רפרטואר בית ליסין 2026-2025: תיאטרון קשוב למציאות

מאת: נעם טיילור

מסיבת העיתונאים להצגת הרפרטואר החדש של תיאטרון בית ליסין התקיימה בחדר החזרות, בלאקבוקס חביב, שעוטר והולבש לקראת המאורע. הכותרת שנבחרה לרפרטואר היא "תיאטרון פוגש מציאות" ואכן אחד המניעים שהובילו את בניית הרפרטואר היה ליצור תיאטרון נגיש לקהל רחב ככל האפשר, ויחד עם זאת תיאטרון שמסתכל למציאות החיים במדינת ישראל בעיניים. את האירוע הובילה ציפי פינס, המנכ"לית והמנהלת האמנותית של תיאטרון בית ליסין מאז 1993, דרך סדרה של פאנלים עם היוצרים/ות והשחקנים/יות של ההצגות השונות הנכללות ברפרטואר החדש. קבוצת ההצגות הראשונה הייתה תחת הכותרת "תיאטרון מדבר מציאות", שכמובן מתכתב עם נושא התכנייה עצמה.

לראות את המציאות על הבמה

פינס פתחה את החלק הזה עם ההצגה "כולם ציפורים" מאת המחזאי הלבנוני ווג'די מועווד, שלא היה פשוט להשיג את זכויות היוצרים ואיתן את הזכות להעלות את ההפקה. בהצגה, בתרגום אלי ביז'אווי, משתתפים יורם טולדנו, לאורה ריבלין, לימור גולדשטיין ואסף יונש. זהו סיפור פוליטי פיוטי שמתחיל ברומן בין סטודנט יהודי ממוצא גרמני וסטודנטית ממוצא ערבי שהופך לדרמה גדולה מהחיים כשהזוג נקלע למתקפת טרור בישראל.

ההצגה "קרנפים", הקלאסיקה האבסורדית מאת אז'ן יונסקו, בתרגום אלי ביז'אווי, תעלה בבימוי של במאי הבית יאיר שרמן, בהשתתפות תום חגי, ליהי קורנובסקי ומולי שולמן. ההצגה עוסקת בעיירה אותה תוקף עדר קרנפים, תושביה מנסים להתעלם מהתקיפה עד שהם הופכים לקרנפים מרצונם. המילה "התקרנפות", מגיעה לשפה העברית מהמחזה הזה – ומשמעותה קונפורמיזם, הצטרפות לעדר ללא חשיבה. "הכל שחור או לבן, לא משנה מי אני כאינדיבידואל", עונה שרמן לשאלה האם המחזה רלוונטי לתקופה הנוכחית במדינת ישראל.

ההצגה "לילה ברומא" מאת רמי ורד, בבימוי אילן רונן ובהשתתפות יניב לוי/מולי שולמן, קרן מור-מישורי, אמיר חורי, ראמא נסראללה, דור אלמקייס, והגר אנגל/תמר עמית יוסף. ההצגה עוסקת בשני זוגות, זוג יהודי-ישראלי וזוג ערבי-ישראלי, שנקלעים ללילה אחד בחדר אחד ברומא לאחר שטיסתם נדחתה בגלל אירוע בטחוני. המחזאי רמי ורד והבמאי אילן רונן מציבים מראה מול החולשות והחוזקות של הישראלים, בני כל הלאומים.

ההצגה "אמא", על פי מחזהו החדש של הלל מיטלפונקט ובבימויו, תעלה בהשתתפות יונה אליאן-קשת, דניאל גל, יעל וקשטיין ומיקה שיבק. זוהי דרמה משפחתית שבמרכזה זמרת-עבר ששבה לארץ לאיחוד מאתגר עם שתי בנותיה הבוגרות. "כתבתי מחזה רק לנשים בפעם הראשונה", שיתף מיטלפונקט שבאמתחתו 75 מחזות שכולם הוצגו בתיאטרון. "וכשהתחלתי לכתוב אותו גיליתי (על) התפקיד של האמא שאני שומע את יונה." מיטלפונקט אף סיפר שאת תרגיל הבימוי הראשון שלו באוניברסיטה עשה עם השחקנית אליאן-קשת.

