איך מביאים את הים אל הבמה?

ראיון עם שי פיטובסקי, המנהל האמנותי של תיאטרון אלעד, ודני כהן, מייסד ומנהל חוות ע'רדנל

מאת: הדר אברבנאל

תיאטרון אלעד הוקם באילת לפני כתשע שנים לזכרו של רס"ל אלעד דן ז"ל, יליד קיבוץ אילות שנפל במלחמת לבנון השנייה. התיאטרון יוצר מתוך המקום שבו הוא נמצא ומבקש להתכתב עם הים, המדבר, הניתוק והריחוק. המיקום והאחרוּת שהוא מביא איתו הם לא קושי, אלא גורמים מייחדים של התיאטרון, שמאפשרים לו לפרוץ את הגבולות שיוצרים אולמות התיאטרון והקהלים הגדולים. עבודותיו הייחודיות של התיאטרון מופיעות הן במרחבים השונים בהם התיאטרון פועל באילת, ולעיתים הן גם יוצאות החוצה.

אחת מאלו היא ההצגה "הזקן והים", שעומדת להופיע בחוות ע'רנדל ביום חמישי הקרוב, 15/8/24, במסגרת אירועי "לילות קיץ בערבה". לקראת ההצגה שוחחתי עם שי פיטובסקי, במאי ההצגה (שביים שלל עצום של הצגות, ביניהן ההצגה ארוכת הקילומטראז' "התקלה", וניהל את קבוצת הצעירים של תיאטרון "הבימה"), מוזיקאי והמנהל האמנותי של תיאטרון אלעד, ועם דני כהן, מייסד ומנהל חוות ע'רנדל.

קודם כל אשמח לשמוע קצת על ההצגה.

שי: "ההצגה היא עיבוד בימתי לספר של ארנסט המינגווי. זה קונצרט תיאטרלי שבו הקהל יושב כמו בתוך סירה בעיניים עצומות, סביבו שחקנים ונגניות. זו החוויה הכי קרובה לקריאת הספר, זה רק אתה עם עצמך והכל קורה מסביבך. המבנה הזה מאפשר גם להעביר בצורה נכונה יותר את הים והלבד שבים שהם חלק מרכזי בסיפור, אף תפאורה לא יכולה לעשות את זה. ברגע שסוגרים את הראייה הרבה ממדים נפתחים, ויש שחרור מההסתכלות על אחרים שמסתכלים עליך, ונוצרת הזדמנות אמנותית אמיתית לצלול פנימה.

יש בסיפור משהו שמתעסק גם בתיאטרון וגם בחיים. הזקן יוצא לקרב אחרון בחייו –  להביא את הדג הגדול, וחוזר רק עם העצמות של הדג אחרי שנאכל על ידי כרישים. עולם שלם נברא מכלום וחוזר לכלום. ובעיניים עצומות התחושה הזו מתעצמת, אתה עובר דבר שלם ומסיים שוב במציאות, הוא לא קיים יותר. גם בתיאטרון וגם בחיים יש אירוע שלם שנוצר ומתהווה ולאחר מכן נמחק, לא נשאר ממנו שום דבר."

למה דווקא "הזקן והים"? ולמה בחרתם להעלות דווקא את ההצגה הזו בחוות ע'רנדל?

שי: "זו הייתה ההפקה השניה שלנו, בחרנו בה קודם כל כמובן בגלל הים שכל כך נוכח בחיים פה. בסיפור הזה יש כל כך הרבה יופי ופשטות, כמו סיפור זן כזה. חוות ע'רנדל היא מקום קסום, כמו סלון שקוף שכל המדבר משתקף בו, מרגיש כמו לב ים, מנותק מכל רעש רקע. ההצגה מתחברת לחוויה של המקום."

דני: "החווה ממוקמת על ראש ההר הכי גבוה בבקעת הערבה. זה היה פעם מוצב של צה"ל, של הבריטים, של הטורקים, תחנת דרכים נבטית. זה מקום עם היסטוריה של מעל 2,000 שנה של התיישבות. הגענו לכאן ב-2005 והתחלנו להקים את המקום. אין כאן עובדים זרים, קבלנים, נותני שירות מכל סוג. עובדים כאן ישראלים בעבודה מועדפת ובשלבים אחרים של החיים, זה מקום של ישראליות. יש כאן משק חקלאי ובמעלה ההר מלון בוטיק שבנוי על שפת הצוק. משתקף מהן נוף מאד דרמטי.

