"דיפ שיט": הצגה פיפי

מאת: הדר אברבנאל

ערגה שם-טוב (רותם נחמני) פיתחה את השיטה שלה לשחרור ופורקן, ומזמינה אתכם לסדנה חד פעמית בהדרכתה. היא תסביר לכם כל מה שכדאי לדעת, היא תביא אתכם לקצה, היא תשנה את הגישה שלכם לגמרי ותפתח צוהר לחיים חדשים וקלילים.

הסדנה של ערגה שם-טוב היא מופע גדוש ושופע אמצעים אמנותיים בשיתוף הקהל, וכולו מוקדש לקקי. היא מתחילה את הסדנה בשימוש במילים דו משמעיות בהתחלה: צרכים, שחרור, תקיעות, אבל די מהר מתבהר שערגה לא מתכוונת לעסוק בנושא המפגש בעקיפין. זו לא הייתה דו משמעיות, היא התכוונה לדברים פשוטם כמשמעם. כאן לא מתביישים בקקי.  "מי שלא מרגיש בנוח יכול לצאת, אבל תזכרו שזה לא מנומס" אומרת ערגה בתחילת הסדנה וישר צוללת לעומק המעי.

ערגה שם-טוב היא דמות מוכרת בסך הכל. מבוגרת (50-60) מטופחת ואנאלית עם אג'נדה שפיתחה לאורך חייה וגבולות או חוסר גבולות ברורים. היא יודעת על מה היא רוצה לדבר ועל מה היא לא רוצה לדבר, ואין לה ספק שזה גם בדיוק מה שאנחנו רוצים. יש לה ציפיות ברורות מהקהל, היא שופטת את כולם גם אם הם 'כמעט כמוה', היא מודה לכם שבאתם אבל היא כבר לא יכולה לחכות שתלכו. למרות שהיא מוחצנת, לא מאופקת, כמעט שתלטנית ומלאת אנרגיות, היא תמיד נראית כאילו יש לה עצירות. רותם נחמני לוקחת את הקלישאה המוכרת ויוצרת ממנה דמות עגולה, מלאה ומסקרנת, לא סתם קיבלה את פרס שחקנית השנה בקיפוד הזהב על ההצגה הזו.

חוץ מהדמות של שם-טוב, המופע עושה שימוש במנעד רחב של אמצעים אמנותיים וחזותיים שמייצרים אינטראקציה עם הקהל והופכים אותו לעוד יותר גרוטסקי. הבמה נתחמת על ידי לינולאום חום כהה ווילון חוץ מנצנץ, ועליה מונחים גיטרה, מיקרופון, פח שירותים ועוד. ערגה שם טוב לבושה בחצאית מיני מעור חום, חולצה מכופתרת חומה וצמה מלופפת סביב הראש עד הקודקוד, מין גוש מסולסל כזה. ערגה משתמשת בלופר שמקליט סופי מילים שהיא אומרת ('פות' אחרי שערגה מזמינה את הקהל להרפות) או את הנשימות שלה. כמו כן היא מציידת נציגות מהקהל במשאבה ומבקשת מהן לנפח בלונים חומים ולחלקם לשאר הקהל, מחלקת חימר ומבקשת מהקהל ליצור ממנו כל צורה שירצה, ויש עוד הפתעות.

בין בדיחה לבדיחה, ערגה מברכת ברכת 'אשר יצר' בגרסה שלה, רומזת במילה או שתיים מה היא חושבת על הקהל והצוות שלה, ולפעמים גם מתפלקות לה הערות שוביניסטיות, טריגריות וגזעניות לא רצויות. פתאום היא אומרת שערבים הם כמעט כמונו, מתייחסת בחצי מילה לטבח במסיבת הנובה, או מדגימה דרך מערכת היחסים של הפות והקקי דינמיקות רעילות ומטרידות (בלשון המעטה) בין גברים לנשים במקומות עבודה.

רותם נחמני ושאר היוצרים המתוחכמים עשו טריק. הצגה קורעת מצחוק על קקי, שדרך חציית הגבול והעיסוק בטאבו, מצביעה על הנוחות והחופש שבהם אנחנו מדברים על נושאים הרבה יותר מזעזעים, פרטיים ולא טבעיים. אסור לדבר על קקי, אבל מותר לדבר על אונס, גזע, דת ורצח. אסור לדבר על קקי, מה שכולנו עושים כל יום, אבל מותר לפרט ולנבור באסון הכי גדול שראינו במדינה הזאת עד היום. אסור לדבר על קקי כי זה מגעיל, ואינטימי, אבל אף אחד לא חושב על גועל ואינטימיות כשמדברים על דברים אחרים. אולי עדיף לדבר על קקי?

המופע "דיפ שיט" הוא נפלא, חכם, מצחיק ומבוצע היטב. בכל זאת, יש מקום לאתגר את הפורמט. התבנית של הסדנה היא מצחיקה ומאפשרת, אבל צפויה ונוחה מדי. ראיתי כבר סדנאות פרפורמטיביות, אבל עוד לא ראיתי מופע על קקי. רציתי ממנו עוד, שיפתיע אותי עוד. אני סקרנית לדעת איזה צורה אחרת יכלה להיות לזה, ואני בטוחה שחבורת היוצרים המוכשרת הזו יכולה ליצור דבר כזה.

יחד עם זאת, המופע לא משאיר אף צופה אדיש. ההומור והגרוטסקה מעודנים בדיוק במידה הנכונה בשביל לא להגעיל מדי, מצד אחד, וליצור אי נוחות מידתית, מצד שני. תודה לרותם נחמני ותיאטרון קליפה שלקחו על עצמם לדבר על קקי סוף סוף, דיברנו מספיק על כל השאר.

"דיפ שיט"

יצירה בהפקת תיאטרון קליפה

יצירה וביצוע: רותם נחמני

בימוי: אסף משה

ליווי אמנותי: עידית הרמן

טקסטים ומוזיקה מקורית: יוני טל

צילום: ענבר שפירא

מופעים נוספים:

28/12/24          20:30               תיאטרון קליפה

16/1/25            20:30               תיאטרון קליפה