ההצגה "בחורים טובים" מאת אורן יעקובי, בבימוי רועי שגב ובהשתתפות יקי רייסנר, ארז תדמור וחוה דיבון. ההצגה עוסקת בבחור ישיבה אשכנזי שמתאהב במרוקאית ויודע שהשידוך לא יתקבל בברכה. אך למרות שכל הסיכויים וכל המשפחה נגדו, הוא לא מתכוון לוותר. זוהי קומדיה רומנטית המבוססת על אחד מסרטי הקולנוע המצליחים ביותר בשנים האחרונות.

ההצגה "ולריה מתחתנת" מאת מיכל ויניק בבימויה של אילאיל סמל ובהשתתפותה של אגם רודברג, תעסוק בייבוא וסחר בכלות אוקראיניות בישראל ובגברים שקונים אותן "בלי להתבייש אפילו" (רודברג). לקריאה לתפקיד זה למדה רודברג רוסית פונטית, וכחלק מהתהליך שלה היא ממשיכה ללמוד את השפה. "ניסיתי מול מיכל ויניק שתדבר פחות רוסית", משתפת רודברג. "לא עבד לי. המחזה מדבר על אהבה שלא תלויה בדבר אולי (בתוכה) אפשר להתאהב בכל מקרה".

לחזות בשינוי

באוקטובר של שנת 2021 התחלתי את השנה השלישית בלימודי בימוי תיאטרון באוניברסיטת תל אביב. כששמעתי על כנס 50/50 לשוויון מגדרי בתיאטרון של פורום יוצרות התיאטרון בישראל, היה לי ברור שאלך, ולא הלכתי לבד – איתי היו השותפות לספסל הלימודים ושותפות להפקה ועשייה תיאטרונית (באופן לא מפתיע בכלל, הסטודנטים הגברים בכיתת הבימוי שלי לא הראו נוכחות, ואפילו התווכחו איתי ועם חברותי על המהות של הכנס). בכנס זה הוצגו נתוני אחוז הבמאיות בכל תיאטרון וביניהם גם הנתונים של בית ליסין: מתוך עשר הצגות, רק אחת בוימה על ידי אישה. בפאנל עם מנהלי התיאטראות הרפרטואריים, ביניהם השתתפה גם ציפי פינס, ובתור האישה היחידה בפאנל העומדת בחזית של תיאטרון עם הסטטיסטיקה שאז הייתה הכי רחוקה משוויון, ספגה ביקורת קשה וזעם מהקהל. מי שהייתה שם עוד זוכרת את הקריאה של תמר קינן מהיציע: "את לא באת להצגות שלי!"

היום, כמעט ארבע שנים לאחר אותו אירוע, ציפי פינס בעצמה פותחת את הנושא במסיבת העיתונאים: "אפילו אני כאישה לא הייתי ערה מספיק לזה שלנשים יש כישרון, היום מביימות (ברפרטואר החדש של בית ליסין) יותר נשים מגברים". מיד לאחר מכן, הזמינה ציפי פינס לבמה את תמר קינן, שמביימת שלוש הצגות ברפרטואר החדש, לתת את הכבוד ולהקריא רשימה ארוכה של נשים: במאיות, מחזאיות ויוצרות רבות שותפות מובילות ביצירת הרפרטואר החדש.

לא הרבה פעמים את זוכה לראות שינוי כל כך גדול בתקופה כל כך קצרה היסטורית, בטח בקונטקסט של שוויון מגדרי. לשמוע את ציפי פינס, מכירה בטעות ומשנה הלכה למעשה את דרכיה, זו זכות גדולה ומעוררת תקווה ואמונה באדם ובחברה, ובכוח של מהפכה לעשות שינוי. ולכן עוד יותר מרגש ומסקרן לשמוע על ההצגה "לכאורה" מאת סוזי מילר, בתרגום דורי פרנס, בבימוי ציפי פינס ובהשתתפות מגי אזרזר, על עורכת דין המתמחה בפשעי מין (ועל פי פינס, בלהגן על אנסים) שעוברת בעצמה אונס וניאלצת לחוות את מערכת המשפט מנקודת מבט שונה לחלוטין.

