"זה הדברים": הורות, נשיות ושייכות, לפי הא"ב

מאת: הדר אברבנאל

"זה הדברים" הוא רומן מאת סמי ברדוגו המגולל את סיפורו של בן המבקש ללמד את אמו המבוגרת יוצאת מרוקו את השפה העברית, בניסיון להפוך אותה למי שיכלה להיות בעולם שהוא למד להעריך ולאהוב, החברה הבורגנית של ארץ ישראל. כדי לממש את הפוטנציאל של אמו, הוא מוציא אותה מבית האבות בו היא מתגוררת ומשיב אותה לבית ילדותו – דירת עמידר קטנה, בה הוא מתכנן ללמד אותה במשך שבוע אותיות, מילים, משלב ותחביר.

הרומן עוסק בדמות הבן, המבקש לכפות על אמו זהות אחרת, אולי כזו שהייתה נוחה יותר עבורו, ובמובן מסויים אפילו להרוג את זהותה המקורית, להיפרד מהאם החיה המרוקאית, ולזכור לעד את האם דוברת העברית, גם אם לשנים ספורות. כמובן שהרומן עוסק גם בדמות האם, הפורצת מהר מאד בסיפור ארוך ומפותל על דמות בשם מחה, על נעוריה, על היעדרם של הוריה בהתבגרותה, על שייכות וחוסר שייכות. האם כמו מנסה להדוף את בנה ולחבל בנסיונותיו לשלב אותה בסביבתה הנוכחית, דרך חזרה עיקשת לשורשיה, לבסיס הזהותי שלה.

בעיבוד הספר אל הבמה, אנסמבל הפרחות, בהובלת היוצרת והבמאית חנה ואזנה גרינולד, התמקדו באם הזו, ברכיבים השונים שלה. הן יצרו דמות מורכבת ועגולה, עם הומור, ביטחון וזיקנה מהולה בנעורים. דרך שימוש בשחקן יחיד לתפקיד הבן (מני גרוס) לצד שלוש שחקניות (פזית ירון מינקובסקי, עדן אוליאל, סלי ארקדש) שיגלמו את האם/מחה בשלבי חייה השונים, הן הצליחו ליצור עולם שלם ומפורט של חייה של האם, ולמקד את עולמו הפנימי של הבן למישור אחד – ההווה, בבית הזה, במערכת היחסים הזאת.

הבחירות הדרמטורגיות האלה פגשו יפה את הבמה אותה עיצבו בחן ועדינות פרידה שהם וג'קלין פערל, ששילבו את אותיות הא'-ב' של הבן עם פרגמנטים שונים מחייה של מחה והדהדו אותם, לצד רכיבים על-זמניים הנוכחים בביתה של האם בהווה, בישראל וגם בחייה של מחה במרוקו לפני מספר עשורים. הבחירות האמנותיות האלו, יחד עם שפה תנועתית ומוזיקלית שעוטפת את הסיפור, יוצרות תיאטרון סיפור אלגנטי וזורם ששם במרכזו נשים, הורות, נשיות ושייכות, לפי הא"ב.

על אף המבנה הדרמטי החזק שתומך בדמותה של האם, דמות הבן חסרה מאוד ונשכחת פעמים רבות. כאשר חוזרים לעסוק בו, קשה מאוד להזדהות איתו או להתנגד לעמדתו, ונראה שהוא בעיקר מפריע לסיפור היפה שמספרת אמו. הלקוניות של דמות הבן היא משמעותית מכיוון שכאמור, דמות המספר ברומן מייצגת מעין עולם מנוגד לעולמה של מחה ושל האם, ובזכות הייצוג הזה, הקונפליקט המרכזי הוא לא בין אם לבנה, אלא בין שני דורות, בין עולמות רחוקים שנות אור המתקיימים בשכנות, בין כל האימהות לבין כל הבנים, או לפחות חלקם. כך, העיבוד הבימתי ל'זה הדברים' מאבד הרבה מהחידוש שמציע הרומן של סמי ברדוגו לשיח החברתי-עדתי-דורי-תרבותי בנושאים האלה.

לצד זאת, הניסיון להעצים את הנשים דרך התרגום הבימתי של הרומן של ברדוגו הוא לא מבוטל. האֵם העיקשת, מאזן הנשים לעומת הגברים על הבמה, והסיום (בלי ספויילרים) של המופע, הופכים את מחה לסמל המתקיים בזכות עצמו ומשלים תמונה של דור ועדה שלמה.

זה הדברים

תיאטרון יפו

מבוסס על רומן מאת סמי ברדוגו

בימוי ויצירה: חנה ואזנה גרינוולד

שחקניות ושחקנים יוצרות/ים: פזית ירון מינקובסקי, מני גרוס, עדן אוליאל, סלי ארקדש

עיבוד לבמה: אלכס פסברג

דרמטורגיה: אנסמבל הפרחות

עיצוב תפאורה ותלבושות: פרידה שהם וג'קלין פערל

מוזיקה: עומרי מור ויקיר ששון

יעוץ מוזיקלי: מני גרוס

עיצוב תנועה: שחר ברקוביץ

עיצוב תאורה: עדי סומך

עוזרת במאית: נועה בן-ארי

מפיקה: אביטל מישל מאיר

יעוץ אמנותי: אבי גיבסון בראל

צילום: אפרת מזור

מועדים נוספים:

5/5/25              20:30               תיאטרון יפו