דליה שימקו: "אנחנו לא מוותרים. נקודה"

על פסטיבל עכו הבינלאומי לתיאטרון אחר

מאת: נעם טיילור

פסטיבל עכו הבינלאומי לתיאטרון אחר חוגג השנה 34 שנים מאז הקמתו ב-1979, ונחשב לפסטיבל הגדול ביותר בארץ לתיאטרון פרינג' ויצירות במה החורגות מגבולות המיינסטרים. ככזה, הוא שם במרכזו הפקות שמאתגרות את גבולות המדיום ומחפשות את כל החופש האמנותי שמתאפשר במפגש בין יצירה וקהל במופע חי. הפסטיבל מתקיים לרוב בחול המועד סוכות, אך השנה הוחלט לדחות את הפסטיבל בשל המלחמה בצפון. צוות הפסטיבל, בשיתוף פעולה צמוד עם ראש העיר של עכו, עמיחי בן שלוש, הצליחו לגייס תקציב ולהרים את הפסטיבל יחד עם רוב ההפקות שהתכוננו לעלות בסוכות 24', והוא יתקיים בחול המועד פסח בימים שני עד רביעי, 14-16 לאפריל. היקף הפסטיבל מצומצם יחסית לשנה רגילה: שש הצגות תחרות במקום שמונה, שתי הצגות חממה במקום שש. אך עדיין נותרה אותה מעטפת מרשימה של מופעי חוצות, מיצגי רחוב, דוכני מכירה, הופעות מוזיקה בערב, יריד אוכל (כשר לפסח) ולראשונה, יתקיים גם פסטיבל יין.

ההצגות בפסטיבל מחולקות לארבע קטגוריות: הצגות התחרות הכוללות מספר הצגות מקור שלא הוצגו על במה לפני כן המתחרות על פרס ההצגה הטובה ביותר, הצגות חממה, הצגות בינלאומיות והצגות מטעם תיאטרון עכו.

הצגות התחרות

השנה, כאמור, התחרות כוללת שש הצגות, מסקרנות למדי, המבקשות להגדיר מחדש את חוקי היצירה והזמן. ההצגה "ביער" מאת ובבימוי עופר עמרם, בהשתתפות אביב הורוביץ, רוני בן חמו, ועופר עמרם עצמו, היא הצגת בובות למבוגרים שמתמקדת במפגש בין איש זקן שחש שהוא על סף מותו ופורש אל היער למות, לבין נער שגדל וחי ביער מאז ומתמיד ומחובר בכל נימיו לסביבה שלו. זהו מחזה פיוטי שלוקח את הקהל מהתיאטרון הישראלי לדיסציפלינות מהמזרח הרחוק.

"עופר עמרם הוא יוצר מאוד ותיק שחוזר לאחר תקופה ארוכה שבה לא יצר", משתפת שימקו במסיבת העיתונאים שנערכה לקראת הפסטיבל, בה השתתפו עמיחי בן שלוש, ראש העיר עכו, ליזו אוחיון, מנכ"לית והמפיקה הראשית של הפסטיבל, ושימקו, מנהלת האמנותית של הפסטיבל זו השנה השלישית. שימקו מוסיפה כי עמרם "עבר משבר אישי ואיבד את שני הוריו בשנה, עזב את העיר ועזב את היצירה." ההצגה מכילה בתוכה התמודדות מאוד אישית עם המוות לצד השאלות מהו מוות, מהם החיים, ואיך הם עובדים ביחד. 

ההצגה "הייזנברג באי הוודאות" מאת יוני להב, בבימוי עופר אלון ובהשתתפות אלון אופיר, אבי חדש, ענת ברזילי, אורנה כץ, רועי רשף פלסנר, תמר ברבי ולימור חדריה. רבים יודעים שבשנת 1927 הפיזיקאי היהודי זוכה פרס הנובל וורנר הייזנברג פרסם לעולם את עיקרון אי הוודאות, אך מעטים יותר יודעים שכחלק מתהליך ההגייה של העיקרון, כשנתיים לפני הכרזת העיקרון, הייזנברג הפליג לאי קטן בשם הלגולנד. מהעובדה ההיסטורית הזו הולכת ונרקמת פנטזיה עם הרבה מאוד הומור, על מסע קיומי של התפרקות ושל מציאת העצמי מחדש. 

