מאת: נעם טיילור
בשנת 2025, 50 שנה לאחר הבכורה הקולנועית, הסרט "מופע הקולנוע של רוקי" נחשב לסרט שהוקרן ברצף במשך פרק הזמן הארוך ביותר בהיסטוריה, רבים חושבים שהוא הסרט הטוב ביותר בכל הזמנים. בשנת 2005 הסרט אף נבחר לשימור בספריית הקונגרס בארה"ב בשל "חשיבות תרבותית, היסטורית או אסתטית". אך כל זה לא היה מצב שבכלל היה אפשר לחזות, בהתבסס על ההתקבלות הראשונית של הסרט, בתקופה בה הוקרן בקולנוע לראשונה. למרות ההצלחה הכבירה של המחזמר ששימש בתור המקור לסרט האיקוני, "מופע הקולנוע של רוקי" כשל בקופות כשרק עלה לראשונה, עד שזכה להחייאה באמצעות הקרנת חצות ומצא קהל מעריצים שישמור עליו בחיים מאז ועד היום.
בין מחווה לפרודיה: יצירתו של ריצ'רד או'בריאן
בתחילת שנות ה-70, לאחר שפוטר מתפקידו במחזמר "ישו כוכב עליון" (Jesus Christ Superstar), ריצ'רד או'בריאן קיבל הזדמנות להעלות מופע של 20 דקות במסיבת חג המולד. או'בריאן היה מובטל ואב צעיר לבנו הבכור, הוא הרגיש שהוא כבר לא יכול להמשיך להיות שחקן ללא פרנסה קבועה, והחליט שהמופע הזה יהיה מבחן – אם הוא "ינצח את ה-20 דקות האלה" ויקבל תגובה חיובית מהקהל, הוא יישאר באנגליה וימשיך בקריירת המשחק שלו. אם לא – הוא יוותר ויחזור לניו-זילנד.
למופע הזה או'בריאן כתב כמה בדיחות ואת השיר "Science Fiction/Double Feature". השיר היה הומאז' לסרטי "בי מובי", או סרטים דלי תקציב, מז'אנר האימה והמדע הבדיוני, אותם אהב והעריך, ובמהלכו מאוזכרים בשמם "סרטי ב מובי" שיצאו לאקרנים בין 1930 לבין שנות ה-60. השיר הזה היה הגרעין הראשון שממנו צמח המחזמר "מופע האימים של רוקי" שעלה לבמה לראשונה ביוני 1973 באולם קטן בן 63 מושבים בתיאטרון "רויאל קורט" בלונדון, שאירח בעיקר יצירות חדשות, מופעי פרינג' חתרניים ואקספרימנטליים יותר. השמועה על ההצגה רצה מפה לאוזן, ובשל הביקוש הרב, ההצגה עברה להציג באולמות גדולים יותר ויותר. המחזמר עלה 2,960 פעמים בלונדון, ואף הציג בלוס אנג'לס ב-1974 בהצלחה רבה במשך תשעה חודשים, לפני שהייה קצרה יחסית בברודוויי.
ב-1974 החלה העבודה על ההפקה הקולנועית בהובלת הצוות האמנותי של ההצגה – או'בריאן כתב את התסריט ביחד עם ג'ים שרמן שביים את ההצגה ואת הסרט, סו בליין מעצבת התלבושות, ריצ'רד הארטלי היה אחראי על המוזיקה, בעוד השירים נכתבו על ידי או'בריאן. רוב הקאסט המקורי שיחק גם בסרט, ובראשם טים קארי שידוע בתפקיד האיקוני של ד"ר פרנק נ' פורטר, זו היתה הבכורה הקולנועית שלו כשחקן. או'בריאן שיחק בסרט את תפקיד השולייה של ד"ר פרנק נ' פורטר, ריף-ראף.
נשאלת השאלה האם הסרט הוא מחווה לסרטים שאו'בריאן מציין בשיר הפתיחה, או שמא פרודיה? והתשובה היא ככל הנראה – גם וגם. סרטי אימה עוסקים בפחד השכיח בחברה באותה תקופה בה הם נוצרים. בשנות ה-30 היה פחד מהצד החייתי/פרימיטיבי שבאדם, בשנות ה-50 היה פחד מהמדע ומהשפעותיו על העולם, בעקבות הטלת פצצת האטום, ובשנות ה-60 עד שנות ה-70 היה פחד מהתרופפות הצו המוסרי והדמויות המשוחררות מינית מתו ראשונות בסרטים הללו. ב"מופע הקולנוע של רוקי" כל הפחדים הללו מקבלים ביטוי.
