"יום אחד – שקיעה": עוד לא רואים את מחר

מאת: הדר אברבנאל

במשך עשרים וארבע השעות שחתמו את פסטיבל ישראל 2024 הוסבה במת אולם שרובר בתיאטרון ירושלים למרחב דינמי שאירח את האירוע המתמשך "יום אחד". (כמעט) עשרים וארבע שעות חולקו לחמישה מופעים שונים, כולם עוסקים ויוצרים חלקים אחרים באותו 'יום אחד' – זה ששינה את חיינו, זה שעוד יגיע, זה שמזמין אותנו להיות יחד, ליום אחד.

האירוע "יום אחד" הורכב מהמופעים "שקיעה", "שיר ההד", "השתרעות", "בוקר חדש" ו-"עד מחר". בכל המופעים, הקהל חולק את הבמה יחד עם הפרפורמרים ואין הפרדה כמעט בכלל בין הצדדים. במקביל למופעים המתחלפים, הוצגו שני מיצגים קבועים. הראשון, "הפגנה דוממת" של אדם יקותיאלי – שלטי הפגנה ענקיים שתכנם נלקח מהודעות שנכתבו אל ומיקותיאלי בחשבון האינסטגרם הפרטי שלו. המשפטים 'האירוניה שבקווי הדמיון', 'אמיץ מספיק בשביל להודות שטעיתי' ועוד, הקיפו את הקהל והמופעים השונים. השני, "windless" של יניב שנצר – שאריות טילים שנורו לעבר ישראל בחודשים האחרונים ונאספו על ידי יניב שנצר עוברים טרנספורמציה והופכים על ידו לפעמוני רוח. מתוך חמשת המופעים באירוע "יום אחד", צפיתי במופעים "שקיעה" ו-"בוקר חדש".

---

המופע "יום אחד – שקיעה" נפתח בקטע "עתיד מזהיר" – סשן שאלות אין סופי של חמישים וחמישה בני ובנות נוער בהנחייתן של עלית קרייז ואיילת גולן. אחד אחרי השניה, עולים בני ובנות הנוער, מציגים את עצמם, שואלים שאלה וממשיכים ללכת. בהמשך, הם יוצרים יחד מבנים תנועתיים ובימתיים דרכם הם מעמיקים את פעולת השאילה ומחדדים אותה, נותנים לה בכל פעם נימה אחרת. לפעמים הקהל מתבקש להשיב, לפעמים השאלות נותרות ללא מענה, שואלות על מיניות, זהות, בדידות, מוות, יופי ועוד.

"עתיד מזהיר" לא מנסה להסתיר או לטשטש את גיל המשתתפים והמשתתפות בו, זה לא מופע נוער שמנסה להיות מופע של מבוגרים. במרכזו של "עתיד מזהיר" ניצבת סוגיית ההתבגרות במקום הזה. יש על הבמה חמישים וחמישה נערים ונערות, עם הנימה המתבגרת העל-זמנית, עם התמימות והמאבק בה, עם הדרישה להישמע ולקבל תשובות. חמישים וחמישה בני ובנות נוער שצריכים לגדול וכבר יותר מדי זמן שהמקום שהם אמורים לגדול בו מעוות מדי.

לאחר מכן, עלה "הפסקול של העכשיו", שיתוף פעולה בין דנה איבגי (ומלוות) ויוצרת הוידאו אלכס פרפורי, שהציף ייאוש וכאב כל כך עמוקים ומוכרים, כאלה שמעוררים אמונה שיש יותר טוב, שהוא אפשרי, שעוד נגיע אליו.

הדמעות בעיני הצופים התחברו במהרה עם חיוכיהם, עם כניסתה של עדי הלמן לקטע "חומרים לטיפול". עדי מדברת על טיפול, על זה שהיא לא מדברת על המלחמה בטיפול ועל זה שזה בטח האסקפיזם של הפסיכולוגית שלה. היא מדברת על זה שאי אפשר להיות צודקת כשמדברות על המלחמה, על אשמה כשכן מדברות ועל הצורך לאמץ פרספקטיבות ותפיסות עולם חדשות כדי לשרוד במציאות החדשה.