"יוני להב מסתובב איתו כבר הרבה שנים וכל פעם הוא היה אמור כמעט לעלות", מספרת שימקו על התפתחות היצירה. "יכול להיות שעצם העובדה ששיבצנו אותו היא סיבה לדחיית הפסטיבל. המחזה הזה היה אמור לקרות ולקרות ולקרות, אבל הפעם הוא קורה. עצם העובדה שיוצר מסתובב עשרות שנים עם מחזה ולא מוותר עליו מעידה שיש חיבור חזק בין היוצר והיצירה. ההתעקשות הזאת מעידה על להט, הצגה מאוד ייחודית בשפה שלה."

ההצגה "הכל נשאר חי" מאת דנה קיילה וירדן גלבוע, בבימוי ירדן גלבוע ובהשתתפות אבי גולומב, גבריאל רותם יצחק ודנה קיילה. זו יצירה על אהבה בצל הדי הקרב, העוסקת בזוגיות המתקיימת בצל הפוסט טראומה, בדגש על החוויה של בת הזוג המוגדרת כבעלת טראומה משנית (הנגרמת למי שנמצא בקשר קרוב עם שורדי טראומה). קחו בחשבון שהיצירה מכילה תוכן רגיש, קולות ורעשים, העלולים לעורר תגובת דחק.

ההצגה "מלך" מאת ובבימוי עמוס אורן, בהשתתפות רון יגרמן, יובל מרקשטיין, שרוליק פניאל, סנדרו פייקרישוילי, אמלי כהן ויונתן שוורץ. איסאק באבל היה סופר, עיתונאי ומחזאי סובייטי-יהודי, אך הוא זכור בעיקר מהסיפורים הקצרים שלו, אותם התחיל לכתוב כשהיה ילד באודסה. ההצגה "מלך" מגוללת את סיפורו של באבל, לאחר שנעצר בחשד לריגול בשנת 1939. במקביל לחקירה ולהמתנה למשפט, עולות ומצטרפות דמויותיו מ"סיפורי אודסה" – בסך הכל תשעה סיפורים שמתמקדים בעולם התחתון היהודי ובמרכזו בניה קריק, הלא הוא "המלך", הרובין הוד היהודי שמטיל מורא על בורגני אודסה. זוהי הצצה ייחודית לעולמו ויצירתו של סופר שהצליח להתנגד לשלטון דרך אמנותו וליצור בסיפוריו מראה למציאות שחי, ואולי אפילו תיקון.

שימקו: "[עמוס אורן] הוא יוצר צעיר שלקח את איסאק באבל, אחד הסופרים היהודים החשובים ביותר, ואיחד את מעשיות אודסה שלו שעוסקות בעולם התחתון היהודי באודסה שכתובות בהרבה מאוד הומור ושיק, ויצר מחזה שמעביר את הקברטיות ואת הכוח של הדמויות המאוד צבעוניות של באבל, ומצד שני גם את הנסיבות שבהן באבל יצר תחת הקומוניזם שבו הוא נחשב מתנגד משטר."

ההצגה "פנטזיה כפולה" מאת ובבימוי יונתן לוי, בהשתתפות עקיבא נוף, סמדר יערון ודוד מעיין, חוזרת אל הריאיון ההיסטורי שערך עקיבא נוף, עם ג'ון לנון ויוקו אונו. היצירה, על שמו של האלבום של לנון ואונו, מגוללת את הפגישה של נוף, אז סטודנט לתואר שני במשפטים ובתחילת דרכו בעולם הפוליטיקה, עם הזוג המלכותי בזמן "שביתת המיטה" שלהם – ירח הדבש שבו שכבו שניהם, במשך שבוע, במיטה במלון באמסטרדם ואירחו עיתונאים מכל העולם כדי לדבר על שלום ומלחמה. בהצגה חוזר נוף לגלם את עצמו, יחד עם הזוג המיתולוגי של התיאטרון הישראלי, דוד מעיין וסמדר יערון – בני זוג לשעבר. שימקו: "הברקה של יונתן לוי שהצליח להביא את עקיבא נוף, שהיה חבר כנסת, פזמונאי, מוזיקאי ואיש רדיו. איש מאוד מיוחד ושונה בנוף של ארצנו, הראשון שהצליח לראיין את יוקו אונו וג'ון לנון במיטתם באמסטרדם בשנות ה-70. כל הדבר הזה מתנקז לפנטזיה כפולה לרגע הזה שעקיבא נוף בכבודו ובעצמו מראיין את ג'ון ויוקו הישראלים שלנו."

