מאת: נעם טיילור
תיאטרון תמונע תמיד הרגיש לי מרחב מחתרתי יחסית, אבל שום דבר לא הכין אותי לרגע שבו אלחם בקג"ב, יחד עם חבריי החדשים לשולחן בהצגה שהיא בעצם משחק שולחן רב משתתפים רווי בדרמה, וודקה ורצון עז לנצח את הקבוצות האחרות. בכניסה לתיאטרון קיבלתי את המספר 4 ושמתי פעמיי לשולחן התואם למספר זה. על כל שולחן סודרה ערכת משחק מושקעת, לצד כל שולחן ניצב לוח עם עשרות נורות קטנטנות, וסביב מספר מסכים ושלטי לד רצים. סביב ארבעת השולחנות הגדולים שמילאו את רחבת הבר של תיאטרון תמונע התקבצו עוד ועוד אנשים, עד שמנהלת המשחק, דניאל כהן לוי, שגם יצרה את האירוע, הכניסה אותנו לעולם של המשחק.
אלכסיי נבלני, ממובילי המחאה האופוזיציונית ברוסיה ו"האיש שוולדימיר פוטין מפחד ממנו ביותר" על פי ה"וול סטריט ג'ורנל" ב-2012, נכלא ונמצא מת ב-16 לפברואר 2024, לכאורה בגלל שהורעל מספר דקות לפני מותו. בתחילת המשחק כל משתתף ומשתתפת מקבלים מספר תפקידים אותם יגלמו במשימות המשחק. בחלק הראשון של המשחק, מטרת הקבוצה היא להדליק כמה שיותר נורות בלוח של השולחן שלה, יחסית לקבוצות האחרות. הדרך בה הקבוצה מקבלת את הזכות להדליק נורות היא באמצעות השלמת המשימות בצורה הטובה ביותר על פי ההצלחה [או הכישלון] במשימה. מי שרגילות להיות הצופות בהצגות, הופכות להיות מרכז הערב, אלו שמקריאות ומגלמות תפקידים שונים ונלחמות כדי לנצח. אי אפשר להתעלם מהקונטקסט ההיסטורי שבו נולדה ההפקה הייחודית הזו – יותר משנה לתוך אחת המלחמות הקשות והמפחידות שידענו בהיסטוריית מדינת ישראל והעם היהודי. כאן כהן לוי משתמשת באופן מופתי בכלי תיאטרלי מוכר הנקרא הרחקה. כבר במחזות של התיאטרון היווני ניתן לראות דוגמאות לשימוש בסיפורי המיתולוגיה בכלל וספציפית בסיפור מלחמת טרויה, כדי לדבר על ההווה של הקהל [החיים והפוליטיקה של הפוליס אתונה]. עוד יותר מוכרת ההרחקה ששייקספיר עשה במחזותיו, עד למחוזות איטליה, דנמרק וסקוטלנד שאפשרו לו לעסוק בשחיתויות של המלוכה באנגליה האליזבתנית.
במשחק שיצרה כהן לוי אין שום ניסיון להסתיר את החיבור בין המלחמה בין הייאוש והתקווה במדינת ישראל לסיפור המאבק של נבלני בדיקטטורה ברוסיה – אלא להיפך: החיבור בין הנרטיבים משמש תמרור אזהרה למקומות המפחידים ביותר שמדינה וממשלה יכולות להגיע אליהם. בתחילת הערב, כהן לוי מזמינה את המשתתפים והמשתתפות במשחק להצטרף יחד איתה למחתרת. המשימות במשחק חושפות בפני חברי וחברות הקבוצה חלקים משלבים שונים בביוגרפיה של נבלני במאבקו נגד הדיקטטורה ברוסיה, עד למפלתו הידועה מראש. כל קבוצה מלווה על ידי שחקן מההפקה שמנחה, מכוון וגם מעניש [באקדח מים] את הקבוצה. כהן לוי מסתובבת בין הקבוצות, לתת עצה ולראות שהכל עובר חלק. זו אחת ההזדמנויות היחידות בתיאטרון שהחוויה שלך בהצגה מושפעת מהקהל שהגיע בנוסף אלייך – אלה הם חברי הקבוצות, והחוויה החד פעמית שנוצרת בכל משחק כזה מושפעת מהמשתתפים הנוספים שבאו, ולא רק בצוות היוצרים והשחקנים. בכל רגע במונולוגים ובמשחק ברור כמה ההפקה הזו היא בדם לבם של הצוות.
