"ליסיסטרטה" בניסן נתיב ירושלים: רוח נעורים שובבה וטובה, המציבה אלטרנטיבה למלחמה

מאת: מוריה להמן

בקומדיה "ליסיסטרטה" מאת אריסטופנס, אישה אתונאית אחת מגייסת את כל נשות יוון לשביתת מין כדי לאלץ את הגברים הנלחמים לחתום על הסכם שלום. נדמה שאין תקופה בה העלילה הזאת יכולה להיות לא רלוונטית, וחשתי הקלה מסוימת לצפות בה בתקופה בה המלחמה הנוכחית שלנו קצת שככה, וניתן לצחוק על אבסורד המלחמה, יחד עם השחקנים הצעירים של ביה"ס למשחק "ניסן נתיב" בירושלים. מעבר לנושא הרלוונטי, ההצגה היא בחירה טובה לסטודנטים למשחק גם בשל העובדה שיש בה תפקידים רבים, ובעיקר תפקידי נשים רבים. השחקנים עושים שימוש מוצלח בעובדה זו, בעזרת סצינות רבות בהן כולם נמצאים יחדיו על הבמה, בקטעי אנסמבל ותנועה משותפים או בישיבה בשני גרמי מדרגות הניצבים בצידי הבמה.

לאורך ההצגה, הקונפליקט בין הגברים לנשים נוכח בהפרדה הפיזית בין קבוצות הנשים והגברים. הקבוצות כמעט אינן מתערבבות וחוסר המגע ביניהן משקף את שביתת המין. לעומת זאת, בכל אחת מן הקבוצות עצמן, קיימת קירבה רבה, הכוללת יצירה משותפת של קטעי מוסיקה ומחול. סצינה מוצלחת במיוחד היא זו של קינזיאס המשווע לקרבתה של אשתו מירינה, והיא חומקת ממנו שוב ושוב. בהתרחשות על הבמה, נראה הגבר היחיד והאומלל כמעט טובע בתוך קבוצת הנשים, בעודו מנסה לתפוס את אשתו. אנסמבל הנשים מחלץ אותה ממנו פעם אחר פעם באמצעות משחק פיזי ותנועה. 

השחקנים הצעירים עושים עבודה נפלאה של משחק קומי, ויצירת דמויות טיפוסיות על אף שהן כמעט חסרות מאפיינים אישיים וקשה אפילו לזהות ולזכור שמות של יחידים בתוך הקבוצה. ישנו הומור פיזי רב, ושימוש באביזרים בימתיים שמטרתם להדגיש את הפאלוס ואת הקשיים המיניים שחווים הגברים לאור שביתת הנשים. התרגום והעיבוד של ניסים אלוני, המוסיף ליצירה המקורית הרבה משחקי מילים ורמיזות מיניות בעברית, תורם גם הוא לקומיות הרבה של ההצגה ועוזר לחוות אותה כמעט כמודרנית, על אף שנכתבה בעת העתיקה. כל השחקנים מתמודדים בצורה מצוינת עם הטקסט הקלאסי, שאפשר ממש להבינו, והם גם מוסיפים פה ושם מילות סלנג עכשוויות משלהם.

הקהל שיושב קרוב מאוד אל הבמה נתפס גם הוא כחלק מההתרחשות הבימתית. בתחילת ההצגה, ליסיסטרטה מגייסת את שאר השחקניות להצטרף ליוזמתה כאשר הן יושבות בתוך הקהל. בהמשך, הן קוראות לכלל הנשים היושבות בקהל להצטרף ולקום על רגליהן. אחרי רגע של מבוכה, כמו בכל מקרה של שיתוף קהל, הצופות שיתפו פעולה באופן מלא ואיתן גם חלק מהצופים, שכנראה לא רצו להפסיד את זווית הראייה שלהם.

כיאה להצגת סטודנטים, ההצגה כולה משדרת אווירה צעירה ומעין רוח שטות. לעתים, גילם הצעיר של כלל השחקנים הוא חיסרון, כיון שבעלילה המקורית מדובר על נשים מבוגרות, בעלות משפחה, חלק מהן אף מתוארות בטקסט כקשישות. אולם האנרגיה שהשחקנים מביאים אל הבמה מפצה על הפער הזה ומהנה מאוד. אצל השחקנים הגברים, גילם הצעיר בשילוב עם החשיבות העצמית שהם מפגינים כמנהיגים ומצביאים, דווקא תורמים לגיחוך ולהעצמת הפרודיה. 

היצירה הועלתה הפעם בשני קאסטים, בשל ההבדל הרב בנפח הבימתי של דמויות שונות וכדי לתת הזדמנות לסטודנטים שונים להתבלט. בקאסט בו צפיתי, בלטה במיוחד אורן אקנין ששיחקה את למפיטו, אישה ספרטנית קשוחה וחזקה, וזהר שביט, ששיחקה את קלוניקה, חברתה של ליסיסטרטה, הרשימה גם כן במשחק קומי ועיצבה דמות אמינה בהסתייגות שלה מתכניתה של חברתה, עד שהיא מסכימה בלית ברירה להצטרף אליה. רז איפרגן, שגילמה את ליסיסטרטה עצמה, אופיינה פחות במשחק פיזי ויותר בדקלום הטקסט הרב שהושם בפיה. למרות זאת, היא הפגינה נוכחות חזקה ומשמעותית כמובילת המרד ששולטת הן בגברים והן בנשים, ומביאה לסוף הטוב. השחקנים הגברים משחקים שלל דמויות ויש לציין את היכולת המרשימה של כולם לגחך את עצמם ולהתמסר לדמויות הקומיות המוקצנות. לאחר שעה ועשרים דקות של צחוק והנאה, הקהל יצא מההצגה עם חיוך רחב על פניו, ואולי גם עם תקווה שישנה דרך – קיצונית יותר או פחות – לעצור את האלימות והמלחמות. 

"ליסיסטרטה"

ניסן נתיב ירושלים

מאת: אריסטופאנס

תרגום: נסים אלוני 

בימוי: פביאנה מיוחס

בהשתתפות תלמידות ותלמידי מחזור ל"ז: רז איפרגן, זהר שביט, סתיו נויברגר, אורן אקנין, נטע ברלין, כרמל ניצן, רוני לוי, בטי זריהון מלסה, שיראל עזיזיאן, ברק מנחם, עידו נחמיאס, יונתן קליימן, אבשלום אדרי, נדב צרפתי, אלון ידיד, מגד חיון.

עוזרת במאית: אלון ידיד

מעצבת תפאורה ותלבושות: יעל יולה איגרא

מוסיקה ונגינה: טל חסון

מעצבת תנועה: נתלי שילמן

מעצב תאורה: מרטין עדין

מנהל הפקה: יושי ישראל

הלחנת שירים: שיר סיום- נטע ברלין; שבועה – נטע ברלין וכרמל ניצן

ההצגה כבר ירדה מהבמות, אבל תוכלו לראות את משחקם של תלמידי ותלמידות מחזור ל"ז בהצגה חדשה שתעלה בסוף ינואר. בקרוב, מרתה יודעת תפרסם על ההצגה.