בנוסף לכך, בעלילה של "רוקי" (מעתה, הסרט יכונה "רוקי", זאת להבדיל כמובן מסדרת הסרטים בכיכובו של סילבסטר סטאלון, להם יש מקום של כבוד בתולדות הקולנוע ועדת מעריצים בפני עצמה. נ.ט), משולבים שלל דמויות וטירופים מסרטי אימה ומדע בדיוני: התקלה המכנית בלילה גשום שמובילה את בראד וג'נט לאחוזה בה יפגשו את ד"ר פרנק נ' פורטר ופמלייתו יכולה לרפרר לאירוע המחולל בסרט "איש הזאב נגד הערפדית" (1970) או בסרט "החתול השחור" (1934) שבשניהם צמד דמויות נקלעות לתאונת דרכים/תקלה ברכב בליל סופת גשמים ומוצאות את דרכן לטירה/אחוזה שבה יפגשו דמות מסתורית ועל טבעית עם כוונות סמויות/מרושעות. גם ב"רוקי" וגם בסרט "התנגשות העולמות" (1951) ישנה דמות של גבר מבוגר על כיסא גלגלים, והבטחה למסע לכוכב אחר.
"רוקי" גם צולם באוקלי קורט, אחוזה שהייתה מוכרת מסרטי בית ההפקות "האמר", שהיה ידוע באימה הגותית ובסרטים על הרוזן דרקולה והברון ויקטור פרנקנשטיין. ב"רוקי" אפילו נעשה שימוש באביזרים ותפאורה מסרטי "האמר" – המיכל והבובה שהופיעו בלידתו של רוקי הופיעו לראשונה בסרט "נקמת פרנקנשטיין" (1958). חוץ מהאזכור בשיר שמוביל את בראד וג׳נט לטירה, פרנקנשטיין היווה השראה מרכזית לדמות של ד"ר פרנק נ' פורטר, כמובן, מהשם שלו ועד ל"אובססיה החדשה" ליצור חיים – ובמקרה שלו, ליצור את הגבר המושלם, דימוי שמחוזק אף יותר באמצעות העמדת פסלי "דוד" של מיכאלאנג'לו, בנוסף לדימויי גבריות מהמיתולוגיה היוונית כמו אטלס החזק שמחזיק על גבו את העולם כולו. באופן משעשע, אני מאמינה שהבלבול הרווח שנוצר אצל אנשים שמניחים ששם היצור הוא "פרנקנשטיין" ככל הנראה מתרחש באופן הפוך ב"רוקי". בנוסף לכך, הויזואליות שהושפעה מאוד מסגנון הגלאם רוק, שהיה מאופיין בלבוש ואיפור בסגנון דראג קאמפי ואנדרוגיני, ולדברי ריצ'רד או'בריאן איפשר לו להיות יותר הוא עצמו.
למרות ההשראות הויזואליות הברורות של או'בריאן, סו בליין, מעצבת התלבושות בהצגה ובסרט, מספרת שלא עשתה מחקר מקדים ליצירת התלבושות, מעולם לא הסתכלה על מדע בדיוני או קומיקס לפני כן, ויצרה את התלבושות של הדמויות מתוך עולם הדימויים האינטואיטיבי שלה (ואף הודתה בהמשך שהתלבושות של בראד וג'נט, הדמויות האמריקאיות, כנראה היו הכללה, אך עבדו לטובת הדמויות). בספר "Rocky Horror: From Concept to Cult" בליין אף טוענת שהתלבושות מהסרט השפיעו ושינו את עולם אופנת הפאנק ושהמקור לשימוש בגרביוני רשת קרועים, נצנצים ושיער צבעוני בפאנק הגיעו מ"רוקי".
"קאלט" מעריצים
הסרט הוקרן לראשונה ב-14 באוגוסט 1975 בלונדון, וב-26 לספטמבר בלוס אנג׳לס. למרות ההצלחה היחסית בלוס אנג׳לס, בשאר המקומות מספר הצופים היה זעום, ובשמונה הערים הראשונות שבהן הוצג הסרט, הופסקו ההקרנות מוקדם מהמתוכנן והקרנת ההלאווין שתוכננה בניו יורק בוטלה. כעבור מספר חודשים, הסרט הועבר להקרנת חצות, פורמט שהוביל סרטים אחרים להצלחה כלכלית, החל מהקרנה באחד לאפריל 1976 בניו יורק. חמישה חודשים לאחר מכן כבר התחילו קריאות השתתפות מצד הקהל. הקריאה הראשונה שזכורה נקראה על ידי לואיס פארס ג'וניור, שבראותו את ג'נט אוחזת עיתון מעל ראשה כהגנה מהגשם, צעק – "Buy an umbrella, you cheap bitch".