עם הזמן וככל שמתארחים אצלנו מופעים ואירועים אחרים נוצר מרקם מגניב של כ-50% מבקרים מקומיים ו-50% מבקרים מהמרכז. יש לנו קבוצה לכל האורחים שלנו, נוצרים סביב המקום הזה קשרים והכרויות ומבחינתו זה מה שבאנו לעשות כאן."

זו נשמעת הצגה לא רגילה, איך אתה חושב שקהל שמגיע לבקר בערבה ו'קופץ' להצגה יגיב לזה?

שי: "הסיפור כל כך פשוט ושואב, כל אחד נהנה לשמוע אותו. זה כמו ילד לפני השינה שמבקש סיפור טוב. ברגע שזה חי, עם מוזיקה, ומים, וחוויה 360, אתה נסחף לזה לגמרי. אנחנו לא מכריחים אף אחד לעצום עיניים, אנחנו מזמינים את הקהל להתמסר לחוויה ולרוב אנשים צוללים לתוכה. מי שבוחר לפקוח עיניים מוזמן והוא יחווה משהו אחר."

מה היית אומר שמייחד את תיאטרון אלעד? באיזה אופן הוא שונה מתיאטראות אחרים בארץ?

שי: "תיאטרון אלעד עושה הצגות לא שגרתית. בהצגה "ירמה" הקהל הלך אחרי השחקנים בתוך המדבר, יש הצגות בטרמינל באילת, בריף הדולפינים, הייתה הצגה בתוך מכולה שהפכנו לחדר מלון, זה שונה מאולם התיאטרון שאנשים מכירים.

סביב זה נוצרת קהילת צופים וצופות שמתרגלת לתיאטרון כזה ומכירה אותו. החיים במדבר, בים, בניתוק משאר המדינה מעלים שאלות על החיים, על המוות, על אנושיות, הקשר שלנו לטבע ועל מערכות היחסים שלנו. המיקום הזה מהדהד שאלות גדולות."

אשמח לשמוע על עולם התרבות והאמנות בערבה ואצלכם בע'רנדל, איך זה נראה?

דני: "חוץ מהסוויטות שיש לנו בחווה יש את אולם האורחים, ואנחנו רואים בו פוטנציאל מאד גדול להפוך למרחב של תרבות איזורית, לקהילה המקומית ולמבקרים. זה המקום שאנחנו רוצים להדק ולהשקיע בו. אנחנו מנסים להחיות אותו ולהפוך אותו לא רק למתחם הופעות של אמנים מוכרים מכל הארץ, אלא לכזה שמארח אמנות מקורית ואמנות מקומית, מקום שמזמין אליו יוצרים מבחוץ ויוצר שיתופי פעולה עם מוסדות אחרים כמו תיאטרון אלעד.

אנחנו חיים באיזור מרוחק ואנחנו צריכים להביא לפה תרבות ראויה. צריך אופציה נוספת ורעננה למרחב תרבותי וקהילתי שמאפשר יצירה, והמרחב הזה נותן הרבה ערך מוסף לתוכן שמגיע. מרחב תרבותי שמזמין אליו אנשים מבחוץ נותן גם הזדמנות ובמה לערבה ויוצר ערבוב אנושי ממש מחשמל, זה כיף."

מה השאיפות של תיאטרון אלעד? לאן אתה חושב שהוא יתפתח?

שי: "אנחנו גדלים ומתפתחים. מתכננים לפתוח בקרוב כפר אמנים בקיבוץ אילות עם תכניות רזידנסי, חדרי חזרות, דיור מסובסד לאמנים וכו'. במתחם של הטרמינל ייפתח אולם תיאטרון מודולרי שיהיה הבית של התיאטרון."

—

המרחב החופשי, הניתוק משאר הארץ, הנופים הדרמטיים וערבוב האוכלוסיות באילת ובערבה הופכים גם עסקים שאינם אמנותיים לכאורה למוסדות יוצרים ומעוררי השראה, שהעשייה שלהם נובעת מתוך השתוקקות וסקרנות ולא בהכרח משיקולים עסקיים גרידא.

תיאטרון אלעד, שלמרות המרחק משאר הארץ הפך עם השנים לאבן דרך בעולם התיאטרון בישראל, הופך יחד עם שאר המוסדות והעסקים בערבה ובאילת את הקושי שבנסיעה הארוכה דרומה ליתרון וערך מוסף עבור האירוע התיאטרוני. צפייה בהצגה של תיאטרון אלעד כרוכה במעבר לאטמוספירה אחרת, וכך נוצרת חוויה שלמה וחדשה של צפייה והשתלבות ביצירה.

---

ההצגה "הזקן והים" תופע ביום חמישי הקרוב, 15/8/24, בחוות ע'רנדל במסגרת אירועי "לילות קיץ בערבה".