ההצגה "There's no such thing as someone else's war" מאת יוליה אולשנצקי ומיכאל (מישה) קייט, בבימוי מיכאל (מישה) קייט, ובהשתתפות אלונה אלימוב וסטפני סטביצקה. ההצגה עוסקת במפגש בין שתי נשים, בנות דודות, בלבה של מלחמה שהתפרצה לחייהן. לביתה של אישה החיה בישראל מגיעה בת דודתה מהמלחמה הנוראה המתרחשת באוקראינה – בדיוק לתוך השבעה באוקטובר והמלחמה שפרצה מיד לאחר מכן.

"שתי נשים שלכודות בין שתי מלחמות והמצב הזה מכריח אותן לגלות מחדש את הזהות, השייכות וההתמודדות של האינדיבידואל המנותק לחלוטין מהסיטואציה שנכפתה עליו", אומרת על ההצגה שימקו. "הצגה דחוסה של מערכת יחסים שמתקיימת לאור ובתוך שתי המלחמות האלה". ההצגה באוקראינית עם תרגום לעברית.

הצגות החממה

לצד שש הצגות התחרות, בפסטיבל תעלנה שתי הצגות הנכללות במסגרת "חממה". ההצגה "זהב", מאת יעל פולקה ובדרמטורגיה של טל בסון, בהשתתפות הרקדניות: נגה אהרונוף, יעל בראור, מיקה גל, רומי דובדבני, טליה לוי, נעמה כרם, טוני קפוטקין וגאיה קרונפלד. היא יצירה אוטוביוגרפית תיעודית המבוססת על עדויות אמיתיות של ספורטאיות אולימפיות בנבחרות ישראל וארה״ב, על כל שעברו בתחרויות, באימונים וביניהם. קחו בחשבון שההצגה עלולה לעורר טריגר אלימות מינית.

שימקו: "יעל פולקה הייתה בנבחרת השחייה הצורנית של ישראל ועמדה לייצג אותנו באולימפיאדה בטוקיו. היא לקחה את הרשמים ואת המצבים המורכבים שילדות עוברות בתוך השאיפה והחתירה לזהב, ויצרה מופע שהוא שילוב של תיאטרון ומחול."

ההצגה "כרטיס מועדון" מאת ובבימוי איה לופט, בהשתתפות  נעם ברמט, יותם גת ואיה לופט, מנסה להבין את הקשר ואת המתח בין האבל האישי והפרטי של אישה על אביה שנפל, אל מול הפרפורמנס של האבל הקולקטיבי-לאומי, ואיך כל אחד מהם משפיע על השני. היצירה משתמשת בשפה המשותפת של טקסיות הזיכרון של הלאום ושל הניסיון האישי, בכדי לעבד, להתאבל ולצמוח יחד עם השכול.

שימקו: "[היוצרת] שכלה את אביה באסון המסוקים ומתמודדת עם השכול הפרטי שלה אל מול השכול הכללי. מה זה אומר להיות בת שכולה, והאם השכול שלה הוא גם נחלת הכלל. במדינה שמקדשת את המוות, ולדעתי פחות מדי את החיים, זו יצירה נוקבת שמעלה שאלות לא פשוטות יחד עם התמודדות אישית מאוד כנה מול המצב הזה שנקרא שכול."

הצגות בינלאומיות

כמיטב המסורת, גם השנה הפסטיבל יארח מספר הצגות שהגיעו מחו"ל. ההצגה "הדיבוק" של קבוצת KULA על פי המחזה של שלמה אנסקי, בבימוי רוברט שוסטר, דרמטורג יותם גוטל, בהשתתפות סלאבה קושקוב, יונאס שלאגובסקי, רומריק סגווין, מאשה שמוליאן, רוברט שפיץ. קבוצת KULA הבינלאומית, הכוללת אמנים מרחבי העולם, מנסה באמצעות הפרויקט "דיבוק- בין (שני) עולמות" לעשות את הבלתי מובן מאליו בתקופת מלחמה ודרך עבודה משותפת עם אמנים משבע מדינות שונות ליצור סולידריות ושיתוף פעולה בקבוצה וממנה והלאה. המפגש עם המחזה של אנסקי מאפשר לקבוצה לשאול שאלות על מציאות בה אנו חיים – אילו כוחות מהעבר משתלטים על הגוף בהווה? איך אפשר לתת להם מקום ותשומת לב בלי שישתלטו לחלוטין? איך ניתן להתמודד עם השדים של ימינו?

