות.

שאלתי את עמית האם ראה צורך להתאים את המחזה שנכתב בספרד ותורגם מהנוסח האמריקאי שלו, לקהל הישראלי. לדעתו, בעולם שלנו, עולם שבו גוגל ופייסבוק הופכים את עולמנו לכפר גלובלי, המוטיבציה להצליח בכל מחיר שוררת בכל העולם. אפשטיין: "עניין אותי להעלות את ההצגה כי היא עוסקת בריאליזם מהסוג החדש, בהתרחשויות שקורות בזמן אמת". הוא מספר שבתהליך הבימוי הוא חיפש את הדרך הנכונה ביותר להביא את החומר לצופים, כך שיפעיל אותם חשיבתית ורגשית.

עמית אפשטיין - לירן לוי

עמית אפשטיין. צילום: לירן לוי

"הרצון להצליח טבוע בגנום האנושי. עד כמה אדם מוכן לשלם את מחיר התהילה בעידן ה'אח הגדול'? כאן יש פער בין העבר של הדמויות לבין התגובות שלהן וההתנהגות שלהן בזמן שהן ממלאות את המשימות המוטלות עליהן. מה מלמד אותנו הפער הזה?". דהיינו, כשאנחנו מכירים אדם, במיוחד אחרי שבדקנו אותו בפייסבוק ובגוגל, אנחנו מגלים פערים של התנהגות. מה קורה בפער הזה? מיהו האדם האמיתי? האם הוא מכלול המידע שיש עליו, שלפיו אנחנו מתייחסים אליו בהתחלה, או שהוא מי שהוא לפי ההתנהגות הזמנית שלו, שבה אנחנו נתקלים במפגש מסוים בזמן? הנבחנים במשימות, טוען אפשטיין, גם אם הם נראים לנו מנוולים, הרי הם נבחנים לפי קריטריונים לא הוגנים ולא אתיים.

בעיני, מצאה חן איזושהי חמלה שמתגלה ממש בסוף ההצגה, מקום רגשי שנוח לי להתחבר אליו, בחדר חסר החמלה ששם מראה קרה ונוקשה מול פניהם של המועמדים. כשסיפרתי זאת לאפשטיין, הסתבר שהוא והמתרגם תום אבני, החליטו להוסיף בסיום סצנה נוספת, שאינה קיימת במחזה המקורי. "האכזריות של דמויות מסוימות משקפת מקומות של חולשה בהן." הוא אומר. "בסצנה האחרונה יש גילוי רגשי שאינו קיים קודם, והוא שופך אור נוסף, רך ואנושי יותר, על הדמות שיכולה להיתפס כאכזרית ביותר".

איך עובדים עם שחקנים שאתה משחק לצדם בהצגות אחרות? זה נשמע מורכב מאוד. "זהו תהליך עבודה מרתק. בתחילת התהליך, ביליתי זמן רב בניסיון להבין את המורכבויות הפסיכולוגיות של הדמויות. בעבודה עם השחקנים היה הרבה שיתוף פעולה. אלה לא רק שחקנים עמיתים, אלא גם שחקנים שהם בעלי ניסיון רב משלי. לכן, נעזרתי בהם במהלך העבודה. נוצר תהליך של עבודה שיתופית, עם אג'נדה ברורה ועם הנחיות מראש בנוגע למהותה של כל דמות. השחקנים קיבלו אפשרות להביא את עצמם במקסימום. אני מאמין שבמצב כזה שחקן נבנה על הבמה וממלא את הדמות שלו בחיות. כששחקן מקבל אפשרות כזאת הוא נהנה מהעבודה. חיפשתי כל הזמן את 'הרגעים' של השחקנים, רגעים בהם השחקן נפתח בצורה אינסטינקטיבית שהעניקה הרבה כוח, ופיתחנו אותם יחד". זה היה קאסט נטול אגו, הוא מדגיש. "מקצוע הבמאי הוא מקצוע בודד ביותר. כאשר משתפים פעולה עם השחקנים, זה מסייע. גם שיתוף הפעולה ההדוק עם תום אבני סייע מאוד".

השיטה - מעיין קאופמן

השיטה. צילום: מעיין קאופמן

על מה ולמה מוצגת ההצגה בחדר הזה, אולם 3 של התאטרון, חדר שיכול להכיל רק כמה עשרות של צופים, תהיתי. "הבחירה באולם הזה היא בחירה אמנותית" מסביר אפשטיין, "היא מאפשרת תיאטרון ב-360 מעלות, במרחב שהוא קרוב מאוד לקהל ואין בו  אפילו מקום מצומצם להסתרה. אם נפתח כפתור ויש צורך לרכוס  אותו, השחקן צריך לעשות זאת ליד הצופים. בנוסף, כמספר הצופים גם מספר ההצגות שנחזות באותו ערב. כל צופה רואה את ההצגה מזווית שונה ומקרבה שונה לשחקנים". יחד עם זאת, בגלל הצלחתה של ההצגה היא אמורה לעבור בקרוב לאולם הגדול של התאטרון.

לביקורת על ההצגה – הקליקו על הלינק