בנוסף ל"לכאורה" תעלנה הצגות נוספות שנוצרו על ידי יוצרות ו/או משוחקות על ידי נשים. ההצגה "מלכת היופי של ירושלים", על פי הספר רב המכר מאת שרית ישי-לוי (גרסת המחזה מאת ליאת פישמן לני ושלומית ארנון בר-לב), בבימוי אודי גוטשלק ובהשתתפות דניאל גל/כרמל בין, יורם טולדנו, קרן צור, דינה בליי, מאי קשת, אסף יונש, אור אבוטבול/חום חגי, ניר קרני ומייק אלי. ההצגה מתחקה אחר לונה, "מלכת היופי של ירושלים" בכבודה ובעצמה, בת למשפחה ירושלמית ספרדית שמתאהבת בדוד האשכנזי ומגלה שאמיתות החיים רחוקות מדמיונות הנעורים. "במשך שנים סירבתי להגיד שהספר הוא סמי-אוטוביוגרפי", משתפת הסופרת שרית ישי-לוי. "הדמות של לונה מבוססת על אמא שלי. כשהייתי ילדה בכל מקום היו אומרים לי שאמא שלי היא מלכת היופי של ירושלים."

ההצגה "קיר זכוכית" מאת אורן יעקובי שעולה מחדש בעתיד הקרוב בבית ליסין, היא דרמה קומית שבמרכזה רקדנית ישראלית בברלין שנסחפת למסע עם אחיה ואמה, המגיעה במפתיע לברלין כדי למלא אחר הצוואה המוזרה של אביה.

ההצגה "אמריקה" מאת סביון ליברכט, בבימוי ודרמטורגיה של ציפי פינס, בהשתתפות מיה דגן ולימור גולדשטיין. ההצגה עוסקת בדסי הפסיכולוגית ובעלמה בימאית הקולנוע שבמפגש טעון ומלא תהפוכות מגלות את האמת המפתיעה על עברן המשותף. זהו סיפור על נטישה, חלום גדול ושברו, ועל גורל משותף.

ההצגה "אור לגויים" מאת דניאל לפין, בבימוי תמר קינן ובהשתתפות אבי קושניר, מתחקה אחר אור אאוסלנדר, שלאחר פטירתה בשיבה טובה של אימו, מגלה כמעט במקרה שהיא לא הייתה יהודיה. האם זו טעות או שמא סוד כמוס מעברה של האם? דניאל לפין שנשאל מה יותר טוב, טלוויזיה או תיאטרון, עונה שלאחר עונה קשה ב"זהו זה!" שבה הרגישו מוכרחים להיות בכל רגע עם האצבע על הדופק באקלים הישראלי תחת המלחמה, יש הקלה ושחרור בלכתוב לתיאטרון. "אני שומע את קושניר כשאני כותב", מספר לפין על העבודה ארוכת השנים עם השחקן אבי קושניר, שמשחק ב"אור לגויים". "הכרנו כשהייתי בלהקה צבאית, ומאז אני שומע אותו. יש קטע בהצגה החדשה שהבנאדם צריך לתקשר עם אמא שלו ועושה סיאנס, והאמא נכנסת (לתוכו)- זה אוכל לקושניר. בגלל שהוא פולני, היכולת שלו לעבור דמויות ולהחיות אותן נפלאה." כשקושניר נשאל מה החלום הגדול שלו, הוא עונה: "החלום שלי הוא שאמשיך לעשות את מה שאני עושה. (אני) כמו ילד בארגז חול, ממציא ומספר סיפורים, וכשזה עובד- זה נפלא."

ההצגה "ללכת שבי אחריו" מאת טום סקולמן, בתרגום אלי ביז'אווי ובבימוי תמר קינן, מבוססת על הסרט הבלתי נשכח עם רובין וויליאמס. ההצגה מתחקה אחר מורה צעיר לספרות בפנימיה יוקרתית בארה"ב שמלהיב את דמיון תלמידיו ומלמדם להסתכל אחרת על העולם, על חייהם ועל עצמם באמצעות עולם הספרות והשירה. 

אחת ההצגות שמעלות על הבמה את מאחורי הקלעים של תהליך תיאטרוני וכבר רצה בבית ליסין, היא ההצגה "משחק החיים" מאת אלכסי מישליק, בתרגום אלי ביז'אווי, בבימוי תמר קינן ובהשתתפות גיל פרנק, מולי שולמן, לימור גולדשטיין, כרמל בין ושון מונגוזה. ההצגה מלווה את לאון, במאי תיאטרון מובטל שמגיע להעביר סדנת משחק בתיאטרון עם אשתו לשעבר השחקנית ועובדת סוציאלית צעירה וחסרת ניסיון.