מהקרנה להקרנה, לואיס וחבריו חיפשו דברים חדשים לקרוא לעבר המסך במטרה להצחיק אחד את השנייה, אבל הבדיחה הזו לא נשארה פנימית לזמן רב – ההרגל דבק בשאר באי הקולנוע, משפטים אהובים התקבעו ובמהלך הזמן נוצר תסריט מקובל לתפקיד הקהל שהשתלב בשגרת ההקרנות מאותו שלב. לא מפתיע שדווקא סרט כמו "רוקי" מעודד את כת מעריציו לטשטש את הגבולות בין המסך לקהל: ההשפעות התיאטרוניות ושבירת הקיר הרביעי נמצאות כבר בתוך הסרט עצמו. בין אם מדובר ברגעים שבהם ד"ר פרנק נ' פורטר פונה ישירות למצלמה במעבדה, או כאשר מג'נטה וקולומביה צופות בג'נט ורוקי דרך המצלמה במהלך השיר "touch a touch a touch me" ולוקחות בו חלק כקהל פעיל, או ביחסי קהל-מופיע הנוצרים כאשר ד"ר פרנק נ' פורטר מציג לקהל הטרנסקסואלים (מלשון הכוכב טרנסקסואל, גלקסיית טרנסלבניה) את יצירתו החדשה, או כשהוא הוזה את קהל מעריציו האוהדים בשיר "I'm going home" בסוף הסרט. הנוכחות של המרחב התיאטרוני לא נעלמה בעיבוד היצירה למסך, ושימשה קרקע פורייה ליצירת יחסי קהל-יצירה חדשניים וחתרניים שלא נראו לפני כן, וככל הנראה גם לא נראו מאז.
בהלואווין ב-1976 מעריצים הגיעו מחופשים להקרנות, וב-1977 הוקם מועדון מעריצים, מגזין בשם "The Transylvanian" פורסם וקבוצות חובבים החלו להופיע במופעי צללים בהקרנות בכל רחבי ארה"ב, בין היתר זכורות הקבוצות שהופיעו בניו יורק, לוס אנג׳לס, סן פרנסיסקו וטקסס. עד אמצע 1978, "רוקי" הוקרן בהקרנת חצות בלמעלה מחמישים מקומות, ורבים שהגיעו מחופשים לדמויות נכנסו בחינם. לו אדלר, המפיק של ההצגה בלוס אנג'לס והמפיק של הסרט, עודד את המעריצים שהגיעו מחופשים בידיעה שהם אלה ששומרים את הגחלת של "רוקי". עד סוף 1979 הסרט הוקרן בכ-230 מיקומים. לאורך השנים נוצרו והתווספו מסורות שונות: שילוב אביזרים ששימשו את הצופים, כמו אורז שנזרק בזמן סצינת החתונה, עיתון ואקדחי מים לסצינת הגשם ורעשנים לחשיפה של רוקי, כפי שיש לקהל הטרנסקסואלים בסרט עצמו. בנוסף להשתתפות השחקנים בעת הקרנת הסרט, החלו מופעים שקדמו להקרנה, וכללו גם טקס קבלה ל"צופים בתולים" שלא היו בהקרנות קודמות.
באותו זמן בישראל, הסרט לא אושר לשידור על ידי המועצה לביקורת סרטים ומחזות בטענה כי "טעמו הקלוקל אינו מתאים לקהל הישראלי; ובעצם, הוא מיועד לקהל מצומצם בלבד". בסוף 1978 הוגשה בקשה שלישית, ובזכות ההצלחה של הסרט כסרט קאלט בחו"ל, אושר הסרט בהגבלת גיל של 16 ומעלה – עניין שהפך לאתגר וסוגייה כאשר רבים מהצופים היו צעירים מהגיל המוגבל. הסרט הוקרן לראשונה בנובמבר 1979 בקולנוע פריז בתל-אביב, ומאוחר יותר באותה שנה בבית אגרון בירושלים. ב-1995 החלו הקרנות גם בחיפה וברמת השרון. גם בארץ הוקמו קבוצות חובבים ומופעי צללים ליוו את ההקרנות, וניתן עדיין לעקוב אחר פעילות של קבוצות אלו שמופיעות במקביל ל"רוקי". רק ביולי האחרון (2025) ליוו הקרנה של "טיפול בהלם" – הסרט שיכול להיחשב בתור אחד ההמשכים שא'ובריאן יצר ל"רוקי".
