"פרחים לא משקרים": הערה דרמטורגית

מאת: נעם טיילור

בתוך האמבטיה של צוותא 2, המשמשת לרוב להושבת קהל, נוצרת במת זירה המעוטרת רק בשני דליים עם זרי פרחים בתוכם. במשך כשעה, הקהל נחשף לזוג אנשים שהקשר ביניהם נרקם ומתגלה דרך סיטואציות ורגעים שחוזרים על עצמם ומשתנים בזמן אמת. מהרגעים האלה לא לגמרי ברור כמה הם מכירים זה את זו, האם הם משחזרים רגעים שחוו ביחד או מתרגלים חוויות עתידיות, ואפילו לא ברור אם הם זוג או פשוט צמד אנשים שיוצרים הצגה. בין הרגעים הללו, משתלב השחקן השלישי בהצגה: מכשיר הקלטה מהדור הוותיק יותר, שאליו נאמרות אמירות תחת הכותרת החוזרת "הערה דרמטורגית", ומלוות את הסיפור המסופר ברובד מטא-תיאטרוני מסקרן.

המנוע של ההצגה "פרחים לא משקרים" הוא התנועה בין ביסוס הצורה ושבירתה, יחד עם טשטוש הגבולות בין אמת לבדיה. בהערות הדרמטורגיות הדמויות דנות על חוקי העלילה (על פי "אריסטו"), על מה מותר לדמויות לעשות על הבמה [ציטוטים מההצגה: "כשדמות אומרת 'באמת' זה סימן רע מאוד" או "אומרים שאם שחקנים בוכים אז הקהל לא בוכה"], הערות בימוי כאלה ואחרות ["זה לא אמין – שוב", "אז אולי אתה לא ליהוק טוב"] ומי הגיבור של ההצגה הזו ["אני חושב שאת"]. בין המיני-סצינות מתקיימים מעברים תנועתיים על פי מוזיקה ושירה צרפתית, שלבסוף מובילים לדיאלוג שמתרחש גם הוא בצרפתית. פריז נהפכת לנקודה עלילתית חשובה שמתקשרת לבריחה ולבגידה, אך מעבר לסימבול מוכר לרומנטיקה ואהבה לא נראה שיש משמעות עמוקה יותר לחיבור הזה להצגה.

נקודת החוזק של ההצגה היא הדיאלוגים, המקומות שבהם הפינג-פונג בין השחקנים יוצר את מערכת היחסים שנרקמת מרגע לרגע בין הדמויות. הניואנסים והדיוקים שמשתנים בין הגרסאות השונות של אותה סיטואציה מאפשרים את ההצצה לאיך כל בחירה יוצרת קשר אחר לחלוטין. כל זה מתאפשר על ידי המשחק המצוין של אגם שוסטר ועמרי הכהן, שמצליחים להביא לידי ביטוי את המתח בין חוסר הנוחות של היכרות ראשונית לבין אינטימיות זוגית. יחד עם זאת, נקודת התורפה הברורה של ההצגה היא המונולוגים. בעוד הדיאלוגים מאפשרים ריקוד של רצונות ושיח, המונולוגים לא באמת מוסיפים רובד רגשי על הדמויות, ומעניקים תחושה כאילו הם ממלאי מקום המאפשרים להוציא את אחד השחקנים בשל אילוץ טכני.

החיבור בין זוגיות בשלביה הראשוניים לבין יצירה בצמד יכול להעביר את המסר שזוגיות בפני עצמה היא כלי ליצירת חיים משותפים. בתחילת ההצגה נדמה שהיא אולי מקרה בוחן לזוגיות לא-ספציפית, כזו שיכולה לשקף את נקודות הציון הרווחות של חווית הזוגיות, אך ככל שההצגה מתקדמת מתגבר העיסוק בבגידה בהצגה, בין אם בסצינות שבהן הזוג מתרגל וידוי, ובין כשהוידוי ה"אמיתי" מגיע. בתיאוריות פסיכולוגיות כשאדם שובר את האמון (בין אם זה בצורה של בגידה או בדרך אחרת של בגידה באמון) הזוגיות הנוכחית נגמרת, ואם רוצים להמשיך צריך לבנות את הזוגיות ואת האמון מאפס. נראה שהזוג בהצגה מדלג בקלות כמעט בלתי נסבלת על השלב הזה בדרך להמשך שחזור הדפוסים לעד. אם ההצגה הזו מציגה את החיים בזוגיות בנאמנות, אז לי טוב יותר לבד, תודה רבה.

ההצגה האבסרקטית "פרחים לא משקרים" רוקמת רגעי זוגיות ויצירה בניסיון לחקור ולהבין איך להתמודד עם משבר במערכת יחסים. ההצגה בהחלט בוחרת בנקודת מבט אופטימית שמאמינה בצמיחה, במחילה ובשינוי. מומלץ לאוהבי פרגמנטים, חזרתיות וניחוח פריזאי.

"פרחים לא משקרים"

צוותא

מאת ובבימוי: עדי גורל

שחקנים: אגם שוסטר ועמרי הכהן

קריינות: סנדרה שדה ומוני מושונוב

עיצוב חלל ותלבושות: יערה שילוני

עיצוב תאורה: אבי גולומב

מוסיקה מקורית: כנען לבקוביץ

שירה: יסמין מאירי

עוזרת במאי וניהול הצגה: נועה בר-ניר

דרמטורגיה: ארז דריגס

עיצוב תנועה: שרון ולבסקי

מועדים נוספים:

22/8/25            22:00               צוותא 2           

8/9/25              20:30               צוותא 2