רוני ברודצקי, כיום אחת הבימאיות המבוקשות ביותר בתיאטרון, מביימת שתי הצגות ענק ברפרטואר של בית ליסין. בפאנל בו השתתפה נשאלה מה הסיבה שהובילה לפריצה שלה: "אני חווה את עצמי אחרת – התגלגלתי, צמחתי והרבה דברים מעניינים אותי, גם פרינג' וגם במה גדולה.  אני משתדלת לא להתקבע – הכי אני אוהבת שאומרים שזה לא נראה כמו הצגה קודמת שלי. (יש) דור חדש של במאים ואני גאה להיות חלק מהחבורה הזו של צעירים עם חזון ותשוקה לתיאטרון."

ההצגה "אמדאוס" מאת פיטר שאפר, בתרגום , בבימוי רוני ברודצקי ובהשתתפות ליאור אשכנזי וטל גרושקה. על הליהוק של ליאור אשכנזי, משתפת פינס: "ניסיתי לפתות אותו (לחזור לתיאטרון) במשך עשר שנים, ואז פתאום הייתה לי הברקה והצעתי את התפקיד הזה והוא אמר כן על ההתחלה והייתי בטוחה שזה לא יקרה. מה קרה שאמרת לי כן?" "התפקיד הוא חלום של שחקן", עונה אשכנזי. "זה מחזה על קנאה, על בינוניות, וגם על פערי דורות – מה קורה כשמגיע דור חדש וצעיר וכשאתה מבין שאתה כבר לא רלוונטי."

נושא זה, חזק ונוכח לא פחות בהצגה חדשה שעלתה במרץ בבית ליסין – "הכל אודות איב" מאת מרי אור, בתרגום דורי פרנס, בבימוי רוני ברודצקי ובהשתתפות מגי אזרזר, סוזנה פפיאן, זוהר מידן, תום חגי, אסף יונש, אופיר ווייל, אורה מאירסון ונועה וטנר. איב היא העוזרת האישית החדשה והצעירה של כוכבת התיאטרון המפורסמת, מרגו קריין. כשאיב נעשית חלק בלתי נפרד מחיי וחיי הסובבים את מרגו, מרגו מגלה סתירות ושקרים בסיפורה של איב. "האודישן הראשון (של מגי אזרזר) לתיאטרון ארך שלוש שניות", מספרת פינס. "היא קראה שורה אחת ועצרתי אותה, זה היה מספיק כדי שהיא תקבל את התפקיד. אישה יפה מתה פעמיים, פעם אחת כשיופיה חולף, ופעם שנייה כשמתה באמת. מעסיק אותך נושא הגיל?"

"נכנסתי לנושא הזה בהארדקור בגלל המחזה. הרבה נשים עסוקות בנושא הגיל (והנראות), אבל בטלוויזיה ובתיאטרון זה בווליום גבוה יותר בגלל עניין הטייפקאסט", עונה אזרזר. "אני כבר עשר שנים משחקת בבית ליסין, וזה מדהים אותי – המראה בחדר הלבשה נשארת אותו דבר, ורק אני משתנה. התיאטרון משאיר אותי צעירה, ליהנות ממה שהחיים מביאים. ומה שזה לא פותר, יפתר עם קצת בוטוקס."

אסקפיזם מוסיקלי

הז'אנר והתנועה להפוך סרטים לגרסת המחזמר שלהם היא כנראה הגאווה הגדולה של בית ליסין. הנקודה היציבה ביותר של התיאטרון מאז סוף 2019, דרך מגיפת הקורונה והמלחמה, הייתה המחזמר הענק "אפס ביחסי אנוש", ולא מפתיע שאיתו פתחו את האירוע עם נאמבר שגם מי שלא צפה במחזמר שמתקרב ל-500 הצגות על הבמה, יכיר ויזמזם לעצמו. "כשאתה כותב מוזיקה לתיאטרון אתה משאיל את עצמך למחזאי", משתף עילי בוטנר שכתב והלחין את השירים ל"אפס ביחסי אנוש". שותפו לכתיבת המילים, אורן יעקובי, ממשיך ואומר: "ההצלחה היא שבסוף הקהל פוגש את עצמו על הבמה. ביום הראשון של "אפס ביחסי אנוש" הגיעו מאות צעירים והצלחנו לספר סיפור של דור נקודת נקודת המבט שלו- זו הצלחה."

