"פו הדב": החיים הם לא רק דבש

מאת: מוריה להמן

סוף אוגוסט ישראלי. האויר חם ומהביל, הכל צפוף, הורים מיוזעים נסחבים בעקבות ילדיהם לבילוי אחר בילוי ומייחלים לבוא הראשון בספטמבר. בסוף אוגוסט הכל נסלח, מג'ימבורי ועד להופעה של כוכב ילדים אזוטרי בקניון הקרוב לביתנו. לכן, היה זה משמח ומרענן להגיע בשבוע הזה לאירוע איכותי לילדים, ההצגה "פו הדב" בתיאטרון גשר, ואף לראות משפחות רבות שבחרו לבלות את זמנן באותו אופן. אמנם, סוף החופש הגדול הורגש באוויר בנוכחותם של תינוקות ופעוטות בוכיים למרות ההצהרה באתר התיאטרון כי "לא תתאפשר כניסת תינוקות וילדים מתחת לגיל 3 לאולם", אבל אי אפשר ליהנות מכל העולמות.

פו הדב הוא דמות ידועה מאוד בספרות הילדים, אשר עברה גלגולים מאז לידתו ב-1926 כגיבור הסיפורים שסיפר א.א. מילן לבנו, ועד היום. בין אלו, הוא מוכר יותר בגרסת האנימציה החמודה של דיסני. ילדה בת 9 שהצעתי לה להצטרף אלי להצגה, עיקמה את האף וטענה ש"פו הדב זה לילדים קטנים". אך ההצגה, שכתב רועי חן, מזכירה שספרות ילדים היא דבר רציני, ולא לקטנטנים בלבד.

כבר עם הכניסה לעולם, ניכר הכבוד לטקסט הכתוב, בצדי הבמה תלויות יריעות המעוצבות כדפים מתוך ספר הילדים, עם הפונט המנוקד והאיורים המוכרים של ארנסט שפארד. ההצגה הנה עיבוד לסיפורים שונים מתוך ספר הילדים, המאחד ביניהם הן הדמויות, החוזרות ומופיעות בכל סיפור, והמקום – יער מאה האקרים.

ההצגה מדגישה מאוד את הדמויות, אופיין המיוחד והחיבורים ביניהן תוך בחירה להתמקד בחמש דמויות: פו כמובן, חזרזיר, איה וינשוף, ושפן, שהפך כאן לארנבת, וטוב שכך, כי הספר בהחלט סובל מחוסר ייצוג נשי. בחירה חשובה של המחזאי היתה לוותר על דמותו של כריסטופר רובין – הדמות האנושית היחידה בספר, שפעמים רבות מתפקד גם כקול ההיגיון ו"המבוגר האחראי". תפקידים שכריסטופר רובין ממלא בספר (למשל, לחלץ את פו מצרות) עוברים כאן לדמויות החיות ובאופן זה העולם הבדיוני הופך לעולם ילדי ללא התערבות חיצונית.

בהצגה פוגשים את פו הדב וחבריו בסיפור אחר סיפור, חלקם סיפורים מוכרים יותר, כמו הסיפור הפותח על פו הדב ועץ הדבש, או הסיפור על פו שנתקע בפתח המחילה של ארנבת, וחלקם סיפורים שהיו אולי מוכרים רק ל"מיטיבי הלכת" בעולמו של פו הדב (ואני מודה שאני אחת מהם) כמו הסיפור המסיים, על הצלתו של חזרזיר משיטפון. לכל סיפור מתווספות דמויות ואלמנטים ויזואליים חדשים דרך דלת הממוקמת בעומק הבמה. כל סיפור הוא כמו חוליה בשרשרת עם שפה תיאטרונית משל עצמו ושינויים בעיצוב ובבימוי. אתמקד בשני סיפורים בהצגה כדי להדגים את הטובים יותר ואלו שפחות. 

