"גן החלומות האבודים": לכולם יש חלומות

מאת: הדר אברבנאל

לגן החלומות האבודים שבארץ 'חלומיה' מגיעים הילדות/ים שהתעוררו בבוקר ולא זכרו את שחלמו. רק צריך להגיד אם זה חלום רע או טוב, ולתת פרט, הכי קטן, שיכול לתאר את החלום. את כל השאר כבר יעשו זלמן חלמן ועוזרו הנאמן יהושוע הקוף המדבר. ומה אם לא זוכרים את החלום בכלל? כאילו לא היה? דניאל לא זוכר שום פרט מהחלומות שלו, ובגלל זה הוא כל כך חושש ללכת לישון כל לילה. הוא עוצם את העיניים וזה סתם חושך, עד הבוקר, אפילו אם משאירים לו אור קטן. כאשר דניאל מגיע לגן החלומות האבודים הוא מסייר בכל הגן, עד שהוא מוצא את החלום שלו, ולומד במסעו על חשיבותם של פחדים, חלומות רעים, והאומץ שנדרש כדי להתגבר עליהם.

בכניסה לתיאטרון תמונע, במתחם הבר והופעות המוזיקה, הצופים מוזמנים למלא פתקים המתארים את חלומותיהם האבודים. על הבמה, בהצגה "גן החלומות האבודים", עולם פנטסטי וצבעוני, וחדר שינה של ילד מאחורי וילון חצי שקוף. דניאל משחק עם יהושוע, בובת הקוף שלו, לאורך כל כניסת הקהל, וההצגה מתחילה כשאמו מבקשת ממנו ללכת לישון, הפעם לבד, בלי שיעזרו לו להירדם.

בשביל זה יש לו את יהושוע, כדי שיגן עליו (למרות שקוף צעצוע לא באמת יכול להגן על ילד). הוא מתווכח, מתחנן, בסוף הוא אפילו בוכה, עד שאמא תסכים להישאר לידו עד שיירדם. בחלומו דניאל מבקר בגן החלומות האבודים, שם זלמן חלמן קורא בקול חלק מהחלומות שתיארו ילדים מהקהל רגע לפני כן, ועוזר להם למצוא אותם. יהושוע, שהתעורר לחיים, מקבל הוראה מזלמן חלמן לסייר עם דניאל בגן החלומות האבודים בחיפוש אחר חלומו, שנראה כאילו לא נחלם מעולם. לאורך המסע, דניאל משוטט במרחב הדמיוני של החלום, בו הכל אפשרי, פוגש דמויות שונות ומשונות שמהדהדות איכשהו את הוריו, רוכש חבר אמיתי וחוזר לעולם הערות בוגר ובשל יותר, כבר לא מפחד ללכת לישון.

הבמה והתלבושות בעיצוב מיה טל, מספרות באופן נהדר את סיפורו של היקום המקביל בו מתקיימת ההצגה. ארץ "חלומיה" היא מקום צבעוני ומסקרן, זר אבל מזמין, כזה שמאפשר לחקור ולבחון אותו כמעט ללא סכנות. אל השפה החזותית היפיפה מצטרפים קטעי שירה (יוני גבורה) וריקוד (אילן זכרוב) משעשעים ששוברים את מבנה ההצגה ומוסיפים לה עוד רובד מסקרן. ההצגה גם מפעילה ומשתפת את הקהל לכל אורכה והופכת אותו לחלק ממנה ומגן החלומות האבודים.

לצד זאת, נראה שההצגה "גן החלומות האבודים" לא לוקחת מספיק ברצינות את הקהל. הכתיבה מרושלת וכוללת מלל רב שיכול היה להיות מתורגם לפעולות בימתיות מעניינות הרבה יותר, הביצוע לוקה בחסר לפרקים והמבנים הבימתיים מסורבלים מדי או פשוטים לסירוגין. חוסרים כאלה מתפרשים, גם אם זה לא המקרה, כזלזול באינטליגנציה של הקהל. הצגות ילדים לא יכולות רק 'לדבר על' הסיפור, הן צריכות להיות מגרות, מגוונות, מחדשות ובגובה העיניים כדי להיות ראויות לקהל הכי ביקורתי שאפשר להכניס לאולם התיאטרון. לא מספיק להוסיף ריקודים, שירים, תפאורה יפה וחלוקת 'עננים אכילים' כדי להפוך הצגת מבוגרים להצגת ילדים. ליוצרי ויוצרות ההצגה "גן החלומות האבודים" יש רעיון מקסים בידיים, שדורש עוד הרבה התאמות כדי להפוך לתוכן איכותי באמת לילדים.

ועם זאת, ההצגה בהחלט מזמינה את הקהל לחקור עולם מסתורי שמסקרן כל ילד וילדה, וגם את ההורים שלהם. בשילוב קטעים ורפרנסים לספרו הקנוני של יהונתן גפן "הכבש השישה עשר", ההצגה מציעה לצופים עולם מופלא, צבעוני ומסקרן, בו אפשר לדמיין לאן הולכים כל החלומות האבודים, ואיך אפשר למצוא אותם.

"גן החלומות האבודים"

תיאטרון תמונע

על פי ספרו של יהונתן גפן

עיבוד וכתיבה: אורן חלפון ויובל גנות

בימוי: אורן חלפון

שחקנים: נוי בר און, יובל גנות, אילן זכרוב ויובל קנין נחמיאס

תפאורה ותלבושות: מיה טל

שירים ומוסיקה מקורית: יוני גבורה

תנועה: אילן זכרוב

תאורה: מתן פרמינגר

דרמטורגיה: ד"ר ארז מעין שלו

ליווי אמנותי: נאוה צוקרמן

מועדים נוספים:

22/10/24          11:00              

14/12/24          11:00

---

מצעד ההצגות השנתי של מרתה יודעת – הצביעו והשפיעו