כשמנסים להגיע למקור ההיסטורי של משחקי תפקידים מגלים שקשה להגיע לתארוך ההיסטורי המוקדם ביותר. תרבות משחקי התפקידים שמוכרת לנו כיום התחילה לתפוס תאוצה בסביבות 1970, אך קיימות עדויות על משחקי רצח בניו יורק בשנות ה-20 למאה הקודמת. עדויות אחרות למשחקי מלחמה בהשראת שחמט ב1780, ואני בטוחה שמחקר היסטורי ארוך טווח יעלה עוד ועוד מקרים שאפשר לסווג תחת אותו מונח-מטריה. יש חלק בנפש האדם שכמה למשחק, לשיתוף פעולה ולהתגברות על אתגרים. משחק מאפשר למשחקים אותו מורוטוריום ["השהיה"], מושג המגיע מעולמות החינוך הבלתי פורמלי שמטרתו לתת לבני נוער מרחב שבו הם יכולים להתנסות, להעז ואפילו טעות, בלי לשאת בהשלכות גדולות מדי. הרי ברור שהדרך הכי טובה ללמוד משהו היא דרך התנסות, אבל הקסם שקורה במרחב משחקי הוא שאפשר להשתעשע עם מעשים ואמירות, ולאחר להשאיר את כל מה שקרה במרחב הזה מאחור. יש האומרים על משחקי תפקידים שזו סימולציה לתפקיד הגיבור, וזה בא לידי ביטוי הלכה למעשה ביצירה של כהן לוי – יש פה הזדמנות להצטרף למחתרת ולהילחם בשלטון דיקטטורי כמשחק, אבל ההבנות של המשתתפים והמשתתפות במשחק על המשמעות של הבחירות בעולם הדמיוני ילכו איתם גם בחיי היומיום ובצמתים שיבואו לאורך הדרך.
ההפקה "?Can you beat the KGB" הופכת את מסע הלמידה של המשתתפים במשחק דרך עובדות חייו של נבלני למשחק תחרותי מפעיל ומרגש שבמהלכו שזורים מפגשים עם דמויות ייחודיות, לא מעט אלכוהול וסיפור אמיתי ומעורר השראה. האירוע התיאטרוני הזה הוא נקודת אור מעוררת תקווה בימים שבהם יש לא מעט חושך מסביב, וכמו שאמר א.ד. גורדון, "הדרך היחידה לנצח את החושך היא להגביר את האור". מומלץ להגיע עם ראש פתוח, להשאיר את המבוכה ואת הקוליות בבית, וכמה שיותר להתמסר לחוויה יוצאת דופן שנוצרה מתוך תשוקה ואהבה לפורמט ולמדינה.
?Can you beat the KGB
תיאטרון תמונע
יצירתה של דניאל כהן לוי
יוצרים שותפים ומנהלי שולחנות המשחק: איתי דורון, רועי יוסף, ארז מעין שלו, מתן פרמינגר, דניאל כהן לוי
עיצוב גרפי וחלל: ניצן מיוסט
שותף בפיתוח משחק: שרון יחיה
עיצוב תאורה: רותם אלרואי
מוסיקה מקורית: אורי פרוסט
עיצוב תלבושות: אביב כרמי
ע. במאית ועריכת וידאו: נעם קובי
עיצוב ובנייה קופסאות תאורה: דוד כהן לוי, כריס דנקן
ייעוץ אמנותי: נאוה צוקרמן, נעמי יואלי, נעה נשיא
קשרים בינלאומיים: אלונה ינקלביץ׳
מועדים נוספים:
28/6/25 17:00
לגלות עוד מהאתר מרתה יודעת
יש להירשם לעדכונים כדי לקבל את הפוסטים האחרונים לאימייל שלך.
מרתה יודעת 