היא מזמינה אליה לפגישות טיפוליות שלושה יוצרים. יובל פלוטקין דיבר על ללכת לאיבוד, ועל איך שאמא שלו תמיד אמרה שמי שהולך לאיבוד צריך להגיע למקום נורא בולט או גבוה שיש בסביבה, ואם אין, צריך לעמוד במקום. הוא אומר שהוא מחפש מקום גבוה להגיע אליו ולא מוצא, ולכן החלופה היחידה שיש לו היא לעמוד במקום, אבל אף אחד לא בא לאסוף אותו. טל אברהם סיפר על האוננות והאורגזמה האידאולוגית שלו – ויכוחים עם זרים בטוויטר, ועל הרצון העז שלו לריב. מעניין לחשוב על הרגש הזה, הרצון שלנו להיות צודקים, ועל הניסיון חסר הסיכוי להתווכח שוב ושוב כדי שיגידו לנו את זה. אחרונה, דנה מודן דיברה על הצורך להכיר במוות של משהו כדי לשחרר אותו ולהמשיך הלאה. מה שהיה לנו כבר לא יהיה, הוא מת. צריך להסתכל מחדש, לחפש משהו אחר, להמשיך.

קטע הסיום של המופע "יום אחד – שקיעה" נקרא "בלעדייך איתך". מופע מוזיקלי שנכתב על ידי נוגה פרידמן, יוצרת שאיבדה את בעלה עידו רוזנטל עם פרוץ המלחמה, ומבוצע על ידה יחד עם דניאל סלומון וחברי מקהלת גיא בן הינום. המפגש החד פעמי של ההרכב פוצע ומרפא, מאחד.

כמו בשקיעה, גם המופע הזה הוא מעבר מלנכולי בין שתי נקודות זמן. בין מה שהיה היום למה שיהיה מחר. המון חוסר ודאות, ערעור ועצב מתכנסים לאותן דקות יפיפיות ביום כמו גם למופע הזה, ולצדם גם השלמה, פרידה ומבט קדימה, למה שיעלה אחרי החשכה.

"יום אחד – שקיעה"

ניהול אמנותי: מיכל ואעקנין ואיתי מאוטנר

ע. ניהול אמנותי: איב קריסטל

הפקה: יפעת שיר-מוסקוביץ

מתאמת הפקה: לוטם גלבוע

ניהול טכני: יובל חרמוני

עיצוב במה: טל ארז ואלון שריג

עיצוב תאורה: שי דרור

מיצב "הפגנה דוממת": אדם יקותיאלי

מיצב "windless": יניב שנצר

---

"עתיד מזהיר"

יוצרות: עלית קרייז ואיילת גולן

הפקה: טלם נהרה הרן

יוזמה, תחקיר ראשוני וסיוע הפקתי: בימת הנוער כפר סבא, ירדנה גלבר

ייעוץ תלבושות: תמר בן כנען

בני ובנות נוער מ –

בימת הנוער כ"ס – כפר סבא, הוד השרון, רעננה, רמת הכובש, פתח תקווה, צופים, ירחיב, ראש העין, קדימה-צורן, פרדסיה

תיכון עירוני א' – תל אביב

קול הנוער – יפו

וכן מירושלים, חדרה, בית חשמונאי, נס ציונה, מ"א אשכול

"הפסקול של העכשיו"

וידיאו: אלכס פרפורי

שירה ופסנתר: דאנה איבגי

גיטרה: אלכס משה

זמרים מלווים: נעם אחדות, אילנה סניטמן, אלקסנדר פיש

"חומרים לטיפול"

הנחיה וקונספט: עדי הלמן

בהשתתפות: דנה מודן, יובל פלוטקין וטל אברהם

"בלעדיך איתך"

מילים: נוגה פרידמן

לחנים: נוגה פרידמן, דניאל סלומון, ביל וויטרס

ניהול מוסיקלי ועיבודי מקהלה: עמית פישביין

הפקה מוסיקלית, עיבודים ופסנתר: דניאל סלומון

הפקת מקהלה: איתן סער

חברות המקהלה: נעם אחדות, רענן אמיר, אריאל לייקין, תמרה נשרי, אילנה סניטמן, נתן סקופ, אבנר מרים עמית, ליה עמית, אלקסנדר פיש, תמיר פרידריך, עמית פישביין, ספיר רוזנבלט, אליה טלבר רזניק, מיכל תמרי, תום זילברברג, טל שני, שובל יניב, טוני טרוטוש אלרום, שחר שורק, גיא וינוגרדוב.

מנהל אמנותי מקהלה: אלקסנדר פיש