רבים מן המעריצים והמעריצות, בארץ וברחבי העולם, מצאו בסרט ובקהילת המעריצים שנוצרה סביבו מרחב בטוח לחקור ולשאול שאלות של שייכות, מגדר, זהות מינית וקוויריות. הסרט משמש קרקע פורה לקריאה קווירית של העלילה: שתי דמויות מהעולם ההטרונורמטיבי מגיעות בטעות ובבת אחת למרחב קווירי שלא שייך לעולם שהן מכירות. המפגש האינטנסיבי מפחיד אותן, ורק בגלל שהן כלואות בסיטואציה הן נאלצות להתמודד עם השינויים שהוא כופה עליהן ובסופו של יום לקבל את הצדדים שהסתירו עד לאותו שלב. מעבר לכך הסרט רווי סממנים להטבפא"קים, מטלאי המשולש הורוד שסימל הומוסקסואלים במחנות השמדה בשואה ועד לידתו של רוקי מתוך קשת בענן. הסרט הביא לעולם דמויות חריגות מבחינה מגדרית ומינית כפי שלא נראו לפני כן בקולנוע, וגם היום, יובל שנים אחרי, הן מצליחות לאתגר את הנורמות של החיים בחברה המערבית הפוסט-מודרנית. הקהילה שנוצרה סביב "רוקי" מאפשרת לחגוג את ה"חריגות" הזו בעולם שבדרך כלל לא מקבל או אוהב את ערעור הסטטוס קוו המגדרי-מיני, את שבירת הדיכוטומיה וחוקי המותר והאסור.
המורשת של "רוקי"
או'בריאן ניסה ליצור סרט המשך ל"רוקי" מספר פעמים: ב-1979 ניסה לגייס את שרמן לפרויקט המשך, אך שרמן לא היה מעוניין לחזור לאותה יצירה בצורה ישירה, ובשנת 1981, שניהם יצרו ביחד את הסרט "טיפול בשוק" (Shock Treatment) שבו מככבים שוב בראד וג'נט האהובים. ב-1991 או'בריאן כתב המשך נוסף תחת הכותרת "Revenge of the Old Queen" שאחרי שהחל תהליך פרה-פרודוקציה הוקפא כשראש הסטודיו פוטר מתפקידו. ב-1999 היה ניסיון שלישי ליצירת המשך להפקה בימתית, אך הוא לא עבר את שלבי הכתיבה.
בשנת 2016 יצא רימייק לסרט תחת הכותרת מופע הטלוויזיה של רוקי (The Rocky Horror Picture Show: Let's Do the Time Warp Again), בכיכובה של לברן קוקס בתפקיד פרנק נ' פורטר. עלילתו של הסרט כמעט זהה לחלוטין לעלילה המקורית שיצרו או'בריאן ושרמן, מלבד תוספת משמעותית אחת: הסרט כולל בתוכו סצינות של קהל בהקרנת הסרט שמגיב בקריאות ה-callback ובטקסים השונים שכת המעריצים יצרה ובנתה לאורך 40 השנים שקדמו ליצירת הרימייק.
בנוסף לכל זאת, נוצרו שני עיבודים של "רוקי" למשחקי מחשב. הראשון יצא ב-1985 ואפשר למשחק.ת בו לבחור בין בראד וג'נט, שמנסים להציל אחד את השנייה בחיפוש אחר חלקי מכונת המדוזה ומתחמקים מפמלייתו של ד"ר פרנק נ' פורטר, שעלולים לגנוב את בגדיהם או לירות בהם ברובה הלייזר של ריף ראף. המשחק השני יצא בסוף שנת 2024 והוא משחק פלטפורמה בסגנון 8 bit, שמשלב מוזיקה מהסרט יחד עם Funart וסגנון גותי-נוסטלגי. הסרט ותרבות המעריצים שנוצרה סביב "רוקי", אף שימשו השראה ומאוזכרים או מופיעים במספר רב מאוד יצירות בטלוויזיה ובקולנוע, ביניהן במשפחת סימפסון, פשע מן העבר, טוקה וברטי, המופע של דרו קארי, מופע שנות ה-70, כמה טוב להיות פרח קיר, Fame!, GLEE ורבים אחרים.
אין ספק ש"מופע הקולנוע של רוקי" השפיע על דורות רבים, והיווה השראה ליצירה אותנטית ונחושה אל מול כל המכשולים. הדמויות והיחסים ב"רוקי" עדיין מציבים אלטרנטיבה נועזת לעולם שמרני ומלא בנורמות חברתיות דכאניות, ומעניקים תחושת שייכות וקבלה, בקהילה שנוצרה לאורך השנים, המזמינה אליה בכל שנה מעריצים חדשים, צעירים ומבוגרים, מורדים מכל גיל, מוצא וזהות. "רוקי" הפך להיות המקום שבו אפשר להיות חייזרים חריגים, ביחד. כל שנדרש הוא, just a jump to the left.
לגלות עוד מהאתר מרתה יודעת
יש להירשם לעדכונים כדי לקבל את הפוסטים האחרונים לאימייל שלך.
מרתה יודעת 