אחד הסיפורים המוכרים ביותר הוא הסיפור על פו הדב שנתקל בפתח המחילה של הארנב, לאחר שהגיע לבקר אותו רק כדי לאכול, וכתוצאה מאכילה מופרזת הוא לא מצליח לעבור בפתח דרכו נכנס. זו סיטואציה שיש לה פוטנציאל קומי גדול מצד אחד, וגם מתח גדול מצד שני. עם זאת, על הבמה הסיפור אינו מממש אף אחד מאלו. מחילת הארנבת מעוצבת באופן לא ריאליסטי כמעין קופסת צעצועים גדולה המתגלגלת אל הבמה, עליה ציורי חיות המזכירים עיצוב גני ילדים, ובפתח שבעומק הבמה מופיעה הקרנה של פאזל צבעוני גדול. השפה העיצובית הילדית מנותקת מ"עולם היער" בו לכאורה מתרחש הסיפור. בחירה זו הותירה אותי מבולבלת ולא הבנתי מדוע למקם את הסיפור בתוך "חדר ילדים" ומה האמירה המתקבלת מכך. כתוצאה מעיצוב זה, ההיתקעות של פו הדב בתוך החור הפכה למאוד לא דרמטית ונראית כמעין משחק ילדים, כשלמעשה הוא בעצם כן מסוגל פיזית לצאת מהחור בו הוא יושב, וכך כל המתח נעלם ונותר סיפור קצת סתמי.

לעומת זאת, הסצינה המסיימת של ההצגה היא סיפורו של חזרזיר שביתו נשטף בסערה. בסיפור הזה, הפחות מוכר מבין סצינות ההצגה, הפחד והמתח בהחלט נוכחים על הבמה. באמצעות הקרנת הוידאו, נשטפת הבמה באורות כחולים ובמעגלים דמויי מים שהולכים ומציפים את חזרזיר הכלוא על העץ ומתקבלת תחושה מאוד ממשית של הצפה ושיטפון. בדימוי בימתי מקסים, פו הדב מציל את ידידו חזרזיר, כשהוא משייט לבמה על גבי דפי ספר (ולא בתוך מטריה כמו בסיפור המקורי). לאחר החילוץ, פו הדב מעודד את חברו המפוחד, ומזכיר לו שאחרי גשם כבד וסערה, המים יעזרו לעצים ולפרחים לחזור ולפרוח, ושוב יבוא אביב ואיתו דבורי הדבש. כך נוצר סיום מעגלי מקסים המחבר את סיום ההצגה לסיפור הפותח אותה. בימים הקשים האלה, האמירה המעודדת של פו הדב הצליחה ללוות גם אותי המבוגרת בצאתי מהאולם, ולקוות שמתוך הסערה יוכלו אכן לצמוח פרחים, ממש כמו ביער מאה האקרים.

מילה טובה מגיעה לכל אחד מהשחקנים שמבצעים את תפקידם בהנאה ניכרת לעין, עם אנרגיה ותנועה מרשימה בתוך תלבושות שעלולות להיות מסורבלות. הם מצליחים לתת לכל אחת מחיות היער אפיונים אישיים ולהפוך אותן לדמויות אנושיות ומעוררות הזדהות. וכמובן לגולת הכותרת, השירים בהלחנתו של יוני רכטר, שמבוצעים על ידי נגנים חיים ומוסיפים לתחושת השמחה הכללית שמבטאת ההצגה. העובדה שההצגה אינה מתפשרת על איכות במופע לילדים, לא במשחק, לא בתפאורה ולא במוזיקה, הופכת את העולם המוצג על הבמה, לעולם שהוא ילדי אך לא מתיילד. יצאנו, אני וילדיי, מההצגה עם חיוך רחב ועם תחושת הערכה לחברות, פשטות ותמימות שמילאו את הבמה במשך שעה ורבע יפות של סוף אוגוסט. 

פו הדב

תיאטרון גשר

על פי ספרו של א. א. מילן

מחזה: רועי חן

בימוי: עמית אפשטיין

מוסיקה: יוני רכטר

משחק: יובל ינאי, שיר סייג, גלעד קלטר, מיכל ויינברג, אלון פרידמן

ניהול מוסיקלי: אוהד בן אבי

תפאורה: סשה ליסיאנסקי

תלבושות: יהודית אהרון

תאורה: גלב פילשטינסקי

סאונד: פליקס שפושניק

תנועה: טל קון

וידאו: שי חממי

עוזרת במאי: ליזה שקולניק

מועדים נוספים:

16/12/25          11:00, 16:30

---