"שבורה": לא מוגדרת

מאת: הדר אברבנאל

המופע "שבורה" ביצירת בנימין יום טוב, דניאל מגון ושני שבתאי, הוא יצירה שלישית בטרילוגית יצירות, לצד המופעים "טווס" ו-"נרקיס". כחלק ממסע חופשי ופרוע החוקר זהות, "שבורה" מתעסק בפנטזיות, מגדר, פסיכדליה ובדידות.

היצירה מתקיימת במועדון, הקהל יכול לרקוד, לשתות, או לשבת ולצפות. נערה נרגשת (בנימין יום טוב) יוצאת עם חברותיה (בתאל דותן ומעין אור) למועדון כדי לרקוד, להשתחרר ולכבוש את לבו של 'יואב'. הן מתארגנות, מרימות, נדחסות בתור ויאללה, לרקוד. בעצם קודם פיפי, ואז דרינק. מפה לשם, מוצאות את יואב ברחבה, ומשם הכל משתנה.

לאורך כל המופע, הדי ג'יי (דניאל מגון) עומד בעמדה, ומבלי להפנות אליו יותר מידי קשב, נוצר רושם שהוא הדמות היציבה היחידה בסיטואציה, והוא שולט בה מבלי לקחת בה חלק. הדמויות הנואשות נעטפות בהילה של עליבות ובדידות ביחס לדי ג'יי, והדינמיקה הזו הופכת את המועדון למרחב של אי נוחות, ניפוץ התמימות והשפלה. סצנת המועדונים כל כך זרה לירושלים (בה מתקיים פסטיבל הקומדיה הישראלי), והמפגש הזה ייחד את המופע והכניס את ההתרחשות למעין יקום מקביל, ובכך העצים את מה שהמופע מביא מעצמו. ההתרחשויות הבימתיות היו חצי ציניות, חצי אמיתיות, חצי הזיה פסיכדלית. ביצירה "שבורה", לא תמיד ברור אם דבר מה הוא בדיחה, טרנד לא מוכר, טעות או טריפ מבויים היטב.

כך, גם בהתייחס לדמויות עצמן. היחס אל הדמות שמגלם בנימין יום טוב, שמובילה את קו העלילה המרכזי, הוא תמיד כאל אישה, עד כדי כך שנוצר הרושם שהדמות הזו היא אישה המשוחקת על ידי גבר. פעם אחת בלבד לאורך כל המופע מתייחסת הדמות הזו לפיל הענקי בחדר – "למה לא אמרתן לי שרואים לי את הבולבול?!" היא צועקת על חברות שלה. הרגע הזה חולף כלא היה ומערכת היחסים הקודמת משתמרת, ללא התייחסויות נוספות. השאלה המגדרית (שמביאה איתה שאלות על הגבול בין מוחצנות לפרובוקציה, על בחירות התנהגותיות ומגדריות והקשר שלהן לנטיות מיניות, ובעיקר על זהות) עולה לפני השטח כמו אחד ההבזקים הפסיכדלים ביצירה, אך כמעט שלא מקבלת יחס קונקרטי. הבחירה הזו יוצרת ספקטרום אמיתי ובאמת מאפשרת לא להגדיר מגדר, זהות, מערכות יחסים ועוד. המועדון הוא אמנם מרחב מורכב ודורשני, אבל הוא גם מרחב לימינלי וגמיש.

לרגעים לאורך המופע, הדמות המובילה יוצאת מהבמה, ונשארות שתי החברות שלה, כמעט חסרות זהות, ונחשפת הפרספקטיבה שלהן באופן חלקי על הערב הזה במועדון. החברות דומות מאוד אחת לשנייה וביחס שלהן לדמות המובילה. כשהן נשארות לבד הן הופכות לדמויות כמעט על טבעיות, על הרצף השדוני, והן חוקרות יחד את המשיכה שלהן אחת לשניה, לאחרים, את היחס שלהן לסביבה שהן נמצאות בה ועוד. דרך דיאלוג שבור ולא תמיד קוהרנטי הסצנות האלה מנתקות את המועדון מהדרמה הפנימית של הדמות המובילה והופכות אותו למעין יער פיות שבו הכל אפשרי ומוזר.

המופע מורכב משבירות נוספות של ההתרחשות הכללית והכי-קרובה-למציאותית של רוב ההצגה, עד שבסוף, יום טוב נכנס בדמות אחרת, גם כן על ספקטרום כלשהו. במונולוג ארוך ומגוון הוא לאט לאט משיל חלק מפריטי הלבוש שלו. לבסוף יושב על הבמה גבר מחוספס עם (כמעט) קרחת, שמדבר בלשון זכר, ואפילו שם כיפה. הרגע הזה חולף מהר גם הוא ופתאום צצות החברות, מסדרות ליום טוב את הפאה והבגדים, והסיטואציה חוזרת לסוף המסיבה במועדון.

הסצנה הזו היא השיא של המופע וצריכה לקבל יותר את המקום הזה. היא לא חייבת להתארך, היא יכולה אפילו להתקצר, אבל הדגש של כל המסיבה הזו צריך להיות על הרגע המדהים הזה, שבו הסרת הפאה וחשיפת החזות הגברית הופכות להיות הפרובוקציה והשינוי הקיצוני של הדמות.

היצירה "שבורה" היא אירוע פרפורמטיבי גדוש, חוויתי ומורכב שמצליח ליצור עולם מקביל מתוך העולם המוכר, המאפשר מחקר ושאילת שאלות.

"שבורה"

פסטיבל הקומדיה הישראלי ע"ש קישון

יוצרים: בנימין יום טוב, דניאל מגון ושני שבתאי

משתתפים: בנימין יום טוב, דניאל מגון, בתאל דותן, מעין אור

דיג'יי: דניאל מגון

כותב נוסף: אלעד גיל

עיצוב והפקה: איתא נכטיילר

עיצוב תאורה: שי דרור

תנועה: אבי מצליח

ליווי וניהול אומנותי: יפתח ליבוביץ’

מפיק ראשי: עירן פיטוסי

מועדי ההצגה בפסטיבל:

19/8/24            21:00               סטודיו למשחק ניסן נתיב, ירושלים

20/8/24            21:00               סטודיו למשחק ניסן נתיב, ירושלים