מחזמר עצום נוסף שעומד לעלות בבית ליסין הוא "סיפור הפרברים" מאת ליאונרד ברשטיין וסטיבן סונדהיים, בתירגום אלי ביז'אווי, בבימוי אלדר גוהר גרויסמן ובהשתתפות דור הררי ומגי אזרזר. "סיפור הפרברים" הוא כמובן אחד מהמחזמרים הגדולים בהיסטוריה של התיאטרון ושל הקולנוע גם יחד, ונוצר בהשראת "רומיאו ויוליה" של שייקספיר.

"כולם מכירים את "סיפור הפרברים"", מתחיל דרור הררי שמשחק בהצגה. "זו אבן דרך בקריירה ובחיים האישיים שלי." המחזמר שעלה לראשונה בברודווי ב-1957 מתמקד ביריבות בין שתי כנופיות בשכונת אפר איסט סייד בניו-יורק, ובמרכזו סיפור אהבה בין טוני למריה, שניהם מצדדים מנוגדים של מלחמת הטריטוריה הזו. המחזמר עלה עד כה ארבע פעמים בארץ (בפעם הראשונה בשנת 1961), וההפקה בבית ליסין תהיה הפעם החמישית. 

ולסיום – הדור הבא של התיאטרון

בית הספר למחזאות בבית ליסין התחיל לפני 25 שנה במטרה להשקיע ולשים את הזרקור על מחזאות ישראלית מקורית בתוך התיאטרון הרפרטוארי, שעל פי פינס התמקד בתקופה ההיא במחזאות קלאסית יותר. מאז ועד היום מחזות נבחרים מתוך הקורס הזה משתלבים ברפרטואר בבית ליסין, ובעונה הנוכחית משתלבים שלושה מחזות שעלו כקריאה מבויימת במסגרת פסטיבל "פותחים במה" בשנת 2024.

ההצגה "חנאל ומכבית" מאת אושרית סרוסי וחן רוטמן, בבימוי אודי גוטשלק ובהשתתפות סרוסי ורוטמן היא הראשונה מביניהן. הסיפור של חנאל ומכבית התחיל כסדרת רשת על זוג דתי פרוד, ובשיתוף פעולה עם בית הספר למחזאות ועם אבישי מילשטיין, הצמד הפכו את חומר הגלם המרובה למחזה שלא נשמע כמותו על במת התיאטרון. "שני יוצרים שכותבים בעברית שלא ראינו על הבמה", משתף מילשטיין. "עגה עברית שהם המציאו וכולם מבינים." "פייסבוקית באישור בד"ץ", מסבירה סרוסי. "(זה) סיפור אהבה על זוג גרוש שהם לא צריכים להיות יחד וגם לא יכולים להיות עם אף אחד אחר."

ההצגה "אף מילה לאמא" מאת נועם גיל, שגם היא נחשפה בפסטיבל ב2024, קומדיה אנטי רומנטית על נורית שמנסה לנקום בבעלה הבוגד והמאהבת הנשואה שלו ונתקלת בטעות בבתה המתבגרת עם נער אחר בליל האהבה הראשון שלהם. האם יצליחו שלושת הזוגות להתיר את הפלונטרים ולמצוא מחדש את הרומנטיקה שנעלמה מחייהם? הצגה נוספת שנכנסה לרפרטואר היא ההצגה "אליס" מאת מירב בן יצחק, המתחקה אחר סיפורה המרגש וההיסטורי של אליס מילר, שבדרך להגשים את חלום ילדותה להיות אסטרונאוטית סללה את הדרך של נשים לקורס טיס ולשירות צבאי כטייסות.

אם יש מסר שנראה שהיה הכי חשוב שנצא איתו מהאירוע חשיפת הרפרטואר, הוא כנראה שהתיאטרון, ובטח תיאטרון בית ליסין, לא מנותק ממה שקורה במדינה. בין אם מדובר בבחירות העיצוביות הצהובות באירוע, לבין הנושאים והתמות שמככבים בהצגות הרפרטואר, ואפילו בכותרת שלו – "תיאטרון פוגש מציאות". נראה שלנשות ואנשי בית ליסין חשוב לשדר שהם קשובים, מוכנים ללמוד מטעויות העבר ולצמוח ולהצמיח חברה, יחד. אין שום ספק שהרפרטואר עשיר ועמוס בשפע יוצרות ויוצרים שפועלים מדם לבם בכדי ליצור דרמה טובה ולמלא את האולמות הגדולים של בית ליסין כל ערב, אני בעצמי סקרנית לבוא ולחוות את המגוון הרחב שיש לתיאטרון להציע.