ההצגה "הניצולים" מאת פיוטר רוביצקי, בבימוי מאיה קלצ'בסקה ובהשתתפות אגניישקה פשפיורסקה. זו מונודרמה אשר שזורה מקטעי זיכרונות ויומנים של עדים וקורבנות ממחנה בז'לניאק, בו רוכזו מאות מהאוכלוסייה הפולנית בוורשה, על ידי חברי יחידת SS RONA הנאצית, אליה חברו גם עריקים מהצבא האדום. בכל לילה החיילים חטפו נשים, נערות וילדות מהמחנה, אנסו ורצחו אותן. מתוך אלו עולה קולה של דמות אחת: אירנה ק', שהיתה בת 12 בלבד באותה תקופה. אירנה הצליחה לשרוד, ובמשך שמונים שנה זיכרונה נותר דומם, עד ליום בו הוקמה האנדרטה לזכר נרצחות בז'לניאק. דרך הטראומה הגדולה והממוסדת שהתרחשה במחנה המעבר בז'לניאק מסופר הנרטיב השקט והשקוף של כל מי שנפלה קורבן לאונס ככלי נשק בזמן מלחמה.

ההצגה "העדות" היא קריאה מבויימת של סיפוריהם של שישה ניצולי שואה בעריכת דורון רבינוביץ' ובהשתתפות תמרה שטרן, איירן ברג ואוטו לכנר, שחקנים ושחקניות החיים כיום באוסטריה. עם ירידת מספרם של ניצולי השואה בשל גילם, הקריאה היא ניסיון להעביר את זוועות השואה במילותיהם של העדים האחרונים, ולהחיות את חוויתם והוויתם. 

ההצגה "מטמורפוזה" היא פרויקט מאת C&C company האיטלקית, ביצירת בביצוע קרלו מסארי.  היצירה משלבת בין ריקוד, שירה ודיבור, ועוסקת בגבול הדק בין אדם לחיה, התמורות וההפיכות שהגוף והתודעה עוברים בזמני משבר והתבוננות עצמית בלתי פוסקת. הקהל מוזמן לצלול אל תוך החוויה הזו ולגלות, בדופק הפועם של "החיה שבלב", קשר עמוק וקדום – כזה היכול להפוך חוסר אונים למעשה של אומץ וחיוניות. 

הנציגה של תיאטרון עכו היא ההצגה "לבשתי את עצמי הפוך" או "INSIDE OUT" ביצירה וביצוע של מירי לביא ובבימוי עינת קירשנר. יצירה זו, מתכתבת עם הגותו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ' ודרכה יוצרת רב-שיח עם כל הגרסאות של עצמה, בתהייה "לאן אני שייכת". העבודה על ההצגה הזו היא פרי של קשר בן ארבעים שנה, בין הבמאית ליוצרת, שנוצר יציב לאחר שלמדו ביחד בתיאטרון עכו בבית הספר להכשרת השחקן היוצר של דודי מעיין, ויצרו שפה משותפת לעבודה ויצירה על במת התיאטרון.

אם נסכם, אי אפשר להתעלם מהשפעות המלחמה על הפסטיבל, ולא רק בגלל דחיית קיומו. הצורך הבוער של יוצרות ויוצרים לדבר וליצור מתוך הפצע הפועם הזה כבר מתחיל בחצי שנה האחרונה לקבל מקום על הבמה, ולא מפתיע בכלל שהוא מופיע ברוב ההפקות הישראליות ומקבל הד גם בהפקות הבינלאומיות. ויחד עם זאת, הפסטיבל הוא מקום שמקדש את החיים, את העשייה ואת היצירה. כמו שדליה שימקו אמרה בנאום הפתיחה שלה, שום דבר שקורה בארץ במקביל למלחמה הוא מובן מאליו: "זו חוסננו כחברה – אנחנו לא מוותרים, נקודה. אנחנו כאן בשביל להמשיך להיות מי שאנחנו ולהאמין במה שאנחנו עושים, וליצור ולתת משמעות וחיים למקום הכל כך מורכב ויפה שאנחנו חיים בו."

הפסטיבל מתקיים בימים אלו ממש, עד ל-16/4/25. בהצלחה לכל היוצרות והיוצרים.